הפחם האנגלי שב אל השוק

לונדון, עשרים ושבעה (רויטר). נמסר כי סיר אלפרד מונד, סיר הוגו הירסט וה׳ ג׳ימס רוטשילד נצטרפו להנהלתה של החברה החשמלית שנוסדה לשם הגשמת תכנית רוטנברג לחשמולה של הארץ.

קוראינו זוכרים כי בתחילת השבוע נמסר על עמידתו של הלורד רידינג בראש החברה. עתה באים שלושה שמות נוספים, ואין שלושתם שמות של נותני חסות בלבד.

סיר אלפרד מונד נודע בתעשיה הכימית הגדולה שבאנגליה, סיר הוגו הירסט נודע בתעשיה החשמלית, וה׳ ג׳ימס רוטשילד מביא עמו את מה שהשם הזה מביא. הנהלה שיושבים בה אנשי תעשיה, ולא אנשי כספים בלבד, יודעת מה עולה תחנת כוח ומה עולה קו מתח; והפרש כזה אינו נראה מיד, והוא נרשם לאחר זמן.

ומה שעומד מאחורי השמות הוא מה שעמד שם מתחילה: חשמולה של הארץ טעון הון גדול מאוד, וההון הזה נאסף בלונדון. כל שם שנוסף שם נמדד כאן בקילומטרים של קו ובימים שיעברו עד שיגיע הזרם אל המושבה.

הודעה שהגיעה לידינו מוסרת כי אניה תפליג מיפו ביום רביעי, השישה באוקטובר בערב, ומחיפה ביום חמישי, השבעה בו בצהריים, ישר לקושטא ולקונסטנצה. הסוכנים בחיפה הם ה״ה ש. רוקח ושות׳.

ובצדה מתפרסם לוח זמנים של אניות קו וורמן לחופי אפריקה ולאירופה, ובו הפלגות בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר. שני לוחות כאלה, הנדפסים זה בצד זה, הם כל מה שיש לסוחר קטן במקומה של בורסת הובלה.

ולוח הפלגה אינו ענינו של הנוסע בלבד. הוא קובע מתי צריכה הסחורה לעמוד ארוזה על הרציף, מתי יש להוציא את רשיון המכס, וכמה ימים ישכבו כספי היצוא בלא תמורה עד שיגיעו אל הקונה. מי שמפליג בשישה בחודש מתחיל לארוז בשלושה בו.

ועוד דבר נרשם באותו לוח, ואין אנו מסיקים ממנו יותר משיש בו: הקו ההוא אינו הולך אל נמלי אירופה המערבית כי אם לקושטא ולקונסטנצה, אל הים השחור. את השאלה מי נוסע בו ולאן פניו מועדות, מוטב שישאל כל אחד לעצמו.