היום מגיע לארץ ה׳ ז׳בוטינסקי, מנהיג התנועה הרביזיוניסטית. לכבוד בואו קישטו הרביזיוניסטים בדגלים את משרדי ההסתדרות הרביזיוניסטית ואחדים מן הבתים שבהם גרים חבריהם, ובתל אביב הוא עתיד להרצות ולפעול. ובאותו בוקר עצמו מקדם אותו ׳הארץ׳ במאמר ראשי שחציו ברכה וחציו כתב אשמה.
המאמר, החתום על ידי המערכת שבראשה עומד ד״ר מ. גליקסון, פותח כך: ״הרעש והמהומה שעוררה ושעומדת לעורר מפלגת הריביזיוניסטים מסביב לשמו של ז׳בוטינסקי ולבקורו בא״י, לא ימנעו אותנו, ולא ימנעו גם אחרים ממתנגדיו של ז׳בוטינסקי בכמה בחינות וענינים, מקדם בברכה את הפובליציסטן והעסקן המצוין לבואו אל הארץ״.
ובמה הוא זוכר לו. העתון מונה את תפקידו לפני עשרים שנה ויותר בתנועת התחיה הלאומית ברוסיה, את מלחמתו לתרבות עברית בגולה ולבתי ספר עבריים שלמים וללשון עברית חיה, את מפעלו הנועז בימי המלחמה, ואת ימי ההגנה וימי ירושלים. אין זו רשימתו של מתנגד המחפש פשרה; זוהי רשימתו של מי שיודע היטב את מה שהוא חולק עליו.
ומכאן ואילך מתהפך המאמר. הוא קובל על מידות הפולמוס שדבקו, לדבריו, קודם כל באופוזיציה של ז׳בוטינסקי ובתלמידיו, ומונה את חילוקי הדעות שבגוף הענין: השאלה הערבית, היחס לממשלת המנדט, והיחס להנהלה הציונית. את לשונו המדויקת הבאנו בטור הצדדי.
וסיומו של המאמר הוא החד שבו. נאמר שם כי מנהיגה של אופוזיציה זו תלוש זה כמה שנים מן המציאות הארץ-ישראלית, ועכשיו בא לראות את הארץ ואת מצוקתה ואת צרכיה, ויש לקוות שלא ימנעוהו שאון מעריציו הצעירים מהתבונן בעינים פקוחות אל המציאות.
ואנו נוסיף דבר אחד משלנו. אורח המתקבל בדגלים בידי מחנהו ובמאמר כזה בידי מתנגדיו, יימדד בסופו של דבר לא במה שיאמר מעל הבמה, כי אם במה שיראה בין הבמות: בלשכת העבודה, בשכונות שבשולי העיר ובמשרדי המוסדות. מי שבא לראות, יראה.
המועצה שנהפכה לשדה מלחמה
בטרם ידובר במצע ראוי לשמוע כיצד מספרים אנשי הגוש החדש את פרשת המועצה היוצאת. הדובר, חבר מועצת העיריה מסיעת בלתי-המפלגתיים, סקר אותה מראשיתה: הבלתי-מפלגתיים נבחרו לפני שנה וחצי בארבעה חברים, ובראשם ה׳ דיזנגוף.
לאחר הבחירות, כך נמסר, נכנסו הנבחרים ה׳נייטרליים׳ מי לשמאל ומי לימין, וישיבות המועצה נהפכו לשדה מלחמה תמידית בין ׳השמאל׳ ובין ׳הימין׳, ואף בין המפלגות שבשמאל גופו.
להשכנת שלום הוזמן ה׳ קיש, בא כוחה של ההנהלה הציונית. ובנקודה הזאת נחלקו הצדדים בשאלה עקרונית: ׳הימין׳ רצה בהתערבותה של ההנהלה הציונית, ואילו ׳השמאל׳ לא הסכים לכך מטעמים עקרוניים. לבסוף קשה היה גם לה׳ דיזנגוף להמשיך בעבודתו, והוא התפטר מתפקידו האחראי.
וזהו החשבון המונח על שולחנו של הבוחר: עיריה שהעומד בראשה פרש ממנה מפני שלא יכול היה עוד לעבוד בה, וגוש חדש הבא ואומר שהוא היודע לתקן את זה.
חמשה סעיפים והעיר במדרון
עיקרי מצעו של ׳המרכז המאוחד׳ נדפסו בחמישה סעיפים. הראשון מאחד את כל סוגי התושבים הרואים צורך חיוני ביצירת עיריה שמגמתה לאומית כללית, בניגוד למגמות המעמדיות והמפלגתיות ששררו בעירית תל אביב בזמן האחרון.
השני דורש שכל שאלות החיים הציבוריים הפנימיים ייפתרו מבפנים, ובשעת הצורך על ידי התערבותם של מוסדותינו הלאומיים המרכזיים בלבד. השלישי קובע שעל העיריה לקבל חוקה בעלת אופי דמוקרטי, המאפשרת לכל תושב, בלי הבדל מין, ליטול חלק בעבודתה. הרביעי שואף ליצירת תנאים תרבותיים וחינוכיים, תנאים כלכליים ותנאים היגייניים מתאימים לכל הציבור בלי הבדל מעמד ומפלגה. והחמישי דורש שיפור במצבה הכספי הרעוע של העיר ואיזון בין ההוצאות ובין ההכנסות.
מנהיגיו של הגוש הם חברי מועצת העיריה מסיעת בלתי-המפלגתיים, והוא קורא לתושבים הבלתי-מפלגתיים להתארגן לקראת הבחירות.
ושתי הערות. הסעיף השני והסעיף השלישי מושכים לשני צדדים: מי שמבקש לפתור הכל מבפנים ומי שמזמין התערבות של מוסד מרכזי בשעת הצורך אינו אומר אותו דבר בשתי הפעמים. והסעיף הרביעי, המבטיח לכל הציבור בלי הבדל מעמד, קל לכתיבה וקשה לתקציב; והוא הוא שייבחן בסוף השנה מול הסעיף החמישי, שעניינו איזון בין ההוצאות ובין ההכנסות.
ביקורת על מערכת ׳דבר׳ בועידה
בועידה הארצית של ׳הפועל הצעיר׳, שננעלה בימים האחרונים, נכנסו מטעם הועדה המתמדת הצעות בעניינו של העתון ׳דבר׳, ובהן הערכתו כמכשיר תרבותי ופוליטי כאחד.
לצד ההערכה נמתחה שם ביקורת: מערכתו של העתון מורכבת מזרם אחד, ועל כן נדרשה מערכת קואליציונית. אחרי ויכוח נתקבלה הצעתה של הועדה.
ודבר אחד ראוי לרשום לפני הקורא. הביקורת הזאת נדפסה ב׳דבר׳ עצמו. עתון המדפיס את כתב האשמה שהוגש נגד מערכתו שלו עושה דבר שאין כל עתון עושה אותו, וראוי שייאמר הדבר בפירוש, אף מעל דפיו של עתון אחר.
מלחמת המעמדות נדחתה לבירור
באותה ועידה עצמה נדונה גם הביקורת על מדיניותה של ההסתדרות הציונית ועל כיוונה לעתיד לבוא.
ובשאלת מלחמת המעמדות והסוציאליזם הוחלט להשאיר את ההנחות שנשמעו בביקורת מצדדים שונים לבירור פנימי.
ובלשון פשוטה: לא הוכרע. תנועה שהיא גם תנועת פועלים וגם תנועת התישבות חייבת להשיב אם מלחמת המעמדות היא דרכה, ומה מקומו של סוציאליזם בתוך מפעל של התישבות. הפעם לא השיבה אלא שתשיב בפעם אחרת. אין בזה פסול, ואולם מי שנושא באחריות לאלף מתישבים ולמאות מחוסרי עבודה ימצא שהשאלה אינה ממתינה לו.