דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום ראשון · כ״ח באב תרפ״ו · 8 באוגוסט 1926
מוסף סוף השבוע · כ״ז באב תרפ״ו · 7 באוגוסט 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

נסיך ויילס פתח את כינוס המדע

מן העולם

כינוס המדע הבריטי נפתח באוקספורד

החברה הבריטית להתקדמות המדע פתחה באוקספורד את כינוסה השנתי, ונסיך ויילס, נשיא החברה לשנה זו, נשא את נאום הנשיאות בתיאטרון השלדוני.

מלונדון נמסר כי הכינוס, שנפתח ביום ששי, נמנה עם המרשימים בתולדות הגוף המדעי הגדול הזה. החברה, שנוסדה בשנת 1831, מכנסת מדי שנה בשנה בעיר אחרת את חוקרי כל ענפי המדע: הפיסיקה והכימיה, תורת החי והצומח, חכמת הרפואה וחקר כדור הארץ. השנה נפלה הזכות לאוקספורד עיר האוניברסיטה העתיקה.

סדרו של כינוס כזה קבוע מדורות: החברה נחלקת למדורות, מדור מדור וענף מדעו, ובכל מדור נשמעות הרצאות על החדש שנתגלה במשך השנה; רבות מן ההרצאות פתוחות גם לקהל הרחב, וכך יורדת תורת המעבדה אל העם. נאום הנשיאות הוא גולת הכותרת של הכינוס, והעמדת יורש העצר בראש החברה השנה יש בה כדי ללמד עד כמה יקר המדע בעיני הבריטים.

עיר האויר: תכנית אמריקנית נועזה

ספינת האויר נורגה
ספינת האויר 'נורגה' בטיסה

בוויסקונסין שבארצות הברית עומדת קבוצת חלוצי תעופה, ובראשה הד"ר ג'ורג' רוס, להקים עיר חדשה שכל התנועה בה תתנהל אך ורק בדרך האויר.

העיר החדשה תיבנה מערבית לעיר רסין, על אם נתיבי האויר הגדולים. תושביה יהיו כולם חובבי טיסה, ואיש מהם לא יעלה על דעתו לצאת לדרך בכלי רכב אחר מלבד האוירון. אף צרכי הבית, מוסרת הידיעה בחיוך, יגיעו אל העיר בדרך השמים, וצלי יום הראשון ירד אל שולחן המשפחה מן המרומים. יוזמי המפעל מבקשים לעשותו תנועה בין לאומית.

מאחורי הדמיון הנועז עומד חשבון מעשי: מגרש התעופה תופס בעיר כזאת את מקומו של הרחוב הראשי, והבתים נבנים סביבו כאשר נבנו ערי החוף סביב נמליהן. יש לדמיין כי אם תצליח העיר הראשונה, יבואו אחריה ערים כאלה גם בארצות אחרות.

פינת החי

החסידה, הנודדת הגדולה של השמים

ימי אב הולכים וכלים, ובעוד שבועות אחדים יישאו שמי ארצנו את אורחותיה הגדולות של החסידה: שיירות שיירות של צפרים לבנות, נעות דרומה בגבהים, והרואה אותן מן השדה יודע כי הקיץ נוטה לערוב.

החסידה הלבנה צפור גדולה היא: נוצתה לבנה כשלג ואברות כנפיה שחורות, רגליה ומקורה ארוכים ואדומים. מזונה צפרדעים וחגבים, עכברים ורמשים, ומקום מרעיתה הבצות והאחו הלח. בארצות אירופה היא מקננת על גגות הבתים ועל צמרות האילנות, ואצלנו אין היא אלא אורחת: פעמים בשנה היא עוברת בשמי הארץ, בבואה מן הצפון בשלהי הקיץ ובשובה אליו באביב.

ומעשה מסעה מעשה חכמה הוא. אין החסידה מכה בכנפיה כל הדרך, שהרי לא יעמוד בכך כוחה: היא רוכבת על זרמי האויר החם העולים מן הקרקע המלוהטת, חגה בתוכם במעגלים וכנפיה פרושות בלא נוע, וכשהגביהה די צרכה היא גולשת ממרום גבהה כברת דרך ארוכה אל עמוד אויר חדש. על כן נוסעת היא ביום, בשעה שהשמש מחממת את הארץ, ומרבה לעבור מעל בקעות ועמקים שהאויר החם מצוי בהם. לדברי חוקרי הטבע שתרו את ארצנו, עמק הירדן הוא משערי המסע הגדולים של החסידות בין אירופה ואפריקה.

וכבר קדמונינו נתנו עיניהם בה. הנביא ירמיהו העמידה למופת ליודעי עתים: 'גם חסידה בשמים ידעה מועדיה'. וחכמינו דרשו את שמה מלשון חסד, על שום שעושה היא חסד עם חברותיה. הליכות עולם קבועות, נאמנות למועד ולדרך: יש ללמוד מן החסידה.

מקורות לידיעה

  • פלשתין בולטין
  • מברקי פ.ט.א.
  • ספרות הטבע התקופתית