נוביל מתכנן טיסה סביב העולם

מפקד אומברטו נוביל, חוקר הקוטב האיטלקי אשר הנהיג באביב את ספינת האויר 'נורגה' מעל הקוטב הצפוני, הגיע לניו-יורק ומתכנן מעוף סביב כדור הארץ בספינת אויר גדולה בקו רומא-בואנוס-איירס.

נוביל נתקבל בניו-יורק בכבוד גדול, ולפי הידיעות הוא עוסק שם בהכנת התכנית הגדולה. ספינת האויר, שלא כאוירון, אינה נישאת על כנפיה כי אם על הגז הקל מן האויר הממלא את תאי גופה הענקי; מנועיה אינם משמשים לה אלא לדחיפה ולהגה. מטעם זה יכולה היא לשאת משא רב ולשהות באויר ימים שלמים, ועל כן רואים בה אנשי המקצוע את הכלי הראוי לדרכים הארוכות שמעל לימים וליבשות.

אך לפני חדשים אחדים, בסוף מאי, עברה ה'נורגה' בפיקודו של נוביל ובהשתתפות אמונדסן הנורבגי מעל נקודת הקוטב הצפוני עצמה, מעשה שלא נעשה כמוהו עד היום. עתה נושא נוביל את עיניו אל דרך ארוכה ממנה: הקפת כדור הארץ כולו.

שני הטייסים הצרפתים שעברו כשלשת אלפים מיל מפריז עד פרס בלא חניה, כמסופר במדור העולם, העמידו את שאלת המרחק במרכז מחשבת התעופה. סוד המעוף הארוך אינו במהירות כי אם במשק הדלק: כל ליטרה של דלק הנוספת למשא מכבידה על הכנפים בשעת ההמראה, וכל שעה של מעוף מקילה את האוירון והולכת, שכן הדלק כלה ונשרף.

האוירון הבנוי למרחקים דומה איפוא למיכל מעופף: גופו צר, כנפיו ארוכות ודקות, ומנועו מכוון לחסכון ולא לשיא המהירות. הטייסים מגביהים עוף אל שכבות האויר הקרות והשקטות, ששם התנגדות האויר פחותה והמנוע שותה פחות. יש לשער כי בעוד שנים אחדות יקשרו קוי אויר ישרים את אירופה עם הודו ועם ארצות המזרח הרחוק, והדרך שארכה שבועות תעשה בימים.

נמסר כי בחוגי הפיזיקה בגרמניה ובאוסטריה נמשך דיון ער בסדרת מאמריו של החכם הוינאי ארוין שרדינגר, המציע לראות את חלקיקי החומר הזעירים לא כגרגרים בלבד כי אם כמין גלים, כדרך שהאבן הנופלת אל הבריכה מולידה גלים במים.

תורה זו באה בהמשך למנת האנרגיה שגילה מכס פלנק בראשית המאה: האור והחום אינם נשפכים כזרם רצוף כי אם נמסרים מנות מנות קצובות. לדברי מקורות, רואים רבים מחכמי הטבע בחשבון הגלים החדש מפתח לסדר הפנימי של האטום, שנפתח בעבודותיו של נילס בוהר הדני, ואולם הויכוח על פרוש הדברים רחוק עוד מהכרעה.