מן הארץ

קרן התרבות: חלום, ויכוח ואזהרה

אוסישקין הציע בפני הוועד הלאומי להקים קרן תרבות לאומית שתממן פעילות חינוכית ותרבותית ברחבי הישוב, וביאליק תמך ברעיון בנאומיו באמריקה.

הרעיון פשוט בגדול ומסובך בפרט: לגייס כספים ייעודיים לתרבות עברית, בנפרד מן הקרנות הציוניות הקיימות המיועדות לקרקע ולהתיישבות. אוסישקין רואה בכך צורך דחוף: בלי מוסדות תרבות מוצקים, טוען הוא, הישוב ייבנה מבחינה גופנית אך יישאר ריק מבפנים.

ביאליק, בנאום הסיום שלו בוועידת הסתדרות הציונים של אמריקה בבאפלו, חיבר בין שני העולמות: הוא תבע מן הנוכחים לא רק לתרום כסף לפיתוח הארץ, אלא להבין שבנייה לאומית ללא תרבות היא בנייה ללא נשמה. נמסר כי דבריו עוררו תגובות נלהבות באולם.

אך רבניצקי הזהיר מפני חסות מפלגתית. לדבריו, קרן תרבות שתיפול לידי מחנה פוליטי אחד תשרת מגמה ולא תרבות. האזהרה אינה תיאורטית: בישוב הקטן, שבו כל מוסד הוא גם זירה פוליטית, קרן תרבות עלולה להפוך לכלי שליטה במקום לכלי יצירה.

מן העולם

טגור מתכנן הרצאה בירושלים, ותיאטרון הקולנוע כובש קהלים

רבינדרנת טגור, המשורר ההודי חתן פרס נובל, אישר כי בכוונתו להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים בחודש ספטמבר, אך מצב בריאותו מעורר דאגה.

טגור, בן השישים וחמש, נכנס לבית-הבראה בשוויץ בשל מחלה שלא פורטה, וממקורביו נמסר כי ביקורו בירושלים מתוכנן ליום 15 בספטמבר. הרצאתו באוניברסיטה העברית תהיה אירוע יוצא דופן: מפגש בין תחיית הרוח ההודית לבין התחייה העברית, שני עמים עתיקים המבקשים למצוא את מקומם בעולם החדש.

בינתיים ממשיך הקולנוע האילם לכבוש קהלים ברחבי העולם. שמות כדאגלס פיירבנקס וצ'ארלי צ'פלין מופיעים על שלטי בתי הקולנוע מפריז ועד קהיר, וחברות ההפצה פאטה וגומון מביאות סרטים גם לארץ ישראל. בתל-אביב ובירושלים פועלים כבר כמה בתי קולנוע, והקהל מגיע בלילות הקיץ לצפות בסרטים על מסך לבן, עם ליווי פסנתר חי.

בארץ ישראל עצמה, תיאטרון אהל משלים שנה ראשונה להקמתו כתיאטרון הפועלים הראשון בישוב. ההקמה היתה צנועה: קבוצת פועלים שהחליטו ליצור תיאטרון עברי שיביא את הבמה אל בתי הפועלים ואל המושבות, לא רק אל האולמות המפוארים. בשנתו הראשונה הציג אהל הצגות במושבות ובקיבוצים, והוכיח כי יש קהל רעב לתיאטרון עברי גם מחוץ לערים.