מן העולם
מאבק ראשוניות מעל הקוטב הצפוני
המריבה בין רואלד אמונדסן, ההרפתקן הנורווגי, לבין הקולונל אומברטו נובילה, המהנדס האיטלקי, מחריפה ועולה לכותרות.
ספינת האוויר 'נורגה' טסה ב-12 עד 14 במאי מספיצברגן מעל הקוטב הצפוני ועד אלסקה, מרחק של כ-5,500 קילומטרים. אמונדסן, שארגן את המסע ומימנו, טוען כי הוא מפקד המשלחת. נובילה, שתכנן את הספינה והגה אותה, טוען כי ללא מומחיותו לא הייתה הטיסה מתאפשרת כלל.
מוסוליני מנצל את ההישג בכישרון רב: העיתונות האיטלקית מציגה את נובילה כגיבור לאומי. הטייס האיטלקי התקבל ברומא בתהלוכת ניצחון ונהנה מחסות הדוצ'ה. אמונדסן, מצדו, טוען כי ההטסה הייתה רק חלק טכני מן המשימה ואינה מקנה ראשוניות.
הוויכוח חושף תהום בין שתי תפיסות של חקר קוטבי: הגישה הנורווגית, הנשענת על סגנון הרפתקני אישי וניסיון שדה רב שנים, מול הגישה ההנדסית האיטלקית, המדגישה את המכונה עצמה. ספינת אוויר אינה עגלת כלבים: היא דורשת מהנדס לא פחות מהרפתקן.
חוק התעופה האמריקני נכנס לתוקף
חוק התעופה האמריקני (Air Commerce Act), שנחתם על ידי הנשיא קולידג' בחודש שעבר, מיושם עתה לראשונה בתולדות ארצות הברית.
החוק מטיל לראשונה רישוי פדרלי על טייסים ועל מטוסים. עד כה יכול היה כל אדם לרכוש מטוס ולהמריא ללא כל בדיקה, רישיון או הסמכה. התוצאה הייתה שורת תאונות קשות שעוררו דאגה ציבורית.
מעתה ייבדק כל מטוס בידי מפקחים פדרליים בטרם ירשה להמריא. הטייס ידרש להוכיח מיומנות בטיסה, בנחיתה ובניווט. מי שהוכשר בצבא יקבל רישיון בפטור חלקי. הכוונה היא גם לסלול את הדרך לדואר אוויר סדיר ולקווי נוסעים עתידיים.
יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות ישמש המטוס ככלי תחבורה יומי, כשם שהרכבת והאוניה משמשים היום. אולם לשם כך דרושה תשתית של שדות תעופה, מגדלורי ניווט וכללים אחידים בין המדינות.
מן הארץ
ממצאי ברונזה בתל אל-נצבה
חפירות ארכיאולוגיות בתל אל-נצבה, צפונית לירושלים, חשפו כלי ברונזה חדשים המעידים על יישוב עתיק באזור.
החפירות, המתנהלות בהנהלת פרופסור באדה מן הסמינר התיאולוגי הפסיפיקי, נמצאות בעונתן השנייה. עד כה נחשפו שרידי חומה מבוצרת, בורות מים חצובים בסלע, ומציאות חרס שבורות הנושאות כתמות דיו.
הכלים החדשים, ביניהם גרזן ברונזה ולהב חנית, נמצאו בשכבה המוקדמת של האתר, המתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה. החוקרים מעריכים כי מדובר בישוב מבוצר ששימש מאחז שמירה על דרך ירושלים-שכם.
פינת החי
הקיפוד הארצישראלי
בלילות הקיץ החמים, כשהישוב שוקע בשינה, יוצא לדרכו יצור קטן וקוצני המוכר לכל ילד ולכל חקלאי בארצנו: הקיפוד.
הקיפוד הנפוץ בארץ ישראל הוא מזן הקיפוד המזרחי, בעל חזות דומה לקרובו האירופי אך מותאם לאקלים החם והיבש. גופו מכוסה בכחמשת אלפים קוצים חלולים, כל אחד מהם שריר עצמאי היכול להזדקר בשנייה. כשהקיפוד חש בסכנה הוא מתכדר לכדור קוצני שאין לטורף דרך לחדור אליו.
מזונו של הקיפוד מגוון מפתיע: חרקים, חלזונות, שממיות, נחשים קטנים, ואפילו עקרבים. עורו העבה בבטנו מגן עליו מעקיצות, ותנועותיו המהירות מאפשרות לו לתפוס טרף זריז. החקלאי המבין יודע לברך על נוכחותו של קיפוד ליד הגינה, שכן הוא טורף מזיקים בכמויות ניכרות.
הקיפוד ישן ביום בחורשה, בגדר אבנים או בחפירה רדודה שהכין לעצמו. עם רדת החשיכה יוצא לסיורו הלילי, מרחרח באדמה, חוטט בעלים יבשים ומקשיב לרחשי הקרקע. שמיעתו וחוש הריח שלו חדים עד להפליא, אף שראייתו חלשה. הוא נע לבדו ואינו חברותי כלל.


