מן הארץ
מסילה שתעלה אל ההר
מועצת עיריית חיפה נתנה את הסכמתה למסירת זיכיון לחברת החשמל הארץ ישראלית, ובכוחו תעלה חשמלית מן העיר אל הר הכרמל. עצם ההחלטה ותנאיה נמסרים במדור מקומון שבגליון זה; כאן נבקש לברר את הצד ההנדסי שבה.
חשמלית אינה קרון הנמשך בסוסים ואינה קטר של קיטור. תחנת כוח מזרימה זרם אל חוט מתוח לאורך המסילה; על גג הקרון קבוע מוט או קשת הנוגעים בחוט וקולטים ממנו את הזרם; הזרם יורד אל מנוע שמתחת לרצפה, המנוע מסובב את הסרן, והפסים עצמם משמשים דרך חזרה לזרם אל התחנה. אין אש ואין ארובה ואין מסיק, ולפיכך אפשר להעביר קרון כזה בתוך רחוב בנוי בלא עשן.
העלאת מסילה אל הר היא ענין אחר מהנחתה במישור. גלגל של פלדה על פס של פלדה אוחז אחיזה מועטת, וככל שהמדרון תלול יותר כן קרוב הגלגל להחליק במקומו. שלוש דרכים ידועות לכך בעולם: להאריך את המסילה בסיבובים ובפניות כדי להמעיט את שיפועה, לקבוע בין הפסים פס שיניים שגלגל משונן נאחז בו, או למשוך את הקרון בכבל מלמעלה. באיזו מהן ייבחר כאן לא נמסר לנו, ואין אנו קובעים בדבר.
לפי שעה אין לפנינו אלא ההחלטה עצמה. אשר לחשיבותה: אותה חברה שהאירה בשנים האחרונות את רחובות הערים מתבקשת עתה גם להסיע בהן בני אדם, וזהו הצעד שבו עובר החשמל מן הנורה שבתקרה אל הרחוב שמתחתיה. יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות ייראה לתושב הכרמל טבעי לרדת אל העיר ולעלות בחזרה בשעה קבועה, כאדם היורד היום במדרגות.
מן העולם
קובהם: תשעה ימים בלא ידיעה
נמסר מלונדון כי דאגה מסוימת נודעת לגורלו של הטייס אלן קובהם, שלא נשמע ממנו דבר מן העשירי בחודש, כשהודיע במברק כי מונסון הכריח אותו לנחות בוויקטוריה פוינט.
המברק ההוא לא נשלח ממקום הנחיתה אלא מפנאנג, שרצועת מים צרה של עשרה עד חמישה עשר מילין מפרידה בינה ובין ויקטוריה פוינט; בוויקטוריה פוינט עצמה אין קשר מברקי כלל, ומשערים שסירה מקומית הביאה את הידיעה אל פנאנג. הממשלה הבריטית שלחה מברק אל מושל פנאנג ומצפה לתשובתו.
מן הידיעות שהגיעו מרנגון, הרחוקה כחמש מאות מילין צפונה משם, עולה שמזג האוויר בסביבה רע, ושנוצר שקע אווירי בקרבת איי אנדאמאן, שהוא מבשרן של סופות מערבולת במפרץ בנגאל. המונסון אינו סערה אחת אלא רוח עונתית קבועה, הנושבת חדשים רצופים מכיוון אחד ומביאה עמה גשמי זעף וראות לקויה; טייס שנקלע לתוכה אינו נלחם בה אלא ממתין לה, ומטוס העומד על מים שקטים בטוח יותר ממטוס המבקש לחצות ענן. במקורביו של קובהם מובעת הדעה שהוא מנוסה מכדי ליטול סיכון שאין בו צורך, ושהוא ממתין בשלום בוויקטוריה פוינט.
מדורנו עסק בקובהם ובמסעו בשלושה עשר לחודש זה, ואנו ממשיכים בו כאן. לא נמסרה שום ידיעה על אסון, ואין אנו כותבים דבר מעבר לכך.
הוויכוח על ניסויי דיטון מילר
"הארץ" מביא היום לפני קוראיו ויכוח המתנהל בעתונות הסובייטית על ניסויים חדשים שיש בהם, לדברי המרצים עליהם, כדי לסתור את תורת היחסות של איינשטיין.
לפי הנדפס אצלנו נדרש הדבר ב"איזווסטיה", גליון מאה שבעים ושלושה, מן השלושים ביולי, מפי מי שמכונה שם "הפרופיסור האדום", ה' א. טימיריאזיב, המרצה בהרחבה ובשמחה נכרת על ניסוייו החדשים של דיטון מילר. בעל המאמר מוסיף כי איינשטיין עצמו אמר שאם יתאמתו כל הניסויים האלה יהיה בהם כדי לסתור את תורתו.
ומהו הניסוי. זה שנות דור מבקשים חכמי הטבע לדעת אם נע כדור הארץ בתוך חומר דק הממלא את החלל, שקראו לו אתר. לשם כך מפצלים קרן אור לשתי קרניים, שולחים אותן בשתי זרועות העומדות זו כנגד זו בזווית ישרה, ומחזירים אותן במראות אל נקודה אחת; אם נעה הארץ בתוך אתר עומד, צריכה אחת הקרניים לפגר אחרי חברתה, ופסי האור והצל שבמפגש צריכים לזוז מעט. במדידותיו של מיכלסון לא נמצאה תזוזה כזאת. ה' מילר חזר על הניסוי במקום גבוה ומוסר שמצא תזוזה קטנה, ועל ניסוייו אלה, נמסר, הרצה לפני חברה מדעית אמריקאית וקיבל מידיה מדליה של זהב.
אנו מביאים את הדברים כוויכוח בעתונות ולא כהכרעה של מדע. בעל המאמר טוען עוד שהעתונות הכללית מעלימה את הניסויים ושהעתונים המדעיים מדפיסים את תכנם באותיות קטנות בשולי הגליון, וכל זה בטענה שהתורה משמשת נשק במלחמת השקפות; אין בידינו לבדוק לא את הטענה ולא את הניסוי, ואין תורה נסתרת בעתון.
פינת הצומח
השקמה: עץ החוף ופריו
יש עצים שאדם מבחין בהם מפני יופיים, ויש שאינו מבחין בהם כלל מפני שהם עומדים שם מאז ומעולם. השקמה היא מן האחרונים. לאורך מישור החוף, בשפלה ובדרכים העולות מיפו צפונה, עומדים עצים עבי גזע ורחבי צמרת, שצלם כבד ומצנן, ואיש אינו נותן דעתו עליהם עד שהוא מבקש מנוחה בצהרי היום.
השקמה קרובה לתאנה, ואף פריה דומה לתאנה קטנה, אלא שהיא נבדלת ממנה בדבר אחד שהוא סימנה המובהק: פריה אינו גדל על ענפי השנה אלא יוצא באשכולות מן הגזע עצמו ומן הענפים הישנים והעבים, ולפעמים סמוך לאדמה ממש. עץ הנושא את פריו על בשרו נראה זר לעין הרגילה לתפוחים ולזיתים, וזהו המראה שהיה מוכר לכל בן שפלה מימי קדם.
ולפרי זה נוהג מנהג עתיק, ובו עיקרה של פינה זו. הפרי הגדל מאליו נשאר קשה, סרוח ותפל, ואין הבריות אוכלים אותו. הנוהג מימי קדם הוא לפצוע כל פרי ופרי בברזל קטן ימים אחדים לפני זמנו; משנפצע הוא ממהיר להבשיל, מתרכך ומתמתק, ותוך שלושה או ארבעה ימים הוא ראוי לאכילה. זו מלאכתו של "בולס שקמים" הנזכר בעמוס בין מלאכות הרועה, ומכאן שהיא מלאכה קבועה ומוכרת ולא מעשה יחיד. לדברי חכמי הטבע קשור הדבר בדרך העיבור של בנות משפחת התאנה, שאין הפרי מגיע בהן לבשלות מתוקה מאליו בכל אקלים ובכל מקום.
כמה נפוצה הייתה השקמה בארץ אפשר ללמוד מלשון הכתוב, שמנה אותה כסמל השפע הפשוט: "ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב". ובדברי הימים נמנה פקיד מיוחד שהופקד על הזיתים ועל השקמים אשר בשפלה, ואין ממנים פקיד על דבר שאין בו ממון. עצה של השקמה קל ורך יחסית ואינו נחשב לעץ בניין משובח, אך הוא עמיד להפליא באוויר יבש, ומצרים עשו בו ארונות ולוחות ששרדו דורות רבים. עץ שאין מהללים את פריו ואין משבחים את עצו, ובכל זאת עמד כאן לפני הכל וקיים בצלו רועים ועוברי דרך: יש בכך לימוד לא מעט.
מי שמבקש לראותו יצא בשעת בוקר אל אחת הדרכים היוצאות מיפו, ויבחין בגזע העבה שבשוליה. אין צורך בכלי ואין צורך במסע: פינת הטבע הקרובה ביותר עומדת בדרך כלל במרחק חצי שעה מן הבית.