מן המעבדה
שרדינגר מסעיר את גטינגן
סדרת מאמרים חדשה של הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר, שפורסמה בכתב העת "אנאלן דר פיזיק" בחודשים האחרונים, מעוררת סערה בחוגי הפיזיקה באירופה.
שרדינגר הציג שיטה חדשה לתאר את התנהגות האטום באמצעות משוואת גלים, ולא באמצעות המטריצות המתמטיות שפיתח ורנר הייזנברג בגטינגן בשנה שעברה. התוצאה המפתיעה: שתי השיטות, שונות לגמרי בצורתן, מגיעות לתשובות זהות. מה פירוש הדבר? האם האטום הוא גל או חלקיק? הוויכוח נמשך.
מקס בורן, פיזיקאי יהודי-גרמני מאוניברסיטת גטינגן, הוסיף חוליה נוספת לשרשרת. בורן הציע כי גלי שרדינגר אינם גלים ממשיים אלא ביטוי להסתברות: הם מתארים לא היכן נמצא החלקיק, אלא היכן סביר שנמצא אותו. פירוש זה שנוי במחלוקת חריפה. ניל בור בקופנהגן נוטה לקבלו, אך שרדינגר עצמו מתנגד.
לקורא שאינו פיזיקאי, ניתן לדמות את הדבר כך: דמיינו אבן שהושלכה לבריכה. הגלים המתפשטים אינם האבן עצמה, אלא מספרים לנו היכן יש סיכוי גבוה יותר למצוא את האבן אם נחפש אותה. זוהי, בגבולות ההדמייה, הצעתו של בורן, ואם היא נכונה, הרי שהחוקים השולטים בעולם הקטן שונים באופן יסודי מאלה ששולטים בעולם שאנו רואים בעינינו.
מן העולם
קובהם עובר מעל הודו בטיסת הסקר
הטייס הבריטי אלן קובהם ממשיך בטיסת הסקר שלו מלונדון למלבורן, ובימים אלה עובר מעל חצי האי ההודי.
קובהם המריא מלונדון ב-30 ביוני ומתעד לאורך הדרך נתוני מזג אוויר, צריכת דלק ושדות נחיתה אפשריים. מטרת הטיסה אינה ספורטיבית בלבד: ממשלת בריטניה בוחנת את הקמתו של קו דואר אווירי קבוע לאוסטרליה, ונתוני הסקר של קובהם ישמשו בסיס לתכנון המסלול. המטוס, דו-כנפי מסוג דה-הווילנד, מצויד במכשירי מדידה מטאורולוגיים ובמכלי דלק נוספים.
בגיליוננו הקודם דיווחנו על קובהם כשעבר מעל ים התיכון. מאז חצה את מצרים, את ערב ואת הודו הבריטית. ההגעה למלבורן צפויה בחודש אוגוסט.
פינת החי
הזיקית של ארץ ישראל
בימי הקיץ החמים, כשהשמש שורפת את הסלעים ואת גדרות האבן, אפשר לראות על כתלי הבתים בתל אביב ובירושלים יצור קטן ומוזר, שעיניו נעות כל אחת לעצמה, ושגופו משנה את צבעו לנגד עינינו.
הזיקית היא לטאה בעלת תכונות שאין דומות להן בעולם החי של ארצנו. עיניה מוקפות בעפעף עגול שמשאיר רק חור קטן לאישון, וכל עין מסתובבת בנפרד, כך שהזיקית יכולה להביט קדימה ואחורה בעת ובעונה אחת. כשהיא מבחינה בזבוב או בחרק אחר, שתי העיניים מתכוונות יחד אל המטרה, והלשון הארוכה והדביקה, שאורכה כאורך הגוף כולו, נזרקת בבת אחת ותופסת את הטרף.
שינוי הצבעים, שבזכותו נודעה הזיקית בכל הלשונות, אינו קשור דווקא לצבע הרקע, כפי שרבים סבורים. חכמי הטבע הוכיחו כי הצבע משתנה בעיקר בהשפעת חום, אור ומצב רוח. זיקית כועסת משחירה, זיקית רגועה בשמש נוטה לירוק בהיר, ובקור הלילה היא מלבינה. תאי צבע מיוחדים מתחת לעור, הנקראים כרומטופורים, מתרחבים או מתכווצים ומשנים את גוון הגוף.
טריסטרם, חוקר הטבע של ארץ ישראל, תיאר את הזיקית כנפוצה בכל אזור החוף ובעמקים. היא מטפסת באטיות על ענפי העצים ועל גדרות הגינות, וזנבה הארוך מתפתל סביב הענף כיד חמישית. אף שמראה הזיקית מעורר סלידה אצל חלק מתושבי הארץ, היא יצור מועיל ביותר, הטורף כמויות גדולות של זבובים, יתושים וחרקים מזיקים. בימים אלה, כשמחלת הטיפוס מאיימת, כל אויב של היתוש הוא ידידו של האדם.