חודש חלף מאז נפטר ישראל זנגוויל, גדול מבטאי חיי ישראל בספרות האנגלית, ועולם התרבות עדיין מתאבל על אובדנו.
בין אבלות הסופרים לבין הכנות לעונת אמנות חדשה, מוצאת התרבות העברית את דרכה בין זיכרון לתקווה.
מן הארץ
זכר ישראל זנגוויל לברכה
לפני חודש ימים, ביום הראשון לחודש אוגוסט, עלתה נשמתו של ישראל זנגוויל, שנולד בפאדינגטון שבלונדון בשנת 1864. שנים רבות שימש זנגוויל קול ישראל לעמים, כותב בלשון אנגלית רהוטה על חיי בני עמנו בגטאות אירופה ובשכונות המהגרים בלונדון ובניו-יורק.
ספרו "ילדי הגטו", שיצא לאור בשנת 1892, פקח את עיני הקהל האנגלי על מציאות חיי היהודים, וזכה להדים נרחבים בעיתונות אירופה וארצות הברית. זנגוויל לא היה סופר בלבד, כי אם לוחם ציבורי שחרף כוחותיו לשאלת הגאולה הלאומית. בימי שיתוף פעולתו עם הרצל כינה את ארץ ישראל "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ", ניסוח שעשה לו כנפיים.
לאחר מות הרצל נטה זנגוויל לכיוון ההסתדרות הטריטוריאלית היהודית, שביקשה למצוא מולדת יהודית חלופית, אך בשנותיו האחרונות שב ותמך ביישוב ארץ ישראל. ספרותו, מחזות, רומנים וסיפורים קצרים, מהווה עדות חיה לגורל הדור של עולי מזרח אירופה. עיתונים יהודיים בלונדון, בוורשה ובניו-יורק פרסמו מחווה לזכרו.
מן העולם
טנור איטלקי בדרכו לעונת האופרה
חברת גולינסקי הודיעה כי ההכנות לעונת האופרה הבאה בארץ ישראל נמצאות בעיצומן. אמרגן הלהקה שב ממילאנו, שם ניהל מגעים עם אמנים מן השורה הראשונה של האופרה האיטלקית. לפי הנמסר, טנור בעל שם עתיד להגיע ארצה עם פתיחת העונה.
עונת האופרה האחרונה זכתה לקהל נאמן בתל אביב ובחיפה. לדברי מקורות בחברה, מתוכנן מחזור הופעות שיכלול יצירות מאת ורדי ופוצ'יני, לצד יצירה אחת לפחות מן הרפרטואר הגרמני.
הגעת אמנים מאירופה לארץ ישראל אינה פשוטה, לא מבחינה כספית ולא מבחינה לוגיסטית. חברת גולינסקי נדרשת להבטיח מסלול הגעה ולינה, לשכור אולמות ולפרסם הופעות. הכרטיסים לעונה הקרובה יוצאו למכירה בחנויות המוזיקה בתל אביב וביפו בשבועות הקרובים.
זכרונות עבד אל-כרים יפורסמו
מן הידיעות המגיעות מפריז נודע כי "אקו דה פארי", עיתון צרפתי בעל תפוצה רחבה, עומד להתחיל בפרסום זכרונותיו של מוחמד עבד אל-כרים, מנהיג מלחמת הריף במרוקו, שנכנע לפני כחודשים. עבד אל-כרים, שהסב לצרפת ולספרד נפגעים כבדים בשנות הלחימה, נמצא כעת בגלות.
פרסום הזכרונות מעורר ויכוח בציבור הצרפתי: אנשי צבא רואים בכך קידום גורם שפגע בכוח הצרפתי, ואנשי רוח טוענים כי הדבר יאיר את נקודת המבט של הצד השני. מבחינה תרבותית, הפרסום מבטא עניין גובר בדמויות שנלחמו נגד מעצמות אירופה.

