מקס בורן מאוניברסיטת גטינגן הגיש חיבור המציע פירוש הסתברותי לפונקציות הגל של שרדינגר, ובמקביל השלים שרדינגר את חיבורו הרביעי והאחרון במכניקת הגלים.

בורן, פיזיקאי בן ארבעים ושלוש המכהן כפרופסור בגטינגן, טוען בחיבורו שפונקציית הגל אינה מתארת את האטום עצמו, אלא את ההסתברות למצוא אותו במקום מסוים. המשמעות מהפכנית: לדבריו, אין אפשרות לדעת בוודאות היכן חלקיק נמצא, אלא רק לחשב את הסיכוי שימצא שם. כמי שנוגע בכדור ברחוב ואינו יודע בדיוק לאן יגלגל אותו הרוח, אך יכול לנחש לאן סביר שיגיע.

בד בבד קיבלה מערכת כתב-העת אנאלן דר פיזיק מציריך את חיבורו הרביעי של ארווין שרדינגר, המשלים סדרה של ארבעה מאמרים שפירסם מאז תחילת השנה. בחיבור זה מציג שרדינגר את משוואת הגלים התלויה בזמן, כלומר נוסחה שמתארת כיצד משתנה מצב החלקיק לא רק במרחב אלא גם ברגע נתון. על יסוד עבודתו של דה-ברויי, שהציע כי לחלקיקים יש תכונות של גלים, בנה שרדינגר מערכת שלמה שמאפשרת חישוב תיאורטי של התנהגות אטומים.

שתי הגישות שונות במהותן: שרדינגר מציע תמונה רציפה, של גלים הזורמים כמים בתעלה, ואילו בורן טוען שבסוף הדרך לא הגל עצמו נצפה אלא רק התוצאה הסטטיסטית שלו. הויכוח בין גטינגן לציריך צפוי להמשיך, אך ברור כבר עתה שהפיזיקה של האטום לא תשוב להיות כפי שהיתה.

רוברט גודארד מאוניברסיטת קלארק ממשיך בניסויי רקטות הדלק הנוזלי שלו, שלושה חודשים לאחר הטיסה ההיסטורית הראשונה בחודש מרץ.

גודארד, פרופסור לפיזיקה ממסצ'וסטס, הדגים במרץ רקטה הנעה בדלק נוזלי, חלופה למשגרי האבק השחור שהיו מוכרים עד כה. ההבדל בין דלק נוזלי לבין אבק הוא כהבדל שבין מנוע פנימי הנזון מבנזין לבין תותח שיורה פעם אחת: הדלק הנוזלי מאפשר שריפה מבוקרת ומתמשכת, ובכך כוח דחיפה גדול יותר ליחידת משקל. הרקטה של גודארד עלתה לגובה של כשנים-עשר מטרים ועפה במשך שתיים וחצי שניות בלבד, אך גודארד רואה בכך את ההוכחה שהעיקרון פועל.

במקביל, קרן גוגנהיים לקידום התעופה, שנוסדה בתחילת השנה בידי דניאל גוגנהיים, מחלקת מענקים ראשונים לאוניברסיטאות אמריקניות לחקר הנדסת תעופה. המטרה המוצהרת היא להפוך את האווירון ממכשיר הרפתקני לאמצעי תחבורה מעשי. יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות ישמשו האווירונות לא רק למסעות נועזים אלא גם להעברת דואר ונוסעים בקווים סדירים.

עונת החפירות בתל אל-נצבה שליד ירושלים הסתיימה בממצאים מפתיעים, ובהם ראש עשתורת עם תסרוקת מודרנית, שלד שלם מתקופת הברונזה ומנהרת מים סודית.

תל אל-נצבה, שוכן כשנים-עשר קילומטרים צפונית לירושלים, נחפר בידי משלחת אמריקנית. בין הממצאים הבולטים ביותר של העונה: ראש חרס של האלה עשתורת, שעל מוזרותו דיברו החופרים בהתפעלות. השיער של הפסל מסורק בסגנון הנקרא בימינו 'בובד', תסרוקת קצרה שנראית מודרנית להפליא, אף שגילה אלפי שנים. הראש נמצא בשכבה כנענית ומעיד על רמה אמנותית גבוהה.

בנוסף גילו החופרים שלד אנושי שלם מתקופת הברונזה התיכונה, ממצא נדיר שישפוך אור על מנהגי הקבורה של תושבי האזור לפני כשלושת אלפים שנה. הפתעה נוספת היתה מנהרת מים חצובה בסלע, שלדברי ראש המשלחת שימשה את תושבי העיר העתיקה להגיע למקור המים בעת מצור, בדומה למנהרות מים שנמצאו באתרים עתיקים אחרים.