מן הארץ
תעלה מן הים אל שקע הירדן
מהנדס צרפתי, מר אימברו, הגיש לאקדמיה למדעים תזכיר ובו תכנית להזרים את מי הים התיכון מחיפה אל שקע הירדן ולהפיק מנפילתם כוח לכל הארץ.
התכנית פותחת בתעלה ימית היוצאת מחיפה. שנים עשר מכווני מים מעלים בה את פני המים מדרגה לדרגה, עד שהם מגיעים אל פסגת רכס החוף בקרבת זרעין שבעמק יזרעאל. שם עתידה הפסגה להינקב לאורך של כשלושת אלפים יארד, ובמורד השני ייבנה נהר מלאכותי.
מכאן ואילך עושה את המלאכה כובד המים בלבד. המים יורדים למעלה מאלף רגל עד מפלס הכנרת, ושם תעמוד התחנה הראשונה. תחנה שניה, מדרום לה, תנצל נפילה נוספת של ארבע מאות רגל אל ים המלח, השוכן עמוק מתחת לפני הים.
מר אימברו מסר גם את החשבון: האנרגיה הגלמית עולה לשש מאות ושבעה עשר אלף כוחות סוס, ומהם מאה ותשעים אלף דרושים להעלאת המים מן הים אל הפסגה. נשארת תפוקה נקיה של כארבע מאות עשרים וששה אלף כוחות סוס, ולדבריו די בה לכל התעשיה והחקלאות בארץ. ההוצאה הכוללת נאמדת בכחמישה עשר מיליון ושש מאות אלף לירות שטרלינג, ועבודות ההכנה יארכו כשלוש שנים.
אין כאן, אם כן, המצאה של מכונה חדשה. כל תורתו של הדבר היא הכלל הישן שהכוח הנופל שווה לכובד המים כפול גובה נפילתם: מי שאין לו נהר היורד מן ההר, יעשה לו נהר. מר אימברו מדמה את הענין למפלי ניאגרה, שאנרגייתם משרתת רדיוס של אלף ומאתים מיל, ואומר כי מעגל של שש מאות מיל סביב האתר יכלול את סוריה, את תורכיה האסיאתית עד הים השחור ואת מצרים. כוונתו, לדבריו, לגידול כותנה ומשי ולהרחבת מטעי הפרי.
"ארץ ישראל היא ארץ הנסים הקלאסית", אמר, "ואני מאמין באמונה שלמה כי המדע החדש יחולל בה נסים משלו". הוא חוקר את הענין זה שלוש שנים ועומד בקשר עם הממשלה הבריטית. עם זאת ראוי לזכור כי לפנינו תזכיר שהוגש, ולא רשיון ולא אתים בשדה; ומי שראה כמה שנים ארכו עבודות הירדן יידע להמתין.
מומחה לביוב יבוא מאנגליה
נמסר כי מומחה לביוב מאנגליה עתיד להגיע בקרוב לארץ, כדי לבחון את שאלת הביוב בירושלים, ביפו ובחיפה ולהציע תכניות בניה.
שאלת הביוב אינה שאלה של נקיון בלבד. תעלת שופכין עושה את מלאכתה בשיפוע ובכובד עצמו, בלא משאבה ובלא מנוע: די בירידה קטנה ורצופה לכל אורך הקו כדי שהמים יזרמו ולא יעמדו. מקום שהשיפוע נפסק, שם נאסף הרקב, ומשם עולים הריח והמחלה.
בורות הספיגה, שהם דרך הרוב בשכונותינו, יפים לבית העומד בפני עצמו ולחצר רחבה. משנצפפו הבתים ורבו הדיירים, אין הקרקע מספיקה לבלוע את הנשפך לתוכה, ומי הבורות מגיעים אל הבארות שמהן שותים. דוקא עתה, כשמחלות מדבקות ובהן טיפוס המעיים מהלכות בירושלים, יש לידיעה זו משקל.
שלוש הערים שהוזכרו שונות זו מזו בתכלית: ירושלים יושבת על רכס אבן, יפו על חול, וחיפה בין ההר ובין הים. תכנית אחת לא תכשר לשלושתן, וקרוב לוודאי שהמומחה יעמיד לכל עיר את חשבונה.
מן המרפאה
שנת עבודה ב"בקור חולים"
הנהלת בתי החולים "בקור חולים" הוציאה חוברת על עבודת מוסדותיה. מן המספרים שבה עולה תמונה של מוסד העובד עד קצה יכולתו ומסיים את שנתו בלא רווח.
ימי הטיפול בשנה שחלפה עמדו על ארבעה עשר אלף חמש מאות ששים ואחד. נעשו ארבע מאות עשרים וחמישה ניתוחים, וסך כל הטיפולים הגיע לשלושים וששה אלף תשע מאות שבעים ותשעה. המרפאה החיצונית לבדה טיפלה בעשרת אלפים ארבע מאות שלושים ושנים מקרים.
ההכנסה בשנה שעברה היתה 13,387.525 לירות ארצישראליות וההוצאה 13,386.490, ונותרה בקופה יתרה של מעט יותר מלירה אחת. אין זה מאזן של מוסד המחזיק רזרבה, כי אם של מוסד המוציא כל אשר נכנס לו.
ראוי לתת את הדעת על המרפאה החיצונית. זהו החדר שאליו בא החולה ההולך על רגליו, נבדק, מקבל תרופה או חבישה ושב לביתו, ואינו תופס מיטה. עשרת אלפים מקרים כאלה בשנה אחת פירושם שרוב עבודתו של בית החולים נעשית מחוץ למחלקות, וכי המיטה נשמרת למי שאי אפשר בלעדיה.
פינת השדה
החריש שלפני היורה
הגורן ריקה זה כמה שבועות, והשדה מונח פתוח תחת השמש. האכר עומד בקצהו ומביט אל השמים, לא מפני שהוא מצפה לגשם היום, אלא מפני שהוא יודע כי כשיבוא לא ימתין לו.
הקיץ עושה בקרקע מלאכה קשה. הוא מוציא ממנה את הלחות ואופה את פניה עד שהיא נעשית כקליפה. גשם ראשון היורד על קרקע כזאת אינו נכנס לתוכה כי אם גולש מעליה, נוטל עמו את העפר הדק ומורידו אל הואדי. לפיכך חורשים לפני היורה ולא אחריו: המחרשה שוברת את הקליפה, והתלם שהיא עושה עוצר את המים במקומם עד שיירדו אל השורש.
שתי מחרשות עובדות בארץ. מחרשת העץ, שהפלח מושך אחריה שור או פרד, אינה הופכת את הרגב אלא מסרטת בו חריץ רדוד, ויתרונה שהיא קלה ואינה מבקשת בהמה חזקה. מחרשת הברזל, הנהוגה בבתי הספר החקלאיים ובמושבות, הופכת את הרגב כולו ויורדת עמוק ממנה. עמקות זו יפה לאדמות הכבדות, אך יש הטוענים כי בקרקע קלה ודקה היא מוציאה דוקא את הלחות שנשמרה מתחת.
אין החריש נמדד בכוחה של הבהמה כי אם במים שהקרקע עתידה להחזיק. תלם עמוק מדי באדמת חול הוא בזבוז של כוח, ותלם רדוד מדי באדמה כבדה הוא בזבוז של גשם. הותיקים במושבות אומרים שהמידה נלמדת בשדה ולא בספר, ושכל חלקה מלמדת את בעליה מחדש בכל שנה.
כבר ישעיהו הנביא שאל: "הכל היום יחרש החורש לזרוע", ללמדך שאף לחריש שיעור יש ועת יש. עוד שבועות אחדים ויבוא היורה. מי שהקדים ופתח את אדמתו יקבל את המים אל תוך התלם; מי שאיחר, יראה אותם יורדים אל הואדי ומשם אל הים.
