דף הילדים - ארץ, חידה וסיפור
הכורה והציפור
בארץ רחוקה היה כורה שעבד בבטן ההר מן הבוקר עד הערב. בכל יום ירד למנהרות החשוכות, חצב פחם בפטיש כבד, ובערב עלה חזרה לאור השמש כשפניו שחורות מאבק. עבודתו היתה קשה, אך הכורה לא התלונן, כי ידע שבלי הפחם שהוא חוצב לא יהיה חום בבתים ולא קיטור בקטרים.
יום אחד, כשירד הכורה למנהרה העמוקה ביותר, שמע קול ציוץ דק. הוא עצר והטה את אוזנו. שם, בפינת המנהרה, ישבה ציפור קטנה שנכנסה דרך סדק בסלע ולא מצאה את דרכה החוצה. כנפיה רעדו מפחד, ועיניה הזעירות הבריקו באור הנר.
הכורה הניח את הפטיש, פשט את ידו בעדינות, ואסף את הציפור. הוא שם אותה בכיס מעילו הרחב, שם היה חם וחשוך, ואמר לה: 'אל תפחדי, קטנה. אני אעלה אותך אל האור.' ובכל אותו יום עבד הכורה בזהירות, כדי שלא יזוז הכיס ולא תיבהל הציפור.
בערב, כשעלה הכורה מן המנהרה, פתח את כיסו. הציפור הביטה ברגע אחד בעיניו, ציוצה פעם אחת כאומרת תודה, ועפה לשמיים. הכורה חייך ואמר לעצמו: 'עבודתי קשה ויומי ארוך, אך היום הצלתי נשמה קטנה, ובשביל זה שווה לרדת אל החושך.'
ומאז, בכל בוקר כשירד הכורה למנהרה, שמע מלמעלה ציוץ עליז. הציפור ישבה על הסלע שליד פתח המכרה וחיכתה לו, ובערב שרה לו כשעלה. כי מי שמושיט יד לאחר בחושך, גם באור לא ישכח.
חידה
מה הוא הדבר שיש לו עין אחת ואינו רואה, ראש אחד ואינו חושב, וחוט ארוך הולך אחריו לכל מקום?