מאירופה
ויכוח על טבע האטום באירופה
שני ניסוחים מתחרים של תורת הקוונטים, זו שנולדה בידי חכמי הפיזיקה הגרמנים והאוסטרים, מתקרבים בימים אלה לפיוס מפתיע.
פרופסור ארווין שרדינגר מוינה פרסם מוקדם יותר השנה סדרה של מאמרים ובהם ניסוח חדש של תורת הקוונטים בדרך של משוואות גלים. לשיטתו, חלקיק קטן כמו אלקטרון אינו נקודה קשיחה הנעה במסלול, אלא גל הנפרש במרחב, בדומה לגל קול הנפרש באוויר. מנגד, פרופסור ורנר הייזנברג מגטינגן פיתח שנה קודם ניסוח שונה לחלוטין, המבוסס על מטריצות מתמטיות מופשטות. שרדינגר הראה כעת כי שתי הגישות שקולות מבחינה מתמטית, אף שהן שונות בתכלית בדרך שהן מתארות את העולם.
בנפרד, פרופסור מקס בורן מגטינגן פרסם ביוני השנה פרשנות חדשה: לדבריו, משוואת הגלים אינה מתארת גל ממשי אלא הסתברות בלבד. הפיזיקה יכולה לחזות רק את הסיכוי שחלקיק יימצא במקום מסוים, לא את מיקומו הוודאי. אם בורן צודק, חוקי הטבע עצמם שולטים רק באופן סטטיסטי ולא מוחלט, רעיון מהפכני שמעורר ויכוח סוער באוניברסיטאות גרמניה ודנמרק.
מן הרפואה
תחנות רפואיות בנמלי העולם
ועידת הצלב האדום הבינלאומית הנערכת באוסלו שבנורווגיה החליטה להקים תחנות רפואיות בערי הנמל הגדולות ברחבי העולם.
התחנות נועדו לתת סיוע רפואי ראשוני לאנשי ים, שרבים מהם עובדים בתנאים קשים וללא גישה לרופא במשך שבועות. הוועידה קבעה כי כל תחנה תכלול חדר בדיקה, מלאי תרופות בסיסי ואחות מוסמכת. נמלי הים התיכון, ובהם נמלי יפו וחיפה, צפויים ליהנות מהחלטה זו.
פינת הצומח
הצלף, פרח הקיץ של חומות ארצנו
בימי הקיץ הללו, כשהשמש יוקדת והארץ צחיחה, פורח שיח אחד בשפע דווקא על הסלעים החשופים ועל חומות האבן הישנות: הצלף.
הצלף (Capparis spinosa) הוא שיח רב-שנתי הגדל בכל רחבי אגן הים התיכון. בארצנו הוא נפוץ במיוחד על חומות ירושלים העתיקה, על סלעי הגליל ועל מצוקי הנגב. עליו עגולים ועבים, שומרים על מים, וענפיו נשפכים כלפי מטה ממקום גידולם. פרחיו לבנים ובהם אבקנים ארוכים בגוון סגול, והם נפתחים בשעות הערב ונובלים למחרת בבוקר.
מה שרוב בני ארצנו מכנים 'צלפים' ואוכלים כתבלין חמוץ אינו הפרי אלא הניצן הסגור של הפרח, הנקטף בטרם יפתח ונכבש בחומץ או במלח. הפרי עצמו, אליפסה ירוקה קטנה, נקרא בפי הערבים 'שפלח'. שיטת הכבישה ידועה מימי קדם, וכבר בתלמוד (שבת קכ"ח) דנו חכמים בצלפים וחלקיהם.
הצלף מופלא ביכולתו לגדול כמעט ללא אדמה. שורשיו חודרים לסדקים הצרים ביותר בסלע ובטיט, ושם הם מוצאים לחות שמספיקה להם. בירושלים ניתן לראותו צומח על הכותל המערבי עצמו, משתרש בין האבנים הכבדות כאילו נטעה שם יד אדם.