דלג לתוכן העמוד
bookmark

י״ח באלול תרפ״ו28 באוגוסט 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · י״ח באלול תרפ״ו · 28 באוגוסט 1926

הפועל והנציב

חמישה קולות מן הישוב על שבוע של אבטלה, אכזבה מדינית והפיכות

השאלה השבועית

מהי תכלית בית הספר העברי - חינוך לאומה, או הכשרה למלאכה ולאומנות?

רחל גולדשטיין

מארגנת ועד נשים בהסתדרות, חיפה

בחיפה אני רואה כל יום ילדות שמסיימות את בית הספר ואין להן אומנות בידן. אנחנו מדברים על חינוך לאומי, על לשון ותרבות, ואילו הילדה בת הארבע עשרה יוצאת אל השוק בלא מיומנות ובלא כלי פרנסה. בית הספר העברי חייב ללמד גם עבודת יד, גם תפירה, גם חשבון מעשי, לצד השפה והמולדת.

אני אומרת: אין סתירה בין לאום לאומנות. אדרבא, האומה שבניה ובנותיה יודעים מלאכה היא אומה חזקה. אבל כל עוד הנערות שלנו יוצאות מכיתה ח' עם שיר ביאליק בלב ואין להן תפירה או הוראה ביד, אנחנו מפסידים אותן.

שרה מזרחי

מחנכת דתית בירושלים

איני יכולה לשכוח את דברי הגמרא: 'כל שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות.' אולם בית הספר העברי שאנו בונים בארץ ישראל אינו רק מקום להכשרה מעשית. הוא הכלי שבו אנו מעבירים את המסורת, את הלשון, את ההיסטוריה של עם ישראל לדור הבא. אם נוותר על כך, נגדל דור בעלי מלאכה חסרי שורש.

חובתנו לשלב: תורה עם דרך ארץ, חינוך רוחני עם הכשרה מעשית. בית הספר שמלמד רק אומנות מייצר פועלים. בית הספר שמלמד רק לאומיות מייצר חולמים. אנחנו צריכים בוני ארץ שיודעים גם מהי ירושלים וגם כיצד לבנות בה בית.

אברהם קליגמן

סוחר ירושלמי

מן הראוי שנדבר בפשטות. אני רגיל לראות נערים שסיימו את בית הספר ובאים אל השוק בלא מושג כיצד לנהל חנות, לרשום חשבון, לסחור בכבוד. הנוער הזה למד היסטוריה ודקדוק, וזה יפה מאוד, אבל הוא אינו יודע לפרנס את עצמו. אין רוחי נוחה מבית ספר שאינו מכין את תלמידיו לחיים.

עם זאת, אני מבקש מתינות. אל נהרוס את בית הספר העברי כדי לבנות מקומו בית מלאכה. הלשון העברית והמסורת הן היסוד שבלעדיו כל הבנייה הזו חסרת טעם. צריך לשלב, לא לבחור.

מרים סוקול

עולה חדשה, בעלת חנות בתל אביב

כשעליתי מגליציה אמרו לי: בארץ ישראל הילדים ילמדו עברית ויגדלו בני חורין. ואכן, הבן שלי יודע עברית טוב ממני. אבל כשהוא בא לעזור לי בחנות, הוא לא יודע לחשב שינוי ללקוח ולכתוב קבלה. בוורשה היה לומד את זה בבית הספר.

אני לא נגד הלאומיות, חלילה. אני עליתי בגלל הלאומיות. אבל הילדים צריכים גם ללמוד דברים מעשיים. מה יעשה בחור בן שש עשרה עם ידע בתנ"ך אם אין לו מלאכה ביד?

השבוע הציב בפני הישוב שלוש שאלות קשות בו-זמנית: מה יעשה הפועל העברי כשממשלת המנדט מסרבת להעסיקו, מה ילמד הישוב מכישלון התביעות בז'נבה, ומה תאמר הפיכת יוון על גורל הדמוקרטיות הצעירות. חמישה כותבים מרקעים שונים מביעים את דעתם.

בדפי העיתונים התרוצצו השבוע שלוש סוגיות מרכזיות שכל אחת מהן, לבדה, ראויה לעמוד בראש המדור.

הכביש מתל אביב לטבריה נסלל בלא פועל עברי אחד

אני עומדת בכיתה כל בוקר ומלמדת ילדי עובדים על בניין הארץ. ובשעה שאני מדברת על עבודה עברית ועל אחריות, יוצא הילד מבית הספר ורואה את אביו יושב בבית חסר מעש, כי הממשלה מעסיקה ערבים בלבד בכביש הגדול. אני שואלת: מה ערך יש למלים שלי כשהמציאות מלמדת את ההפך?

בן-צבי עלה אל פלומר ודיבר בשם כולנו, ואני מברכת על כך. אולם אני דורשת שהדיבור לא יישאר בלשכת הנציב. ההסתדרות חייבת לדרוש מן הממשלה מכסה של פועלים יהודים בכל עבודה ציבורית, כשם שהיא דורשת מכסת עלייה. אחריות מוסדית, לא רחמים, היא הדרך.

דמות פוליטית נושאת נאום

ועדת ז'נבה לא דחתה אותנו, היא מעולם לא שמעה אותנו

אני שומע את התלונות על ועדת המנדטים ואני שואל שאלה פשוטה: מה הגשנו? תזכיר. ומה יש בתזכיר? מלים. הוועדה רוצה לראות נתונים: כמה בתים בנינו, כמה דונם עיבדנו, כמה פועלים מועסקים ובאיזה תנאים. כשאנחנו באים עם נאומים במקום עם חשבון, אין להתפלא שנדחים.

אני אומר מן הפיגום בחיפה: הבעיה אינה רק הממשלה. הבעיה היא שאין לנו סדר. ערבי הבניין בחיפה מאורגנים טוב ממנו, ואני אומר זאת לבושתנו. עד שלא נבנה מוסדות ייצור, קואופרציות מסודרות ומשמעת ארגונית, לא נשכנע שום ועדה בז'נבה ושום נציב בירושלים.

המעמד הפועל נלחם בכל מקום ומפסיד בכל מקום

שביתת הפחם הבריטית מתפוררת, והמסקנה ברורה לכל מי שרוצה לראות: בלא סולידריות מעמדית אמיתית, הפועל לבדו אינו יכול לנצח את ההון. באנגליה בגדו הטרייד-יוניונים בכורים, ואצלנו ממשלת המנדט מעסיקה ערבים בכבישים כי שכרם נמוך יותר. זהו אותו מנגנון בדיוק: הון מחפש עבודה זולה, והפועל משלם את המחיר.

אני אומר לחברי שמדברים על 'עבודה עברית': המושג הזה חסר ערך אם אינו מלווה בדרישה לשכר שווה ולתנאים שווים לכל פועל, יהודי וערבי כאחד. כל עוד הממשלה יכולה לשחק פועל מול פועל, שניהם מפסידים.

קריקטורה על הפיכות באירופה

יוון מלמדת: הפיכה אינה תיקון

נכון, ההפיכה ביוון הסירה שליט עריץ שהשתיק עיתונות ופיזר פרלמנט. אולם ההפיכה עצמה היא אותו כלי שבו השתמש פנגאלוס עצמו לפני שנה. הגנרל קונדיליס מבטיח דמוקרטיה, אך כל דיקטטור שקדם לו הבטיח את אותו הדבר. השאלה אינה מי שולט היום באתונה, אלא האם קיים מוסד שיבטיח שהחלפת שלטון תתרחש בדרכי שלום.

אני מביט על אירופה ורואה מגמה מטרידה: באיטליה, בספרד, בפולין, ועתה ביוון, הצבא מחליף ממשלות כאילו הן רהיטים. על הישוב שלנו, הבונה כעת את מוסדותיו הדמוקרטיים, ללמוד מכך לקח ברור: מוסדות חייבים להיות חזקים יותר מכל אדם בודד שמכהן בהם.

מגפה בעמק ואנחנו שואלים על פוליטיקה

כשהגיעה הידיעה על מגפת הטיפוס בנהלל ובעין חרוד, חשתי צמרמורת. מאה ושישים חולים, שישה מתים, בישובים הקרובים ביותר לליבנו. החברים שם בונים את הארץ באמת, בעבודת כפיים בשדה ובמשק, ודווקא הם נפגעים. ואני שואל: היכן שירותי הבריאות שהמנדט מחויב לספק? היכן המרפאות ומי הרופאים?

ועדת המנדטים בז'נבה דחתה את תביעותינו בענייני בריאות. ואני אומר מן המושב: בואו לעמק, ראו את החולים בנהלל, ואז אמרו לנו שהסברי הממשלה 'מספקים'. אדמה ומצווה, עבודה ובניין, אלו דברים שאני מבין. אך בלא בריאות אין לא עבודה ולא בניין.

תזות ומחלוקות

  • עבודה עברית: למחנה העבודה זו חובה לאומית ומעמדית כאחד. מן השמאל המרקסיסטי נשמעת ביקורת: עבודה עברית ללא שכר שווה לערבי היא ניצול בלבוש לאומי.
  • ועדת המנדטים: האם הישוב נכשל בייצוג האינטרסים שלו, או שהוועדה פשוט משרתת את בריטניה? המחנה הפרגמטי תובע נתונים מוצקים במקום נאומים. הדתיים מדגישים את הפער בין הבטחות המנדט למציאות.
  • הפיכות באירופה: הליברלים רואים אזהרה. השמאל רואה כישלון מעמדי. הדתיים רואים חברה שאיבדה יסוד רוחני.

בקצרה

  • השבוע הוכיח כי בריטניה מנהלת שתי מדיניויות: אחת לוועדת המנדטים ואחת לשטח. בן-צבי ניסה לגשר על הפער הזה.
  • שביתת הפחם הבריטית שנמשכת חמישה חודשים מלמדת כי גם הממלכה החזקה בעולם אינה חסינה מפני מאבק מעמדי.
  • הדיקטטורים באירופה עולים ונופלים, אך הדמוקרטיות שהם משאירים אחריהם שבורות יותר ממה שהיו.

מקורות

  • דבר, 22-27 באוגוסט 1926
  • Palestine Bulletin, 22-27 באוגוסט 1926
  • הארץ, 24-27 באוגוסט 1926