פאריס. מכתב המתפרסם היום עוסק בשאלה שהעתונות הצרפתית אינה מניחה לה בשבועות האחרונים: מקומם של הזרים בצרפת. אין זה ויכוח על מספרים כי אם על סדר, ובשוליו מונחת גם שאלת היהודים.
בעל המכתב מונה את הצעותיהם של העתונים, ואלה חלוקות זו על זו. יש הטוענים שאם כל הרעה נובעת מן המצב הכלכלי, יש להילחם בו ולא בזרים; ויש המתאמצים להפיק מן הזרים את מלוא התועלת. מציעים לאסור לחלוטין לקחת דולרים ולירות, לשלם בעדם את המחיר שהיה לפני המלחמה, ולהטיל מס על הוצאותיהם של הזרים כשם שיש מס על הכנסותיהם של אזרחי הארץ.
ומן הצד השני מכינים בפאריס חוק התאזרחות חדש, שיקל על הזרים לקבל את נתינות הארץ. שתי הדרכים אינן סותרות זו את זו אלא בעיני מי שרואה בזר אורח בלבד: האחת מבקשת לגבות ממנו, והשנייה מבקשת להפכו לבן בית.
המכתב מזהיר מפני הכללה. בין הזרים שבצרפת אין רק תיירים הבאים לימים אחדים, אלא גם סוחרים ובעלי תעשייה היושבים באותה ארץ חמישים שנה, ופועלים שהסתדרו יפה ואינם מבקשים להחליף לפי שעה את נתינותם. הסוג השני, המשתקעים, הוא שבו נתפס היהודי.
בשכונות אחדות בפאריס, ובעיקר בין יהודי המזרח, נתרכזו היהודים והקימו שם מוסדות משלהם, בתי תפילה ובתי מרזח ותיאטראות, עד שחזותה של השכונה נשתנתה. בליוויל היא הידועה שבהן, והיא שעומדת עתה במרכזו של הוויכוח.
בליוויל: לילה של התנפלות
בשכונת בליוויל שבפאריס פרצו לפני ימים אחדים מאורעות שבעל המכתב משווה אותם לפרעות שהיו ברוסיה הצארית, והכל על יסוד שמועה שנתבררה כשקר.
לפי המסופר פרץ המון אל אחד מבתי הקפה והתנפל על היהודים שישבו שם, לאחר שנתפשטה שמועה כי יהודים הרגו צרפתי. משנתברר הדבר יצא שהאיש שפתח בקטטה לא היה צרפתי כלל כי אם צ'כוסלובקי, שהתלוצץ בבית הקפה על חשבון היהודים והתקלס בהם.
בעל המכתב אינו מבקש להגדיל את המאורע. לדבריו יש כאן התרגזות של המון מפני מצב חדש, שהזרים בכללם חוליה בו, ולא מסע מכוון כנגד היהודים. ואף על פי כן, אומר הוא, המאורע מוכיח עד היכן נמתחה שאלת הזרים.
עתון המונרכיסטים על בליוויל
בימים אלה נתפרסם מאמר חריף בבטאונם של המונרכיסטים, "ל'אקסיון פראנסייז", ועיקרו בעצם העובדה שסביב בליוויל מארגנים היהודים היושבים שם את חייהם לעצמם, מקימים תיאטראות ובתי מרזח וכל מיני מוסדות, והצרפתים הגרים באותה שכונה מרגישים עצמם זרים בארצם.
גם בעתונות המחוזית נשמעים דברים נגד "מין מיוחד של זרים", הבא לצרפת על פי רוב שלא כחוק ומתאכסן בה ואינו זז ממקומו. ויש עתונים הנוקבים בשם "יהודי" בלי כחל ושרק. ובכל זאת קשה לומר, כותב בעל המכתב, שיש בצרפת יחס חדש אל היהודים או שבאה תקופה חדשה באנטישמיות שלה.
הוועד המאוחד מזהיר את המהגרים
ההגירה היהודית לצרפת אינה פוסקת, אף שמהגרים רבים אינם יכולים להסתדר שם. מטעם זה הפיץ בימים האלה הוועד המאוחד להגירה יהודית קול קורא, להזהיר את המהגרים ולהראות להם את המצב כמות שהוא.
הקול קורא מכוון, לפי המכתב, גם אל היוצאים מארגנטינה, מפולין ומארץ ישראל, ומטעים כי מספר האנשים שאינם מסתדרים הולך וגדל. אזהרה כזאת אינה נעימה לאיש, אלא שהיא זולה בהרבה מן הכרטיס ומן החזרה.
דרום אפריקה: מאה וחמישה עשר אלף
ממשלת ברית דרום אפריקה קיבלה החלטה התומכת בהקמתו של הבית הלאומי היהודי. באותה ידיעה נמסר כי מסע ההתרמה של קרן היסוד, בהנהגתו של ה' נחום סוקולוב, הכניס מאה וחמישה עשר אלף לירות.
החלטה של ממשלה וסכום של התרמה אינם עניין אחד, אלא שהם באים מאותה ארץ ובאותם שבועות. סכום כזה, הנאסף בקהילה רחוקה כל כך מכאן, נמדד לא בגודלו בלבד אלא גם במרחק שהוא עובר.
אוקראינה ובולגריה: שתי ידיעות
מ"דאר היום" נמסר כי מצב היהודים באוקראינה חמור, וכי נתפרסם חוזר מטעם הקומיסריון הסובייטי אל השלטונות המקומיים לעזור ליהודים. הטור נדפס שם צפוף וקשה, ואין אנו מוסיפים עליו פרטים.
מאותו עתון נמסר על מעשי אלימות בבולגריה: התנפלויות על יהודים בסופיה וגזיזת זקנים וציציות. אף כאן אין בידינו אלא עצם הידיעה, בלי מנין הנפגעים ובלי מועד מדויק.
ורשה: הבטחה לצירי היהודים
נמסר כי ראש ממשלת פולין הבטיח לנשיא ה"קולו" להוציא לפועל את דרישותיהם של צירי היהודים בעניין השאלה היהודית. ה"קולו" הוא הסיעה היהודית בסיים הפולני, והבטחה כזאת אינה חוק.
מן הידיעה אין ללמוד אילו דרישות הן ולא באיזה מועד. פולין היא ארץ הקהילה הגדולה שבאירופה, וכל הבטחה הניתנת שם נשמעת היטב גם כאן; אלא שדרכן של הבטחות להימדד בעונת התקציב ולא בעונת הנאומים.