חוקת הבחירות לעיריה נתפרסמה

במודעה העירונית מספר שמונים, שנתפרסמה אתמול, הודיעה העיריה על יום הבחירות ופרסמה עמו את פרטי חוקת הבחירות לעיריה; היום עצמו חסר בגליון שהגיע אלינו, ואיננו קובעים אותו כאן.

לפי המודעה, זכות הבחירה היא לתושב או לתושבת שישבו בעיר שישה חדשים רצופים שקדמו לבחירות ומשלמים לעיריה סכום מינימלי בשנה. הבחירות ישרות, שוות, חשאיות ויחסיות, והן נעשות אחת לשנתיים. רק קבוצה של בעלי זכות בחירה רשאית להגיש רשימת מועמדים.

שני סעיפים ראוי לקורא לעמוד עליהם. הנבחר חייב לדעת לקרוא, לכתוב ולדבר עברית; והמועצה רשאית ברוב של שני שלישים לתת זכות בחירה גם כיוצא מן הכלל, כלומר למי שאינו עומד בתנאים. הראשון עושה את העברית תנאי כשרות למועצה, והשני משאיר בידי המועצה עצמה פתח לשקול דעת.

ועוד שני סעיפים הנוגעים אל הבית. אישה שאין לה זכות בחירה כמשלמת מסים זכאית לבחור אם היא נשואה לתושב בעל זכות בחירה והיא גרה עמו בדירה אחת. ובמקום שהקרקע או הבית מוחזקים בשותפות בידי שניים או יותר, ייחשב כל אחד לעניין הבחירות כמחזיק בזכות בפני עצמו.

גיל הזכאות, הסכום המינימלי, מספר חברי המועצה ומספר החותמים הדרושים לרשימה ירדו מן הדפוס, ועמם השורה שבה נקבע יום הקלפי: התאריך העברי והתאריך הלועזי שנדפסו בה אינם מתלכדים זה עם זה, ואף מה שנמסר בשבוע שעבר מטעם המועצה אינו מסכים עם שניהם. מי שהדבר נוגע לו יקרא את המודעה עצמה על לוח ההודעות; אנו מביאים את מה שקראנו ולא את מה שהשלמנו בהשערה.

הפקיד האדמיניסטרטיבי הורה לגדוד העבודה ברחביה לפנות את המחנות עד העשרים באוקטובר, ונמסר כי הגדוד יעמוד בקשיים אם יעמדו על ההוראה.

לפי הנמסר מתכונן הגדוד לעבור אל מקומו החדש בתלפיות, ואולם אין די אמצעים בידו לפנות את המחנות במלואם עד אותו תאריך. חמישה ימים הם מכאן עד העשרים, ומחנה אינו אוהל אחד.

ומה עומד כאן על הפרק. מחנה פועלים בתוך שכונה שנבנית אינו מקום לינה בלבד; הוא הכתובת שממנה יוצאים בבוקר אל עבודות הבניין שבסביבה. העברה אל תלפיות אינה העברה של אוהלים בלבד אלא של מרחק ההליכה אל העבודה, ומי שמצווה על מועד מצווה גם על הדבר הזה.

את ההוראה אנו מביאים כפי שנמסרה ואת הקושי כפי שנמסר. אם יידחה המועד או אם יעמדו עליו לא נמסר לנו, ולא נוסיף עליו השערה.

בבית הדין המחוזי התברר שלשום ואתמול דינו של השוטר הזכרוני פריד קינלאוי, שנאשם בקשר עם הדייגים מיפו שדגו בעזרת דינמיט, והוא נדון לשנתיים מאסר ולתשלום פיצויים למשפחת הנהרג.

לפי הנמסר נאסרו הדייגים בידיו, ביקשו רשות להיכנס אל הסירה כדי ללבוש את בגדיהם, וכשהיו בסירה התחילו לברוח. השוטר ירה בהם, אחד הדייגים נהרג ואחד נפצע.

הוא נתבע לדין על פי הסעיף מאה שבעים וארבעה, שהוא רצח בלי כוונה תחילה. הקטיגור ביקש להחליף אותו בסעיף מאה שמונים ושתיים, שהוא רצח בשגגה, ובית הדין לא קיבל את דעתו ופסק שנתיים מאסר ותשלום של מאתיים וחמישים לירות מצריות לידי משפחת הנהרג, בציינו כי אף שהיה במצב קשה הוא חייב בכל זאת ברציחת אדם.

הסניגור היה העו״ד מוקלר מירושלים, הקטיגור ה׳ הרכבי, ולצד הסניגור ישב סגן מפקד המשטרה ה׳ סמית. הסכום אינו נקרא בגליון העברי שלפנינו והבאנוהו מן הנוסח האנגלי, שבו הוא נדפס בבירור.

ועוד דבר ראוי לרשום. שוטר שביקש למנוע בריחתם של עצורים לא נמצא פטור מן הדין בשל כך, ובית הדין אמר זאת בפירוש בגזר דינו. מי שקורא את שני הסעיפים שעמדו כאן על הפרק, זה שבו מבקשים להחמיר וזה שבו מבקשים להקל, רואה שההבדל ביניהם אינו בעובדות אלא במידה שבה מודדים אותן.

לפי עתון ״פלסטין״ חפרה העיריה ביפו באר חדשה בבסטה, והמים עולים בה מעומק שלושים מטר.

באר זו, עם הקיימת, תספק מאה ועשרים מטר מעוקב מים בשעה לשכונות נווה שלום וליפו העתיקה. ואם תיחפר באר נוספת בעג׳מי, סמוך לכרם אל זיתון, תספקנה שלוש הבארות מים לעיר כולה בלי שהעיריה תיאלץ לתת זיכיון לחברות פרטיות.

ושתי הידיעות שבגליון זה ראוי שייקראו יחד. בעיר האחת עמדו המשאבות מפני שהזרם הופסק, ובשנייה חופרים באר שלישית כדי שלא למסור את המים לידי חברה. שתי הערים יושבות על אותו חול ועל אותם מים, והשאלה בשתיהן אחת היא: מי מחזיק במשאבה.