דף הילדים
העכביש והנמלה
בפינה חשוכה של רפת ישנה ליד נהלל ארג עכביש זקן את רשתו בין שני קורות עץ. הרשת הייתה יפה מאוד, עשויה חוטים דקים כמשי, וכל בוקר היו טיפות הטל נתלות בה ומבריקות כמו פנינים בשמש הראשונה.
יום אחד עברה נמלה קטנה ליד הרשת. היא נשאה על גבה פירור לחם כבד, גדול ממנה פי שניים, וצעדה באיטיות אל ביתה שבאדמה. העכביש הביט בה מלמעלה ואמר: 'שלום לך, נמלה! מדוע את עובדת כל כך קשה? בואי, שבי כאן לידי, והמזון יבוא אלייך מעצמו. אני יושב ברשת שלי וזבובים ויתושים נופלים אל תוכה בלא שאני מזיז אצבע.'
הנמלה עצרה לרגע, הרימה את ראשה הקטן והביטה ברשת הנוצצת. 'רשת יפה מאוד,' אמרה, 'אבל אמור לי: מה קורה כשבא רוח חזקה, או כשפרה מניעה את זנבה ליד הקורות?' העכביש חייך חיוך רחב: 'אז אני אורג רשת חדשה. זה קל.' הנמלה הנהנה ואמרה: 'ואני אחזור מחר ובמחרתיים עם אותו פירור כבד, ואת אותם צעדים קטנים. אבל דע לך: כשתבוא הרוח, הלחם שלי יהיה בטוח מתחת לאדמה, ואילו ארוחתך תעוף עם הרשת.'
אותו ערב אכן באה רוח חזקה מן המערב והפילה את הרשת. העכביש ישב רעב כל הלילה, ולמחרת בבוקר התחיל לארוג מחדש. והנמלה? היא ישבה עמוק באדמה, בין פירורי לחם ושיבולים, חמה ושבעה, ולא שמעה את הרוח כלל.
ומכאן למדנו: מי שסומך על מה שבא אליו מאליו, יום אחד יישאר בלא כלום. ומי שטורח בזיעת אפו ושומר את פרי עמלו, ימצא ברכה גם ביום של רוח.
חידה
מה הוא הדבר שיש לו עין אחת ואינו רואה, חודר בכל בגד ואינו לובש?