ועד של ששים בבית הנבחרים

ביום רביעי בבוקר באו לירושלים פקידי המחלקה הכספית של קרן היסוד ובראשם מזכיר המחלקה ה׳ א. אוליצקי, והיום מתחילה המחלקה בעבודתה במשרד שברחוב סולימאן פשה.

עיקרה של הידיעה בשורה הבאה אחריה: משרדי הקרן בכל הארצות קיבלו הוראה לשלוח מעתה את כל המכתבים הנוגעים לענינים הכספיים ישר לירושלים. מזכיר מחלקת ההסתדרות עתיד לצאת לארץ בעוד שבועיים.

מי שאינו רואה בכך אלא העברת משרד ממקום למקום, אינו רואה נכוחה. המקום שבו נפתחים המכתבים הכספיים הוא המקום שבו נקבעות העדיפויות: איזו נקודה מקבלת ואיזו ממתינה, איזה חוב נפרע ראשון ואיזה נדחה לרבעון הבא. עד עתה נעשה החשבון הזה מעבר לים, ומעתה הוא נעשה בעיר שבה יושבים הנוגעים בדבר ושבה אפשר לבוא ולעמוד בפתח.

ואין להגזים במידה. המגבית עצמה נערכת בארצות הגולה, וד״ר ווייצמן ניגש אליה בלונדון בדיוק באותו יום שבו נפתחה המחלקה כאן; הכסף בא משם וההחלטה עוברת לכאן, וזהו כל השינוי. אלא שמי שיושב שנים על מפתנו של משרד רחוק יודע ששינוי כזה אינו קטן כלל.

בישיבה הרביעית של ועידת ״הפועל הצעיר״ נמשך הויכוח על תכנית ההתישבות החקלאית של ה׳ שקולניק, ובכללה החלוקה שהיא מציעה בין בעלי משפחות ובין חברים יחידים. ״דבר״ מדפיס את הפרוטוקול, וממנו אנו מביאים.

ה׳ צבי יהודה טען כי הוצאו מאות פונטים לשוא, מפני שהתחילו ולא גמרו; ועתה בא שקולניק ואומר: בנו את המשק מן החריש. ואם אומרים לנו שיש משבר בארץ ויש מצוקה, הרי העבודה הזאת היא מנוף ואין להסתלק ממנה.

ה׳ שפרינצק השיב לו מן העבר האחר. חובת השעה, אמר, מחייבת גם הצצה כלפי המשק, אלא שיש דבר חשוב מזה: יש חקלאות ויש התישבות, ואותה אי אפשר לעשות אסקופה לצרכי השעה. התכנית כשהיא לעצמה טובה, ואולם אין לצמצם בגללה את משק החקלאות, ואין להסב כספים שיועדו לקניית פרות ולסידור מים אל הבניינים.

ה׳ אליעזר שוחט דיבר קשה מכולם. ״חמש שנים עשינו נסיונות״, אמר, ולא היה זה לחשבון; שעת המשבר מחייבת לברר מה עשינו. רגילים אנו לתלות את כל מכשולינו בחוסר אמצעים, ואין הדבר כן, שהרי מחצית הכסף הוצאה לדברים בלתי פרודוקטיביים בהחלט. על כן, אמר, שמח הוא להצעת שקולניק, הדורשת לסדר את ההתישבות באופן רציונלי יותר.

והוסיף: פעם היינו אומרים כיבוש, ואחר כך סידור ראשון, ואחר כך בסיס, ואחר כך שכלול; וסוף דבר שאין לנו לא סידור ולא בסיס ולא שכלול. את רוב האדמה עזבנו שממה, ואת רוב הזמן בילו בהכשרה.

ונשמעה בויכוח גם עמדה מסויגת: לו היו השנים כתקנן לא היינו מקבלים את ההצעה כלל, אבל היא באה בשם המצוקה; ועתה יש לדאוג רק שלא ייגרם ממנה נזק למשקים העומדים, שאם נפסיד במשק הקיים נפסיד יותר משנרוויח בהקמת החדש. שם הדובר לא עלה בידינו, והרי הוא חסר כאן.

ה׳ ברל כצנלסון הרצה בועידת הנוער העובד על שאלות של מדיניות עבודה ועל ארגונה של התנועה. הועידה הזאת עומדת בימים אלה במרכזו של ויכוח צבורי חריף, ודבריו של כצנלסון הם בה קולה של ההסתדרות.

בפרק שדנו בו בבתי הספר של הנוער העובד נאמר כי רוב תלמידיהם באים מתוך נוער עובד שאיננו מאורגן, ומשם הם מגיעים אל ההסתדרות; כי יש לדאוג לנערים היושבים בפינות נידחות ולהקים להם קלוב מיוחד שירגילם לחיי ציבור; וכי תפקיד זה יוטל על ועדת התרבות שתיבחר בועידה.

בישיבת יום ראשון אחר הצהרים נמשכו הויכוחים על העבודה התרבותית, ולא כולם היו נוחים. נטען כי הסקירה לא הזכירה כלל את מה שנעשה בירושלים, שבה העבודה קשה מבכל מקום אחר; ונשמעה ביקורת שדיברו הרבה על חוגים מקצועיים ולא נעשה בכיוון זה כלום.

ומי שקרא את דברי המשורר שנאמרו בחצר ביתו בשמחת תורה, ימצא כאן את צדו השני של אותו ויכוח עצמו. שם דובר על פרצופה של הועידה כפי שנתגלה מן החוץ, וכאן מדובר על נערים בפינות נידחות ועל ועדת תרבות שצריך לבחור בה. שני הדברים אמורים באותו ציבור עצמו, ובאותו שבוע.

מועצת פועלי חיפה ואגודת הפקידים קראו בעיר אספה פומבית בענין השביתה אצל חברת זינגר ביפו. אין זו האספה שנתקיימה ביפו לפני ימים אחדים ושכבר נמסר עליה בגליוננו, כי אם אספה שניה, בעיר אחרת, ובה נתקבלו גם החלטות.

ה׳ גלובמן מסר לנאספים את השתלשלות העניינים, וה׳ כהן דיבר על חוסר חוקים להגנת העובד בארץ. בהחלטות הובעה מחאה נמרצת נגד החברה הרוצה לשלול מן הפועלים את זכות הארגון, והובטחה לשובתים עזרה חומרית ומוסרית.

ומה שנאמר שם על חוסר החוקים אינו דרשה בעלמא. פועל שפוטר על שנתארגן אין לפניו כאן בית דין שיפנה אליו בענין זה עצמו, וכל שנותר לו הוא כוחו של הצבור העומד מאחוריו; ומכאן שאספה כזאת, על החלטותיה ועל הבטחת הסיוע שבה, משמשת גם את מקומו של ההליך וגם את מקומו של פסק הדין.