מגפת טיפוס הבטן פרצה בישובי עמק יזרעאל, ובראשם נהלל ועין חרוד, ופגעה במאה ושישים איש, מהם שישה נפטרו.

קדחת הטיפוס, הנגרמת על ידי חידק הנקרא בשם המדעי 'באצילוס טיפי', מתפשטת בעיקר דרך מי שתייה מזוהמים. החידק חודר אל מערכת העיכול, מתרבה בדם ובבלוטות המעיים, וגורם לקדחת גבוהה, כאבי ראש עזים ולפעמים דלקת מעיים מסוכנת. התקופה שבין ההידבקות ובין הופעת הסימנים הראשונים נמשכת שבוע עד שלושה שבועות, וזו הסכנה הגדולה: החולה מדביק את סביבתו עוד בטרם ידע כי הוא חולה.

לדברי מקורות רפואיים, הגורם העיקרי למגפה הוא מצב המים בישובי העמק. הבארות אינן עמוקות דיין, והניקוז הפתוח מאפשר לשפכים לחלחל אל מי התהום. ממשלת המנדט הוזהרה לא אחת על מצב התברואה בעמק, אולם לדברי 'דבר' ו'הארץ', השירותים הרפואיים שהוקצו לישובים אלה דלים ביותר. ועדת המנדטים בז'נבה דחתה דווקא השבוע את תביעות הישוב בענייני בריאות, ודחייה זו מקבלת משמעות חדשה לנוכח המגפה.

הטיפול הידוע כיום בטיפוס מתמקד בבידוד החולה, במתן נוזלים ובהקפדה על ניקיון. חיסון נגד טיפוס קיים, אולם הוא אינו נפוץ עדיין בישובים החקלאיים. רופאי הדסה ורופאי ממשלת המנדט הגיעו לעמק, אך המרחק מן המרפאה הקרובה ומחסור באספקה רפואית מקשים על הטיפול.

מערכת החיסונים נגד מגפת הבקר שפשטה בארץ בחודשים האחרונים הושלמה, והנסיוב הובא ממצרים.

מגפת הבקר, מחלה נגיפית הפוגעת בבהמות בית ובבהמות בר, הייתה בעבר אחד מן המכות הקשות ביותר לחקלאות. הנגיף מתפשט במהירות בין עדרים סמוכים, וללא חיסון שיעור התמותה עלול להגיע לשמונים אחוזים ויותר. הנסיוב שהובא ממצרים מבוסס על שיטת פסטר המוכרת: הזרקת חומר מוחלש של הנגיף אל גוף הבהמה, כך שמערכת הגוף מפתחת הגנה מבלי שהבהמה חולה ממש.

לדברי שירות הווטרינריה הממשלתי, הרכבות החיסון סיירו בכל אזורי הארץ, מן הגליל ועד הנגב, וחיסנו אלפי ראשי בקר. המלאכה ארכה שבועות והצריכה שיתוף פעולה בין השלטונות לבין חקלאים יהודים וערבים כאחד.

מרוסיה נמסר על פרויקט לבניית טיל שיגיע אל הירח, תוכנית שנשמעת כמעט כדברי אגדה.

הידיעה, שפורסמה ב'פלשתין בולטין', אינה מפרטת שמות מדענים או מועדים מדויקים, אולם היא משתלבת במגמה הולכת וגוברת של עניין בטיסה מעבר לאטמוספירה. בשנה שעברה ביצע המהנדס האמריקני רוברט גודארד ניסוי מוצלח בטיל המונע בדלק נוזלי, וכעת, לפי הידיעות, גם המדענים הרוסים מפתחים רעיונות דומים. העיקרון פשוט מבחינה תיאורטית: טיל הדוחף גזים לאחוריו בלחץ גדול ינוע קדימה, כשם שרובה בועט לאחור כשכדור יוצא ממנו. אולם המעבר מן התיאוריה למעשה דורש פתרון בעיות אדירות: דלק בכמות עצומה, חומרים העמידים בחום קיצוני, ושליטה מדויקת בכיוון.