מן העולם
סירות מעופפות טסו 6,000 מייל
צבא האוויר המלכותי הבריטי הודיע על השלמת מסע תעופה ראשון מסוגו בסירות מעופפות לאורך 6,000 מייל, דרך מצרים, קפריסין ומלטה.
סירה מעופפת היא מטוס שגופו בנוי כקרקעית סירה, והוא מסוגל לנחות ולהמריא מפני המים. יתרונה הגדול נעוץ באי-תלותה במסלולי המראה: כל מפרץ שקט, כל אגם או נהר רחב, משמשים לה כשדה תעופה. בשעה שמטוס יבשתי זקוק לשדה מאוזן ומוכן, הסירה המעופפת מוצאת את דרכה בכל מקום שבו יש מים.
המסע נערך בעיצומו של הקיץ, בתנאי חום קשים שהעמידו במבחן את מנועי המטוסים ואת הטייסים כאחד. לפי הידיעות, הטייסים חנו בנמלי מים בכל תחנה לצורך תדלוק ותחזוקה. המרחק של 6,000 מייל מהווה שיא חדש לסוג זה של מטוסים ומוכיח כי סירות מעופפות עשויות לשמש ככלי תחבורה לטווח ארוך מעבר לים-התיכון.
מן הארץ
בתי הבראה: טיפול ומנוחה
נמסר כי בתי הבראה ומנוחה הולכים ותופסים מקום חשוב כמוסדות רפואיים מיוחדים בארץ ישראל.
בניגוד לבתי החולים הרגילים, שבהם נעשה הטיפול בשלב החריף של המחלה, בתי ההבראה מיועדים לשלב ההחלמה: המקום השקט, האוויר הצח, התזונה המוסדרת והמנוחה המבוקרת תורמים יחד להשבת כוחותיו של החולה. הרעיון אינו חדש באירופה, אך בארץ ישראל הוא מתחיל לתפוס שורש רק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות יוזמות של קופות חולים ומוסדות ציבור.
רופאים מציינים כי בייחוד בטיפול בחולי ריאות ובהחלמה מניתוחים, לבית ההבראה תפקיד שאין לו תחליף. המרחק מן העיר הצפופה, האוויר ההררי או הימי, וסדר היום הקבוע מסייעים לגוף להירפא במהירות שאין להשיגה בבית.
פינת הצומח
התאנה: עץ קדום בארץ קדומה
בימי אוגוסט החמים, כשהשמש שורבת את מישורי החוף ועמקי הארץ, מבשילה על ענפי התאנה פרי מתוק ורך שאין דומה לו בכל פירות הארץ.
התאנה היא מן העצים הוותיקים ביותר בארץ ישראל. בתורה היא נמנית עם שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, ועליה שימשו לכיסוי ראשון לאדם הראשון בגן עדן. בכפרי הארץ, ערבים ויהודים כאחד, עומדים עצי תאנה עתיקים שגילם מגיע למאות שנים, צילם רחב וענפיהם כפופים תחת כובד הפרי.
עץ התאנה שונה מרוב עצי הפרי בדרך הפרחתו. מה שנראה לעין כפרי הוא למעשה מעין כלי קיבול בשרני שבתוכו מצויים הפרחים הזעירים. ההאבקה נעשית בעזרת צרעת התאנה, חרק קטן ביותר שחודר לתוך הפרי דרך פתח זעיר בקצהו ומעביר אבקה מפרח לפרח. קשר זה בין העץ לחרק הוא מן המופלאים שבטבע: אין התאנה יכולה להניב פרי בלא הצרעה, ואין הצרעה יכולה להתקיים בלא התאנה.
בפרדסי ארץ ישראל מגדלים כיום מספר זני תאנים: התאנה הירוקה ('קדוטא' בלשון ערבית) והתאנה השחורה ('שמוטי'). הפרי נאכל טרי בעונתו, ובשאר השנה מיובש ונשמר. חקלאי הארץ יודעים כי עץ התאנה אינו דורש השקיה מרובה, שורשיו מגיעים עמוק באדמה ושואבים מים גם בשנות בצורת. לפיכך הוא עץ של אנשים פשוטים, של כפרים וחצרות, של צל ומתיקות ללא מאמץ רב.
