מן העולם
לצמחים יש לב: ניסויי בוס בלונדון
המדען ההודי סר ג'גדיש צ'אנדר בוס הוכיח בהרצאה בלונדון כי לצמחים מנגנוני פעימה הדומים ללב, וכי ביכולתו לרשום פעימות אלו באופן ברור ומדיד.
בוס, פרופסור לפיזיקה בכלכותה, הציג את הקרסקוגרף, מכשיר שהמציא והמגדיל את תנועות הצמח פי עשרת אלפים. באמצעותו הראה כיצד גבעול צמח מקיים תנודות סדירות, בדומה לפעימות לבו של בעל חיים. כשהזליף על הצמח חומר מרדים, הפעימות נחלשו ופסקו; כשהזריק חומר ממריץ, חזרו והתגברו.
הניסוי מעמיד בסימן שאלה את ההבחנה המקובלת בין עולם הצומח לעולם החי. אם צמחים מגיבים לגירויים כשם שבעלי חיים מגיבים, מהו הגבול בין שתי הממלכות? בוס עצמו אמר בהרצאתו: הגבול בין החי לצומח אינו קו חד אלא רצף, ומה שאנו קוראים לו חיים מצוי בכל מקום.
עבודתו של בוס, הנמשכת שלושים שנה, מתבססת על מסורת מחקר הודית המשלבת פיזיקה עם מדעי הטבע. עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת הוכיח כי מתכות מגיבות לגירויים באורח הדומה לרקמות חיות, ומאז הרחיב את מחקריו אל עולם הצומח.
גולגולת ילד ניאנדרטלי בגיברלטר
גולגולת שלמה של ילד ניאנדרטלי בן שמונה עד עשר שנים נתגלתה במערה בגיברלטר בידי החוקרת הבריטית מיס דורותי גארוד, בסיועו של סר ארתור קית'.
המציאה חשובה במיוחד משום שזו הגולגולת הראשונה של ילד ניאנדרטלי שנמצאה שלמה. עד כה הכירו המלומדים את אדם הניאנדרטל רק מגולגולות בוגרים, ולא יכלו לקבוע כיצד נראה ילד מגזע קדום זה. הגולגולת מגלה כי ראשו של הילד נשא כבר את הצורה האופיינית: מצח נמוך ונסוג, ארובות עיניים גדולות, ולסתות חזקות.
מיס גארוד, חוקרת צעירה מאוניברסיטת קיימברידג', כבר רכשה לה שם בעולם הארכאולוגיה. היא חפרה בארץ ישראל, במערות הכרמל, ומכירה היטב את שכבות הסלע מן התקופות הקדומות. סר ארתור קית', המומחה הבכיר לאנטומיה, אישר כי הגולגולת שייכת לגזע הניאנדרטלי ומתוארכת לפני עשרות אלפי שנים.
המציאה מעניינת במיוחד את קוראי ארץ ישראל, שכן מערות הכרמל מהוות אתר מפתח לחקר האדם הקדום, ועבודתה של מיס גארוד באזורנו צפויה להניב תגליות נוספות.
פינת המים
דגי הכינרת: עולם שמתחת לפני המים
העומד על חוף הכינרת בבוקר קיצי ומביט אל המים הכחולים לא ידמיין כי מתחת לפני השטח השקטים מתקיים עולם שלם של יצורים: עולם של ציד ומנוסה, של רבייה ונדידה, שהאדם טרם הכיר את רובו.
ים הכינרת, השוכן כמאתיים מטרים מתחת לפני הים, מאכלס מינים של דגים שאינם מצויים בשום מקום אחר בעולם. הידוע שבהם הוא דג האמנון, שהדייגים קוראים לו מושט, והוא הדג העיקרי הנמכר בשווקי טבריה וצפת. שמו נגזר ממנהגו המוזר: הנקבה נושאת את ביציה בפיה ומדגירה אותם שם, ורק משבוקעים האפרוחים היא פולטת אותם למים. כל עוד הביצים בפיה, אין הדגה אוכלת כלל.
מלבד המושט חיים בכינרת דגי הבינית, הנמכרים מלוחים ומעושנים, ודגי הלבנון הקטנים, הנצודים ברשתות דקות ומוגשים מטוגנים. הדייגים, רובם תושבי הכפרים מסביב, יוצאים לדוג בעיקר בלילה, שעה שהדגים עולים אל פני המים. הם משתמשים בסירות עץ קטנות ובמנורות שמן, שאורן מושך את הדגים.
כבר החכמים הקדומים ידעו על ריבוי הדגים בכינרת, ובתלמוד מסופר על שלוש מאות מינים שחיו בה. מספר זה מופרז, אך עדותו של הנוסע הבריטי טריסטרם מן המאה הקודמת מנתה כעשרים ושניים מינים, ומלומדים מן האוניברסיטה העברית, שפתחה שעריה לפני שנה, מתעניינים בחקירת עולם המים הזה בכלים מדעיים חדישים.