דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום חמישי · כ״ג באלול תרפ״ו · 2 בספטמבר 1926
מוסף סוף השבוע · י״ח באלול תרפ״ו · 28 באוגוסט 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

מבצע חיסון נגד טיפוס בעפולה הצליח

מן הארץ

חיסון בעפולה: אפס מקרים חדשים

מבצע חיסון המוני נגד טיפוס המעיים שנערך בעפולה הניב תוצאות מרשימות: מ-44 חולים שנרשמו ביולי ובראשית אוגוסט ירד מספר המקרים החדשים לאפס לאחר ה-6 באוגוסט.

בעפולה, שהוקמה לפני שנים אחדות כעיירה חקלאית בלב עמק יזרעאל, חוסנו 4,180 תושבים מכלל האוכלוסייה. החיסון ניתן בחינם בידי צוותי רופאים ואחיות של שירותי הבריאות הממשלתיים, בשיתוף הדסה.

מנגנון החיסון מבוסס על הזרקת חיידקי טיפוס מומתים לגוף, כך שמערכת הגוף לומדת לזהות את הפולש ולהדפו בלא שהאדם יחלה. השיטה, שפותחה על יסוד עבודתו של פסטר בפריז ושוכללה בשנים האחרונות, הוכיחה את עצמה בצבאות אירופה במלחמה הגדולה.

הרופאים מדגישים כי החיסון אינו מחליף שמירה על תנאי היגיינה: שתיית מים מבושלים, שטיפת ירקות, וניקוי מקורות המים. עפולה, כיישוב צעיר, סבלה ממערכת ביוב חלקית, ושיפור התשתיות צפוי להפחית עוד את הסיכון.

תעמולה רפואית נגד המלריה בעמקים

ד"ר פסטיר ממשיך בפעולות תעמולה רפואית נגד קדחת המלריה ברחבי הארץ, בדגש על יישובי העמקים.

עיקר המאמץ מכוון להסברה בקרב המתיישבים החדשים, שרבים מהם הגיעו מאירופה ואינם מכירים את המחלה ואת דרכי ההגנה מפניה. המלריה מועברת בעקיצת יתוש האנופלס, המתרבה במים עומדים בביצות ובשלוליות.

יסוד ההגנה הוא ייבוש הביצות, שחררו בני הארץ מרחבים שלמים מן המחלה. בד בבד מופצים רשתות לחלונות ותכשירי כינין בין התושבים. ד"ר פסטיר מקיים הרצאות ביישובים, ומסביר את מעגל החיים של היתוש ואת הקשר שבין מים עומדים לבין התפשטות הקדחת.

פינת החי

הזיקית הארצישראלית

בין עצי הגפן ובמדרגות האבן של הבתים הישנים מתגנבת יצורה קטנה, איטית, עיניה נעות כל אחת לצד אחר כאילו שומרת על שני אופקים בעת ובעונה אחת. הזיקית, שהמקרא קורא לה בשם דומה, היא אחד מתושבי הארץ הוותיקים ביותר.

הזיקית הנפוצה בארצנו שייכת למשפחת הזיקיתיים, והיא חיה על עצים ועל קירות אבן, ניזונה מחרקים שהיא לוכדת בלשונה הארוכה. אורך לשונה של זיקית מבוגרת שווה לאורך גופה, והיא נזרקת החוצה ונדבקת בטרפה במהירות שהעין אינה קולטת.

תכונתה המפורסמת של הזיקית היא שינוי צבעה. טריסטראם, חוקר הטבע האנגלי שסקר את חיות ארץ ישראל, תיעד כיצד הזיקית עוברת מירוק כהה לצהבהב ומשם לחום אפור, בהתאם לחום הסביבה ולמצב רוחה. אין היא מחליפה צבע כדי להסתוות, כפי שסבור הציבור, אלא מגיבה לשינויים בטמפרטורה ובאור.

עיניה של הזיקית הן פלא בפני עצמן: כל עין נעה בנפרד מחברתה, כך שהיצורה יכולה להביט קדימה ואחורה בעת אחת. כאשר היא מזהה חרק, שתי העיניים מתמקדות יחדיו על הטרף, ואז באה הפקת הלשון. בגנות ובפרדסים היא אורחת מבורכת, שכן היא טורפת זבובים, יתושים וחרקים מזיקים לגידולים.

בין כתלי ירושלים ובין אבני חיפה, בין הפרדסים של פתח-תקוה ובין חומות יפו העתיקה, ממשיכה הזיקית את דרכה האיטית, עין אחת על העבר ועין אחת על ההווה.

מקורות לידיעה