בעיר הארלן שבמדינת קנטקי הצית כומר בפטיסטי מדורה מחוץ לכנסייתו והשליך לתוכה את "קוי היסטוריה" מאת ה"ג ולס, ובאותם ימים ממש הוחלט בקהיר להשמיד ספר אחר.
שני מעשים של השמדת ספרים הגיעו אלינו בתוך ימים אחדים, האחד במערבה של אמריקה והשני על שפת הנילוס, ואין ביניהם קשר אלא זה: בשניהם עמדו אנשי דת מול ספר וגמרו בדעתם שאין העולם צריך לו.
ולצדם, מאותו עולם עצמו של ספרים, שתי ידיעות של הצלה: כתבי יד שנמצאו טמונים בכתלים, ויובל של חכם ירושלמי שעבר בשתיקה ונזכר עתה במדור של תעודות.
מן הארץ
המדורה שלפני הכנסיה בהארלן
כומר בפטיסטי בעיר הארלן שבמדינת קנטקי הצית מדורה גדולה מחוץ לכנסייתו והשליך אל האש את הספר "קוי היסטוריה" מאת ה"ג ולס וספרים אחרים, בטענה שאינם ראויים לקריאה.
"קוי היסטוריה" אינו ספר של פולמוס. הוא נסיון לספר את תולדות העולם כולו בכרך אחד, מראשית האדמה ועד ימינו, ובכך עיקר טענתם של מתנגדיו: המחבר פותח את מנין השנים הרבה לפני המנין המקובל בקהילות ההן, ומעמיד את תולדות האדם בתוך תולדותיהן של הבריות שקדמו לו.
מעשה השרפה עצמו ראוי לעיון. ספר הנשרף בפומבי אינו מפסיד בכך אף קורא אחד, שכן אין המדורה מכלה אלא את הטפסים שהובאו אליה, ובבית הדפוס מונחים אלפים. אבל אין כוונתה של מדורה כזאת לכלות את הספר; כוונתה להראות לצבור העומד סביבה מה מותר לקרוא ומה אסור, והיא מדברת אל הרואים ולא אל הכרך.
ובאותם ימים, כפי שכבר מסרנו בגליון הקודם, הוחלט בקהיר להשמיד את ספרו של פרופ' טהא חוסיין בעקבות התנגדותם של חוגים מוסלמיים. אין בידינו התפתחות חדשה בענין, ואנו מזכירים אותו כאן משום קרבת המקרים בלבד.
והמרחק שבין קנטקי ובין קהיר הוא כמעט כל רוחבו של העולם. בעיר האחת עשה זאת איש יחיד מדעת עצמו לפני עדתו, ובשניה החלטה של ממשלה; זו העלתה טפסים באש, וזו הורתה להוציאם מן החנויות. אנשי הדת אינם אותם אנשים והספרים אינם אותם ספרים, והשאלה העומדת בשני המקומות אחת היא.
מן העולם
מותו של הפילוסוף אויקן
נמסר כי מת בעיר יֶנה שבגרמניה הפילוסוף פרופ' אויקן, שנמנה עם ההוגים הגדולים בדורנו, ובשנת אלף תשע מאות ושמונה ניתן לו פרס נובל לספרות.
אויקן לימד שנים רבות באוניברסיטה שביֶנה. עיקר תורתו, כפי שהיא ידועה, בכך שאין חיי הרוח נגזרים מן החומר ואינם מסתכמים בו: לדבריו יש באדם כוח רוחני העומד ברשות עצמו, והאדם נקרא להשתתף בו במעשה ובבחירה ולא להסתפק בהתבוננות.
פרס לספרות הניתן לפילוסוף אינו דבר שבשגרה. בנימוקים שנאמרו בשעתם הועמד הדבר לא על חידוש שחידש בתורת ההגיון כי אם על החיפוש אחר האמת ועל כוחה של ההרצאה שבכתביו, כלומר על כך שידע לכתוב פילוסופיה שאדם שאינו איש המקצוע יכול לקרוא בה.
בקהל הקוראים העברי אין שמו מן המפורסמים, ואף על פי כן ענינו קרוב: הוגה שעמד כל ימיו על כך שאין המדע פוטר את האדם מן השאלה מה ראוי לעשות. הידיעה הגיעה אלינו קצרה, ואנו מוסרים אותה כפי שנמסרה.
כתבי יד בכתלי בית הכנסת
נמסר כי בבית הכנסת שבבוכארה נמצאו כתבי יד עבריים יקרים שהיו משוקעים בכתלי הבנין, ובכללם ספר תורה עתיק. שמו של המוצא לא הגיע אלינו בבירור, ואף לא גילם המדויק של הכתבים, ואין אנו נוקבים בשניהם.
מציאה מסוג זה אינה נדירה כפי שהיא נראית. במקומות שגזרו בהם על היהודים גזרות נהגו להטמין כתבים בתוך כותל או תחת רצפה ולסתום עליהם, והמטמין עשה כן על דעת שיבוא ויטול; ולא תמיד בא.
לפיכך אין הכותל ארון ספרים אלא בעל כרחו. כתב יד המונח בין אבנים סובל מן הלחות ומן העובש, והדיו נמחקת מעליו; ואף על פי כן יש שהאבן משמרת דוקא, מפני שאין שם אור ואין אויר מתחלף ואין יד ממשמשת. הכל תלוי בטיט, בכותל ובאקלים.
מן הראוי שכתבים כאלה יימסרו לידי בקיאים, ייבדקו ויירשמו ברשימה מסודרת, ולא יעברו מיד ליד. אנו מוסרים את הידיעה כפי שהגיעה אלינו, בלא שם ובלא מנין שנים, ומקוים שיבואו אחריה פרטים.
יובל שלא נחגג
מדור התעודות "מגנזי ירושלים" מביא הפעם "יובל שלא נחגג": מלאת שבעים שנה לחכם ר' יצחק יעקב גולדמן, למדן ירושלמי שהיה ידוע גם בספרות העברית.
לפי הכתוב שם נודע שמו במיוחד ב"הצפירה" וב"האסיף", שני כתבי העת שהיו בשעתם הבמה של המשכילים ושל החכמים בני הדור ההוא. השנה שבה חל היובל נמסרת במקור שלפנינו בשתי גרסאות, ואין אנו נוקבים בה.
"מגנזי ירושלים" הוא מדור של לקוטים ותעודות, והוא מביא מזמן לזמן מסמכים ישנים מגנזיה של העיר. הפעם אין לפנינו תעודה של קהילה ולא פסק של בית דין, כי אם ציונו של תאריך שעבר בשתיקה.
ויש בענין הזה מוסר קטן לימים אלה. חכם היושב בירושלים ומעביר את ימיו בין ספריו אינו מעמיד לעצמו ועד יובל, ואין מי שיזכיר את התאריך אלא מי שמדפדף בעתונים ישנים. כך נעשה מדור של תעודות למקום שבו נחגגים היובלות שלא נחגגו בשעתם.