ישיבה אחת של הנהלת "קהלת" הכריעה שני דברים: כיצד יגיעו שני כתבי עת עבריים אל כל תלמיד בארץ, ומי יעמוד בראש ההנהלה מכאן ואילך.
חיי הרוח בארץ נמדדים לא בנשפים בלבד אלא גם בסידורים שבכתב: מי מדפיס, מי מפיץ, ומי משלם. הידיעה הראשית שלפנינו היא מסוג זה, ואין בה לא במה ולא תשואות.
לצדה שתי ידיעות של מועד: מחר נחנך בית ספר עברי ראשון על הכרמל, ומעבר לים נמשך הוויכוח על מעמדה של העברית בקהילות ניו יורק.
מן הארץ
שני כתבי עת בכל בית ספר
בישיבתה האחרונה של הנהלת "קהלת" הוחלט להיכנס במשא ומתן עם מנהלי בתי הספר בארץ בדבר מילוי החלטתה של הוועידה הכללית הרביעית של מורי ארץ ישראל בענין כתבי העת לילדים ולנוער.
ההחלטה שהתקבלה בוועידה מטילה על מנהלי בתי הספר ועל המורים להשפיע על התלמידים שיכניסו תשלום שנתי בסכום שלושה גרוש לטובת הדו-שבועון "עולם הילדים", בעריכת א. סולודר, ולטובת הירחון "מולדת", בעריכת ה' פיכמן. אין זו גבייה כפויה אלא מס מרצון, שכל עניינו להעמיד את שני כתבי העת על קהל קוראים קבוע במקום על מנוי מזדמן.
תמורת המס הזה יקבל כל ילד מכיתה ג' עד ה' את "עולם הילדים" בגרוש אחד במקום גרוש וחצי, והתלמידים מכיתה ד' ומעלה יקבלו את "מולדת" בששה גרושים במקום שבעה וחצי. הגיליון הראשון של "עולם הילדים" והחוברת הראשונה של "מולדת" עתידים להופיע לא יאוחר מחצי חודש חשוון.
בסוף אותה ישיבה הודיע ה' ח. ל. זוטא, יושב ראש ההנהלה, כי מפני בריאותו הרופפת ומפני ריחוק מקום דירתו בבית הכרם לא יוכל עוד להתמסר לעבודת "קהלת", ועל כן הוא מוכרח להתפטר. לאחר משא ומתן קיבל הוועד את ההתפטרות, והחליט לבחור שני חברים חדשים במקומו ובמקומו של ה' מירסקי שיצא לחוץ לארץ. שמות הנבחרים לא עלו בידינו מן הדפוס בבירור, ולפיכך אין אנו נוקבים בהם.
מן העולם
בית ספר עברי ראשון על הכרמל
מחר אחר הצהריים תיערך באחוזה שעל שם סמואל אשר על הכרמל חנוכתו של בית הספר העברי הראשון מיסודה של האחוזה.
בית ספר הוא הסימן שבו נעשית שכונה חדשה למקום מגורים ולא לנקודת נופש. כל עוד אין בו בית ספר, מוליכים ההורים את הילדים אל העיר שלמטה בבוקר ומעלים אותם בערב, ואין המשפחה הצעירה קובעת שם את דירתה. משנפתח בית ספר במקום, משתנה החשבון.
פרטים על סדרי הלימוד, על מספר התלמידים ועל המורים לא נמסרו לנו, ואין אנו כותבים עליהם. אנו מודיעים על המועד בלבד.
ניו יורק: העברית והזרגון
"דאר היום" מקדיש היום טור לשאלת מעמדה של העברית בקהילות היהודיות בניו יורק, וטענתו קשה: הלשון הולכת ונדחקת מן השימוש היומיומי ומתחלפת בזרגון, ואף מנהגים וטקסים ציבוריים נערכים ביידיש ולא בעברית.
הוויכוח התלהט סביב ביקורו של ביאליק. בעתונות היהודית שם נחלקו הדעות באיזו לשון נשא את דבריו, וכל צד תולה בו את שלו. הנוסח שלפנינו אינו ברור דיו בנקודה זו, ואיננו מכריעים בה: אנו מוסרים שיש בענין זה מחלוקת, ולא מה נאמר באותו מעמד.
מה שכן נדפס לפנינו בבירור הוא קובלנתו של בעל המאמר על העברית שנשמעה באזניו בנשף הפרידה שנערך לכבוד המשורר מטעם ההסתדרות העברית שם. קובלנה על מבטא ועל רהיטות אינה ענין של נימוס בלבד: היא מעידה על לשון שאין מדברים בה בכל יום, ולשון שאין מדברים בה יורדת מאליה מן הבמה אל הספר.
ראוי לזכור שהמדובר בציבור גדול, שהעתונות העברית שלו מתקיימת בעמל, ושהחלטות כמו זו של "קהלת" שבראש המדור נועדו בדיוק לכך: לא לחזק את הלשון בנאומים אלא להעמיד לה קוראים קבועים מגיל צעיר.