עבדאללה ביריד המזרח הקרוב
בערב ביקר האמיר עבדאללה בתערוכה וביריד המזרח הקרוב, נתקבל בשער בידי ממלא מקום ראש העיריה, סייר בכל הביתנים ורשם בפנקס המבקרים לפני צאתו.
האמיר עבדאללה בא ליפו ביום רביעי, ואחדים מנכבדי יפו הלכו לקראתו. האמיר ובני לויתו, ארבעה עשר איש, מתאכסנים במלון הרטיג שבמושבה הגרמנית, כאורחיו של ה׳ עומר אל-ביטאר, נשיא האגודה המושלמית הנוצרית; וביום חמישי ערך ה׳ ביטאר משתה לכבודו, ואליו באו כמאה מנכבדי הערבים ביפו. ההזמנה עצמה נמסרה בגליוננו לפני ימים אחדים, וזוהי התממשותה.
בערב בא האמיר אל התערוכה, ועמו עומר ביטאר, ד״ר טוטונג׳י רופאו הפרטי של האמיר, שיך פואד אל-כטיב ואחרים. בשער התערוכה קיבלו את פניהם ה״ה בלוך-בלומנפלד, ממלא מקום ראש העיריה, גורדון ובראוורמן. לכבוד האורחים נערך משתה תה, תזמורת המשטרה ניגנה מנגינות מזרחיות, והנהלת התערוכה הגישה זר פרחים לאמיר.
האורחים ביקרו בכל ביתני התערוכה ושאלו פרטים על כל דבר ודבר. האמיר קנה דברים שונים, ובכללם שולחן מעץ אקליפטוס מבית החרושת של גורלסקי-קריניצי, ואחדים מן המציגים נתנו לו מתנות מתוצרתם והוא קיבלן בתודה. בשעה תשע עזב את התערוכה, ולפני צאתו רשם בפנקס המבקרים.
ה׳ עומר ביטאר, שהוא גם חבר הועד הפועל הערבי, רשם אף הוא בפנקס כי ביקר בתערוכה וכי הוא מרוצה ממה שראה. רשימתו של האמיר עצמו אינה קריאה בגליון שלפנינו, ועל כן אין אנו מביאים אותה.
שמחה כבושה שנתגלתה בעיר
צריך היה לבוא יום שמחת תורה כדי שיתגלה פתאום שיש עוד די שמחה כבושה בתל אביב, שנשתתקה לזמן מה. מתחילת הערב מלאו בתי התפילה הקבועים והארעיים קהל רב מכל המינים, וילדים ובידיהם דגליהם. וכאן כדאי להעיר: מדפיסי ארץ ישראל לא נזדרזו השנה להוציא דגל יפה לילדים, והדגלים שנפוצו ביותר היו מתוצרת חוץ לארץ.
בית העם ערך מעין נשף שמחת תורה, חינם ובלא כסף, השערים פתוחים לרווחה, וכמה אלפי איש נכחו בו; המדקלמת מרת בונשטיק-כהן הקדימה והתנצלה שאין רפרטואר. ואילו מעבר לכתליו שרתה שמחה בכל המובנים: מעגל הורה גדול ועשרות רגליים רוקעות בביטון, ומעגל אחר מרקד על המדרכה, והאוטו הערבי שנתגלגל לכאן לא מצא לו מעבר.
השמחה העיקרית התחילה במוצאי החג. בבית העם הוצג ״טוביה החולב״, ומלאים היו כל בתי הראינוע; עד שעה מאוחרת בלילה, עד שלוש, לא פסקה התנועה מן הרחובות, והרבה רקיטות אור הפריחו באויר. ובדממת הלילה עלה קול השיר: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי.
שני שופטים ושבעה מזכירים
בבית משפט השלום של הממשלה בתל אביב ביקר בשבוע שעבר מבקר חשבונות ממשלתי, ניקר בספרי הפרוטוקולים והיומנים של בית המשפט, והמבקרים הביעו את שביעת רצונם מכל העבודה.
בבית המשפט ובמשרד הנוטריון עובדים עתה שני שופטים, שבעה מזכירים ולבלרים ושלושה שמשים, ובהם ערבי אחד. ובחוגי הסוחרים ועורכי הדין קובלים על חוסרו של משרד מיוחד להוצאה לפועל על יד בית המשפט בעיר; פסק דין שאין מי שיוציאו אל הפועל אינו אלא נייר, והדרך אל המשרד הקרוב עולה זמן וכסף.
אספת הגמילות חסדים של הנשים
ביום י״ח בתשרי נערכה האספה הכללית של חברת גמילות חסדים של הנשים, בהשתתפות מספר גדול של חברות. הרבנית אהרנסון פתחה את האספה, הגב׳ רודרמן ישבה בראש, ודין וחשבון נתנה הגב׳ שפירא.
הגב׳ קוק דיברה על התועלת שמביאה הגמילות חסדים בשעת המשבר, והדגישה שהחברה נותנת הלוואות גם לבעלי תעשיה זעירה; ובהזדמנות זו זירזה את הנאספות להשתמש רק בתוצרת הארץ. בויכוחים השתתפה גם הגב׳ סלומון.
וקריאה זו, שיצאה מאספה של נשים ביום שלאחר המועד, נשמעת אחרת כשקוראים אותה בצד ההערה שבאה מבתי התפילה: שהדגלים שבידי הילדים היו השנה מתוצרת חוץ לארץ.
- בחינות הכניסה לכל המחלקות בבית הספר התיכוני למסחר תהיינה ביום ראשון כ״ה בתשרי, השלושה באוקטובר, וביום שני כ״ו בתשרי, הארבעה בו, משעה שמונה בבוקר.
- אור ליום שני כ״ו בתשרי, בשמונה בערב, אספת חברים בלשכת אגודת הסופרים שבשדרות רוטשילד 5; ה׳ יעקב קופילביץ, שבא מחוץ לארץ, ירצה על האופי והיצירה.
משפט המכס נגמר בהודאה
ה׳ אלבינה, שנאשם בחמישים וחמש אשמות במקצוע המכס, הודה בעצת סניגורו בכל האשמות כדי לקצר את ההליך, ונקנס באלף וחמש מאות לירות מצריות.
ביום שלישי התברר בבית הדין המחוזי משפטו של ה׳ אלבינה, שנאשם בחמישים וחמש אשמות שונות הנובעות מאחת עשרה פעולות במקצוע המכס, בקשר להבאת סחורות מחוץ לארץ בשביל מוסדות דתיים נוצריים. בבית הדין היו הרבה כמרים ונזירות שבאו להעיד.
אלא שלפני תחילת המשפט הודיע ד״ר אליאש בשם הסניגוריה כי ברצונה לעזור לבית הדין לגמור את בירור המשפט בלא שמיעת עדים, ולשם כך ייעץ לנאשם להודות בכל האשמות, אף על פי שאין הסניגוריה סבורה שכתב האשמה נערך באופן צודק ונכון. בא כוחו של היועץ הכללי דרש להטיל קנס חמור, ועורכי דין אחרים ביארו כי הזיופים נעשו בלא כוונה רעה ובקשו להקל בעונש.
בית הדין, לאחר התייעצות קלה ובלי שמיעת עדים, קנס את הנאשם באלף וחמש מאות לירות מצריות או מאסר שנה וחצי. הנאשם בחר בעונש הראשון והכניס את דמי הקנס.
ואומרים כי אלבינה היה מוכן לשלם סכום גדול הרבה יותר ממה שהוטל עליו, ובלבד שלא יובא הדבר לבית דין; אלא שהפקידות העליונה של הממשלה דרשה שהעניין יתברר דוקא שם. ואם אמת בדבר, הרי שלא הקנס היה עיקר בעיניה כי אם הפומביות.
- מכתב למערכת: מבקרים שרצו להיכנס למגדל דוד בשבת חול המועד לפני הצהרים קובלים על התנהגותו של שומר המגדל, צעיר ערבי, שלא נתן להם אפשרות זו. הם לא הבינו את לשונו; הוא צעק, סגר בפניהם את השער וגירשם אפילו מן המדרגות, ואיש אחד שביקש לנוח על האבן מחוץ לשער גורש אף הוא. הכותב מלין על החברה ״למען ירושלים״: האומנם אין היא יכולה, מכספיה הבאים מכיסי יהודים, להעסיק שומרים היודעים את לשונם של המבקרים. חלקו של המכתב לא נקרא בעינינו, ומסרנו את עיקרו.
- במוצאי שבת יוצגו בבית העם תמונות בפנס קסם, ובלוויתן הרצאה על רומא, בירת העולם העתיק.
בעלי הקרקעות והכביש לנוה שאנן
המושל הציע לעשרים בעלי קרקעות, יהודים וערבים, להשתתף בגמר הסלילה בסכום שלוש מאות וחמישים לירות, ונבחרה ועדה של שלושה לחלק את הסכום ביניהם.
ביום שלישי נערכה ישיבה של בעלי הקרקעות שעל יד הכביש חיפה נוה שאנן, יחד עם מושל המחוז, והשתתפו בה עשרים בעלי קרקעות יהודים וערבים. המושל הציע לפניהם להשתתף בגמר סלילתו של הכביש בסכום שלוש מאות וחמישים לירות.
לחלוקת הסכום נבחרה ועדה, ובה שני ערבים ויהודי אחד: ה״ה עזיז חיאט, אברהם סהיון ובן-אריה. ועדה קטנה היא ומלאכתה אינה קטנה, שכן עליה לקבוע מה חלקו של כל מגרש בכביש העובר על ידו, ולעשות זאת כך שיסכימו לה גם אלה שלא נכחו באותה ישיבה.
והשיטה עצמה ראויה לתשומת לב. הכביש הוא של הממשלה, ואולם הנהנים ממנו הם בעלי המגרשים שעל צדו, ומחיר הקרקע שלהם עולה מיום שנגמרה הסלילה. מכאן הבקשה שישתתפו בהוצאה; ומכאן גם השאלה, שאין הידיעה משיבה עליה, מה דינו של מי שיסרב.
בית הפועלים ותכניתו החדשה
בנין בית המועצה של מועצת הפועלים, שקוראינו יודעים על תחילתו, מתקדם: הוקמו כבר שלוש דיוטות ונעשות הכנות להקמת הרביעית. ואולם מה שחדש בידיעה שהגיעה אלינו הוא התכנית עצמה, ולא קצב הבניה.
התכנית המקורית היתה בית פועלים רחב ידיים שיכיל את כל מוסדות הפועלים; וכשניגשה המועצה להוציאה לפועל נתקלה בקשיים כספיים ובהתנגדות מטעם העיריה, שכן המגרש משתרע משני עברי הרחוב בהדר הכרמל והמחלקה הטכנית של העיריה לא הסכימה. לפיכך נשתנתה התכנית והמגרש חולק לשבעה חלקים: היכל תרבות, דירת המועצה, קופת חולים, אולם התעמלות וספורט, סולל בונה, מטבח הפועלים ומאפיה, ואמפיתיאטרון.
בחצר נבנה אפוא גם אמפיתיאטרון, לצורך מקום רחב ידיים לאספות פומביות, ובו יהיה מקום לאלפיים וחמש מאות מקומות ישיבה ולאלף מקומות עמידה. העבודה בו התחילה בראשון לספטמבר, והיא נעשית מתוך כוונה מפורשת להעסיק בה מספר מחוסרי עבודה המקבלים סיוע. בעבודה עסוקים כשלושים איש, ומקצתם עובדים בהתנדבות.