האוניברסיטה להשתלמות פותחת שעריה

האוניברסיטה להשתלמות במדע פתחה את ההרשמה לקורסים של שנת הלימודים הבאה, והם נחלקים לשתי מחלקות: האחת למדעי העסקים והפיננסים, והשניה למדעים מדוייקים.

במחלקה למדעי העסקים והפיננסים נקבעו שש עשרה שעות למוד בשבוע. בין המקצועות: מבוא למדעים, בהרצאת ד"ר בירם; תולדות הספרות העברית בימי הבינים, בהרצאת ד"ר שפיגל; ספרי החשבון בתנ"ך; השפה העברית במשפחת הלשונות, בהרצאת ד"ר כהן; וכלכלה מדינית, בהרצאת מר קרוסנק. במחלקה למדעים מדוייקים נקבעו פיסיקה, בהרצאת ד"ר צדקברג, וכימיה, בהרצאת פרופ' גרוסמן, ולצדן עבודות מעשיות.

אוניברסיטה להשתלמות אינה אוניברסיטה במובנה הרגיל. אין היא מקבלת אל ספסליה נערים היוצאים מן הגימנסיה ואין היא מעניקה תואר; היא נועדה למי שכבר עומד ברשות עצמו ומבקש להוסיף למוד על מלאכתו, ושעותיה נקבעות לפיכך בשעות שאדם פנוי בהן.

והשורה האחרונה שברשימה היא הראויה לתשומת לב: עבודות מעשיות בכימיה. אין הכימיה נלמדת מן הספר בלבד. מי שלא הניח אבקה על מאזני דיוק, לא הרתיח, לא סינן ולא ראה במו עיניו משקע יורד אל קרקעית הכלי, יודע את שמות החמרים ואינו יודע את מעשיהם; שעת מעבדה אחת מלמדת מה שאין שלוש הרצאות מלמדות.

למוד להשתלמות אינו המצאה של הארץ. במאה שעברה נפתחו באנגליה ובגרמניה שעורי ערב לפועלים ולסוחרים, ומהם צמחו לימים מוסדות של ממש. נקל לשער כי משיתמידו הקורסים האלה שנים אחדות, יימצאו בחיפה אנשים שלמדו כימיה בשעות הערב ועושים בה את מלאכתם ביום.

בית הספר הטכני הגבוה "מונטפיורי" שבתל אביב מודיע כי הוא מקבל שומעים ושומעות לסמסטר הטכני, בלמודי יום ובלמודי ערב, בארבע מחלקות.

המחלקות הן ארכיטקטורה, אלקטרוטכניקה, אמנות הבנין ובנין מכונות. בראש בית הספר עומד, לפי המודעה, המהנדס הראשי י' גלומן, ונמסר בה כי המוסד מוכר על ידי שורה של בתי ספר טכניים גבוהים באירופה וכי ההרצאות מודפסות על ידו.

אלקטרוטכניקה היא ענף צעיר שכל תולדותיו כחמישים שנה. ענינו בהולכת הזרם ובהפיכתו למלאכה: כיצד מסובבים סליל בתוך שדה של מגנט ומתקבל בו זרם, כיצד נשלח אותו זרם בחוט למרחק, וכיצד הוא חוזר ומסובב גלגל בקצה השני. מי שלמד את שלושת הדברים האלה יודע להעמיד תחנת כוח קטנה, ומי שלא למדם רואה בנורה הדולקת פלא.

והפרט בדבר ההרצאות המודפסות אינו ענין של גאוה בלבד. תלמיד היושב בשעור ערב לאחר יום עבודה אינו מספיק לרשום, ובמקצוע שיש בו נוסחאות ושרטוטים אין הרישום החפוז מועיל כלום. גליון מודפס הניתן בידו בגמר השעור הוא ההבדל שבין שמיעה ובין למוד.

נמסר כי הטייס הצרפתי קפיטן רנה פונק עמד לצאת ביום הרביעי מניו יורק לפאריס, מהלך שלושת אלפים ושש מאות מיל, וכי ההמראה נעשית על מסלול שאורכו מיל אחד.

הפרט הזה, מיל אחד של מסלול, הוא כל הסיפור. משאה של המכונה הוא ארבעה עשר טון, ומכונה כזאת אינה עולה באויר מפני שהיא רוצה לעלות, אלא מפני שהאויר החולף על פני כנפיה דוחק אותן כלפי מעלה.

וכוח הדחיקה תלוי בשנים: בשטח הכנף ובמהירות שבה היא חותכת את האויר. שטח הכנף נקבע ביום שנבנתה המכונה ואינו ניתן עוד לשינוי, ולפיכך אין ברירה אלא להוסיף מהירות; וכל שהמשא כבד יותר, גדולה המהירות הדרושה. מכאן שאין המסלול הארוך מותרות כי אם הכרח, והוא המקום שבו נאספת המהירות.

ומה יש בתוך ארבעה עשר הטון? רובם דלק. טיסה של שלושת אלפים ושש מאות מיל בלא נחיתה אינה מבקשת נוסעים כי אם מיכלים, וכאן נעוץ המעגל שכל הטייסים עומדים בו: המבקש להרחיק לכת נוטל דלק רב, והדלק הרב מכביד את המכונה, והמכונה הכבדה מבקשת עוד דלק ועוד מסלול.

ומן הצד השני של אותו מטבע באה ידיעה מברלין: אוירון "הנזה" הגרמני, שיצא ביום שלישי, הוא אוירון הנוסעים הגדול בעולם, נושא שלושים ושנים נוסעים ומצויד במקומות שינה לכולם. שם אין המשא דלק כי אם אנשים ומיטות, והמרחקים קצרים. שתי הידיעות האלה הן שתי הדרכים שבהן הולכת מלאכת המעוף בימינו.

בבריטניה מדובר על בנית אנית הנוסעים הגדולה בעולם על נהר הקלייד, אניה שאורכה אלף רגל, ובלבד שיובטח כי הנהר כשר להורדתה למים.

התנאי הזה אינו פרט טכני קטן. אניה אינה נבנית על שפת הים הפתוח כי אם במספנה שעל גדת נהר, והיא יורדת אל המים בהחלקה על מסילה משופעת. ברגע ההורדה היא נכנסת אל הנהר בכל אורכה, ואם אין רוחבו מספיק היא נוגעת בגדה שכנגד; ואם קרקעיתו רדודה, היא יושבת בבוץ.

לשם השוואה נמסרו המספרים: "אקויטניה", הגדולה שנבנתה עד כה על הקלייד, אורכה שמונה מאות שישים ושמונה רגל, ואף בשבילה היה צורך בחפירת קרקעית מיוחדת. "מג'סטיק" אורכה תשע מאות וחמש עשרה וחצי רגל, ו"לויתן", שהיתה קודם הגרמנית "פאטרלנד", אורכה תשע מאות ושבע וחצי רגל.

אלף רגל, אם כן, אינם תוספת של שמונים רגל על הגדולה שבנות המקום, כי אם מעבר אל מידה שהנהר עצמו לא נבחן בה מעולם. לפיכך אין השאלה העומדת עתה בבריטניה שאלה של פלדה ושל מנועים כי אם שאלה של חפירה: כמה בוץ יש להוציא מקרקעית הקלייד, ומי ישא בהוצאה.