ועדת המנדטים חוקרת את ארץ ישראל

הציר המרכזי בעדותו של סיימס נוגע לשינוי בעמדת הערבים כלפי השלטון הבריטי. לדבריו, לאחר שנים של מדיניות אי-שיתוף פעולה, הערבים החלו לפעול בתוך המסגרת הקיימת ומנהלים מגע שוטף עם מוסדות הממשלה.

הערכה זו, אם היא נכונה, מסמנת שינוי משמעותי במפה הפוליטית בארץ. המנהיגות הערבית, שסירבה בעבר להשתתף במועצה המייעצת ובמוסדות אחרים, מכירה כעת בכך שרק דרך שיתוף פעולה ניתן להשפיע.

חברי הוועדה ביקשו לקבל נתונים מדויקים על עלייה, תעסוקה ויחסי הקהילות. הדיון צפוי להימשך מספר ימים.

הוויכוח על מבנה החינוך העברי בארץ מתחדד. מאמר המערכת ב'הארץ' דן בשאלה אם מערכת חינוך מאוחדת עדיפה על זרמים נפרדים. ב'דבר', י. שושני טוען למנהלת מאוחדת עם אוטונומיה לכל זרם.

ועדת העשרים, שהוקמה כדי לגבש עמדה בנושא, טרם הגיעה להסכמה. הזרם הסוציאליסטי מבקש שליטה מלאה על מוסדות החינוך שלו, בעוד הציונים הכלליים דורשים מערכת אחידה.

השאלה נוגעת בשורשי הוויכוח על אופי היישוב: האם מדובר בחברה אחת בעלת חזון חינוכי משותף, או באוסף זרמים שכל אחד מחנך לפי דרכו. התשובה תעצב את הדור הבא.

ארגון בני ציון בניו יורק אימץ ברוב של 90 נגד 35 את התכנית הרוויזיוניסטית. ההחלטה מסמנת את התרחבות השפעתו של ז'בוטינסקי בקרב יהודי אמריקה.

לואיס ליפסקי, נשיא ההסתדרות הציונית של אמריקה, שלח מכתב ביקורתי לנשיא בני ציון, מר פרידלנד, בו מתח ביקורת על אימוץ התכנית הרוויזיוניסטית ועל אירוח ז'בוטינסקי.

ההתפלגות בתנועה הציונית באמריקה משקפת את המתיחות הגוברת בין הזרם הרשמי של ויצמן לבין התנועה הרוויזיוניסטית הצעירה. כל צד מבקש לגייס את יהודי אמריקה לעמדתו.

הקולונל ודג'ווד שאל בפרלמנט הבריטי על מימון כוח הגבול של עבר הירדן. נמסר כי ממשלת פלשתינה נושאת בעלות כוח הגבול, כשהסובסידיה המרבית מן הממשלה הבריטית עומדת על 108,000 לירות מצריות.

העובדה שתקציב ארץ ישראל מממן כוח צבאי בעבר הירדן מעוררת תמיהה בקרב נציגים ציוניים. הם טוענים כי כספים אלה היו יכולים לשמש לפיתוח הארץ, ושעבר הירדן אינו חלק מהמנדט באותה מידה.

ודג'ווד, ידידו המוצהר של התנועה הציונית בפרלמנט, ממשיך לשאול שאלות קשות על ניהול המנדט ועל הקצאת המשאבים.