מועצה על מצוקת המעמד הבינוני

אמש נתכנסה בעיר מועצה לדון במשברו של המעמד הבינוני, ובאו אליה באי כוח העיריה, ועד הקהלה, הועדה הקונסטרוקטיבית, בעלי התעשיה וההנהלה הציונית.

המושב נתקיים אמש באולם שבעיר, ונושאו היה מצבו של המעמד הבינוני בתל אביב. השתתפו בו באי כוח עיריית תל אביב, ועד הקהלה, הועדה הקונסטרוקטיבית, בעלי התעשיה וההנהלה הציונית, והוצעו הצעות שונות לתיקון המצב. פרטיהן לא נמסרו לנו במלואם, ואין אנו מדפיסים אותם על פי השמועה.

ומיהו אותו ׳מעמד בינוני׳ שמדברים בו. אלה הם בעלי החנויות הקטנות, בעלי בתי המלאכה המעסיקים שניים ושלושה, המורים ופקידי המוסדות, ובעלי הבתים שבנו בית ולקחו עליו חוב. הפועל שאין לו עבודה יודע בבירור מה חסר לו ולאיזו לשכה ילך; בעל החנות שקהלו פסק מלקנות אינו מובטל ואינו עובד, והוא נופל בין שתי הלשכות.

ובזה טעמה של המועצה הזאת. עד עתה נדונה המצוקה בעיקר בלשכות העבודה ובועידות הפועלים, ואילו הישיבה הזאת אספה סביב שולחן אחד את העיריה, את הקהלה ואת ההנהלה הציונית יחד עם בעלי התעשיה עצמם. אם יצא ממנה דבר מעשי, יימנה בסוף השנה; ואם לא, תימנה אף היא עם האספות הרבות שנתקיימו בחודש הזה.

עיריית ירושלים ניגשת לשיפורה של העיר: לפי שעה יתוקנו הדרכים הקיימות, ואחר כך תיפתחנה דרכים ורחובות חדשים.

הידיעה על התכנית נתפרסמה הבוקר, ולא נתקבלה בעיר ברגש של שמחה בלבד. נשמעת עליה טענה, וזו לשונה בקצרה: עיריית ירושלים היא עיריה שהכנסתה נותנת בידה אמצעים לפעול גדולות; ירושלים אינה עיר ככל הערים, שכן היא בירת הארץ ותיירות העולם באה אליה; ועל כן נמדדת התכנית לא במה שיש בה כי אם במה שאין בה עדיין.

ולגוף הדבר נמסר מרחוב שער הורדוס כי שם סוללת העיריה כביש חדש. ועל כך נשמעת השאלה מדוע אין הכבישים נסללים בשכונת הבוכרים ובשכונות אחרות שתושביהן רבים.

ומי שאינו יושב בעיר אינו יודע עד כמה זה עניין ממשי. רחוב שאינו סלול נעשה בחורף טיט שהעגלה שוקעת בו והילד ההולך לבית הספר חוזר ממנו בבוץ עד ברכיו, ובקיץ הוא אבק הנכנס אל הבית ואל הריאה. הכביש אינו נוי לעיר; הוא ההבדל שבין שכונה שאפשר להביא אליה סחורה בחורף ובין שכונה שאי אפשר.

בישיבה משותפת שנתקיימה בימים האחרונים בפתח תקוה הוחלט לעשות ליקווידציה לועד כפר סבא שישב שם, ולהעביר את הניירות ואת הקופה אל הועד המקומי.

יסודה של כפר סבא, שהחל עוד לפני יותר משלושים שנה, היה על ידי אנשים שישבו מחוץ לה. רוב בעלי הנחלאות גרו אז בפתח תקוה, ושם נערכו אספותיהם הכלליות ושם נבחר הועד שניהל את ענייני המקום. במשך הזמן נערך וסודר ספר האחוזה של המושבה ונמסר אף הוא לידי אותו ועד.

אחרי המלחמה, וביחוד לאחר מאורעות מאי 1921 ביפו ובסביבותיה, כשהרבה מבעלי הנחלאות התיישבו במקום עצמו ובחרו בועד מקומי, החל זה לדרוש מן הועד שבפתח תקוה למסור לידיו את כל ענייני המקום יחד עם ספר האחוזה, והלה לא רצה בשום אופן לוותר על קיומו. הסכסוכים האלה הכניסו אי סדר במושבה ועיכבו הרבה את התפתחותה, והיו גם שנשתמטו בשל כך ממילוי חובותיהם, באמרם שאין הם מכירים בועד זה או בזה.

שני דברים הכריעו לבסוף: התרבותו המהירה של הישוב במקום, שמספר נפשותיו מגיע כבר ליותר משלוש מאות וחמישים, והפקודה הממשלתית שספרי האחוזה יעברו לממשלה. משבאו חברי הועד שבפתח תקוה לידי דברים עם הועד המקומי, נתקבלה בישיבה המשותפת ההחלטה על הליקווידציה, ומעכשיו נחתכים כל ענייניה של המושבה, הפנימיים והחיצוניים, על פי הועד המקומי בלבד.

ומה פירושו של אותו ׳ספר אחוזה׳ שעליו נסב הויכוח כולו. זהו הפנקס שבו רשומות החלקות ובעליהן, ומי שהפנקס בידו יודע מי חייב מס ומי רשאי למכור ומה גבולו של כל אדם. על כן לא היה הריב ריב של כבוד בלבד.