ועדת התרבות המקומית פתחה את הערב בדברי ברכה, הקהל קרא אל הבמה את הבמאי ואת המלחין, ולפני הצבור בחיפה עומדת עתה סדרה שכולה מיצירותיו של פרץ.
שני קצוות של חיי רוח מגיעים אלינו היום: בחיפה נפתח מסע הצגות עברי לפני אולם מלא, ובקהיר הוחלט להשמיד ספר.
ובירושלים נעשית מלאכה שקטה יותר, העתקה בכתיבה תמה של כרך שאין רבים זוכים לראותו.
מן הארץ
"אהל" פותח את מסעו בחיפה
תיאטרון "אהל" ערך אמש בחיפה את הצגתו הראשונה בעיר, לפני קהל רב שמילא את האולם עד אפס מקום, ומכאן ממשיך הוא בסדרת הצגות בעיר ובעמק.
לפני ההצגה נשא ד"ר ש. שפיגל, מטעם ועדת התרבות המקומית, את דברי הפתיחה. הוא דיבר בחשיבותם של הכשרון והיצירה העברית, והדגיש כי הקהל בחיפה רואה בהצגות האלה יסוד לא לתיאטרון העברי בלבד כי אם לתרבות העברית בכללה.
בגמר ההצגה קרא הקהל אל הבמה את משה הלוי ואת יואל אנגל, ואלה עלו יחד עם חברי המזכירות וקיבלו תשואות סוערות. הלוי הוא שהעמיד את התכנית על הבמה, ואנגל הוא שכתב לה את המנגינות.
לוח ההצגות בעיר צפוף. היום בארבע אחר הצהרים הצגה שניה, והיא נערכת חנם למחוסרי העבודה ולנוער העובד; בערב הצגה נוספת בתכנית מיוחדת, ולמחר הצגה שלישית. באולם "עדי" תוצגנה ארבע הצגות מיצירותיו של י. ל. פרץ, במוסיקה של אנגל ובבימויו של הלוי.
ואין זה מקרה ששלוש ההצגות הראשונות בעיר עומדות תחת חסותה של ועדת תרבות ושאחת מהן נערכת בלא תשלום. "אהל" הוא תיאטרון שקם לפני שנה בלבד מטעם ועדת התרבות המרכזית של הסתדרות העובדים העברים הכללית, ותפיסתו היא שהצגה אינה סחורה הנמכרת למי שידו משגת אלא מלאכת תרבות המגיעה גם אל מי שאין לו.
אף בחירת פרץ לתכנית פתיחה אינה מקרית. יצחק לייבוש פרץ, שמת בוורשה לפני אחת עשרה שנה, כתב את סיפוריו ביידיש ובעברית, וגיבוריו הם עניי העירה, בעלי המלאכה והחסידים; מחזה הבנוי על יצירותיו מעמיד על הבמה בארץ אותו עולם עצמו שממנו באו רבים מיושבי חיפה החדשים.
מכאן ממשיכים חברי "אהל" הלאה, וההצגה הראשונה בעמק תהיה בעין חרוד.
מן העולם
בקהיר הוחלט להשמיד ספר
מברק שהגיע מקהיר מוסר כי הממשלה המצרית החליטה להשמיד ספר שנתפרסם שם בשבוע שעבר, פרי עטו של פרופ' טהא חוסין.
לפי הידיעה נרגזו חוגים מוסלמיים בעיר על הספר מאוד ותבעו את השמדתו. הממשלה, שהיתה שרויה במבוכה גדולה, לא מצאה בידה להתנגד לתביעה. אין בידיעה פרטים על תכנו של הספר, ואנו מוסרים אותה כפי שנתקבלה.
המחבר, כך נמסר, נחשב בכל מצרים לחוקר גדול בעניני דת ומנהג. הוא למד הרבה ולימד הרבה, והיה מוסר את דבריו על יסוד מחקריו; דבריו היו ידועים וחביבים בקרב ה"עולמא", הם חכמי הדת.
ענינו של הדבר לקוראינו אינו במעשה הממשלה בקהיר. חוקר הבא לבחון מסורת בכלי המחקר, ושואל מתי נכתב דבר ומי כתבו, אינו מבקש להכריע בשאלת האמונה; אלא שהצבור אינו מפריד תמיד בין השאלה ההיסטורית ובין השאלה שבלב, ומשעה שהחל להישמע קול, אין הספר נדון עוד לפי מה שכתוב בו.
ומצד אחר של אותו עולם: בקובנה כינס ועד ההשכלה ועידה מיוחדת, ובה השתתפו מורים, מחנכים, סופרים ופעילי צבור. נדונו בה עניני חנוך ותרבות, ולאחריה נערכה אסיפה נוספת בשאלות התרבות. הידיעה קצרה ואנו מוסרים אותה בזהירות.
אין באחת מהן שאלה של ספרות בלבד. משהוכרע גורלו של ספר בהחלטת ממשלה, אין עוד נפקא מינה מה כתוב בו; ומשנקבעת לשון הלימוד בועידה, נקבע עמה מה יקראו הבנים בעוד עשרים שנה.
העתקות מ"ספר הזהב"
בתשובה לפניות רבות שהגיעו מן הארץ הוחלט להוציא העתקה מ"ספר הזהב", והמלאכה נעשית בירושלים בהשגחת אמנים מוסמכים.
"ספר הזהב" הוא כרך אחד, כתוב ומעוטר ביד, שבו נרשמים שמות התומכים במלאכת בנין הארץ. אין הוא ספר הנדפס באלפי טפסים ואין הוא נשלח מיד ליד: הוא יושב במקומו, ומי שרוצה לראותו צריך לבוא אליו.
מכאן הענין שבהעתקה. נמסר כי הכוונה להוציא העתקה מדויקת של אחד מכרכיו, ובה יובאו הדפים והכתובות שבמקור, כדי שרבים יוכלו לראות בעיניהם את הספר שנשמע עליו הרבה ונראה בידי מעטים.
מלאכת ההעתקה עצמה ראויה לתשומת לב. אין כאן צילום כי אם כתיבה תמה, היא הכתיבה המרובעת המדוקדקת שבה נכתבים ספרי הקודש: אות אחר אות, בקולמוס, על גליון שהוכן לכך, ובעיטור מסגרת סביב. אמן העושה מלאכה זו מוציא דף ליום או פחות מזה, ולפיכך אין העתקתו של כרך שלם נגמרת בחדשים מעטים.
העתקה אינה תחליף למקור ואינה מתיימרת להיות תחליף. ענינה בכך שהיא מוציאה את הספר מרשותם של מעטים הרואים אותו אל רשותם של רבים היודעים מה כתוב בו.