מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום ראשון, כ״ה בתשרי תרפ״ז, 3 באוקטובר 1926.

מנהיגי המרד הסורי מצאו להם מחסה בכפרי חבל בלקה שבעבר הירדן. הדרוזים שברחו מסוריה ירדו אל גבולות עבר הירדן והתארחו אצל שבטי הבדואים המתנודדים בחבל זה ובכפרים הסמוכים לאל אזרק ולאל מלח.

השלטונות האנגליים ביקשו משייכי השבטים להרחיק את הדרוזים מאדמתם, מאהליהם ומכפריהם, והשייכים לא נענו לבקשה. עד עתה לא נעשתה פעולה ממשית להרחקתם, לפי שהחבל הוא חבל בדואי נודד שאין השלטון האזרחי משפיע עליו, ואל אזרק נהפך למרכזם ולמבצרם העז של המורדים.

נמסר כי מספר גדול של מורדים דרוזים מרוכז דרומית-מזרחית לגבולות ג׳בל דרוז, סמוך לקריית המלח, במדבר שאין לממשלות רבת עמון ודמשק כל השפעה עליו. שם נודדים שבטי בני סכר ואחרים, ושם, מהלך כמה קילומטרים מאל-ג׳וף ומן המקום שגבולות נג׳ד מתחילים בו, יושבים מנהיגי המרד ומנהלים את כל עניניהם. בחבל זה הוקמו גם בתי חולים לפצועים.

עוד נמסר כי באל אזרק נפגש המלך פייסל עם המנהיגים הסורים והדרוזים ודן אתם על המשא ומתן עם השלטונות הצרפתים. שמותיהם של אחדים מן השבטים באו אלינו מטושטשים, ונמתין עד שיתבררו.

כראות הצרפתים כי מציאותם של המורדים בעבר הירדן מזיקה לעמדתם בסוריה, באו בדברים עם הנציבות העליונה בירושלים וביקשו להרחיק משם את הדרוזים ואת המנהיגים הסורים.

בפקודת הנציב העליון בירושלים יצא פיק פחה לעבר הירדן, לאדרעי, ושם בא בדברים עם הקולונל על האמצעים לגרש את המורדים מן החבל המשועבד למנדט. מיד עם שובו לרבת בני עמון נשלחה אזהרה אל הפליטים הדרוזים והסורים היושבים בחבל בלקה ובמקומות אחרים, לצאת מיד מן החבל.

ביום עשרים ושמונה בספטמבר הזמין אליו פיק פחה את מנהיג המורדים שבשכונת מידאן שבדמשק ואת הפליטים, והודיעם את נוסח האזהרה ואת הפוליטיקה הבריטית החדשה כלפיהם. לאחר מכן יצאו המנהיגים לג׳בל דרוז, ומקצתם אל מרכז המנהיגים שבאל אזרק. שמו של מנהיג המורדים שבמידאן אינו נדפס כאן, מפני שהנוסח שהגיע לידינו אינו קריא.

הנציב העליון די ז׳ובנל קרא אליו את עורכי העתונים היוצאים לאור בביירות, והודיעם כי אם לא יהיו מתונים בביקורת שהם מותחים על הממשלה יחדש את הצנזורה בסוריה.

אחדים מן העורכים השיבו לו: ״חרב הצנזורה אינה מפחידנו, משום שביקורת העתונות היא היא דעת הציבור הבלתי מרוצה״.

ומאותה עיר מודיעים העתונים על מספרם של היוצאים: מספר בני סוריה והלבנון שיצאו את ארצם בחמש השנים, מ-1922 עד 1926, הוא חמישים וארבעה אלף מאתיים חמישים ושמונה, ומספר השבים באותו זמן הוא שלושים אלף תשע מאות וחמישה.

הציבור הערבי בירושלים מרגיש כבר תסיסה גדולה לקראת הבחירות לעיריה, ונוצרו בקרבו זרמים ומפלגות ובהם מועמדים שונים.

נודע כי משפחת דג׳אני תומכת בראש המשפחה עארף פחה אל-דג׳אני, ומשפחת נשאשיבי תומכת כמובן בראש המשפחה ראגב ביי אל-נשאשיבי. ג׳מאל ביי אל-חוסייני, מזכיר הועד הפועל הערבי, מעמיד את מועמדותו לעיריה, וכן עושה גם כאזם פחה אל-חוסייני, ולו סיעה התומכת בו.

העתון שממנו באה הידיעה מוסיף כי אצל היהודים שוררת עדיין תרדמה עמוקה בשאלה חיונית זו. בינתים ערך ראש עירית ירושלים ראגב ביי אל-נשאשיבי בימי חול המועד ביקורים אצל ראש העדה הספרדית מר אברהם פרנקו, אצל ראשי הרבנים, אצל מר יוסף מיוחס נשיא ועד העיר ליהודי ירושלים, ואצל נכבדים אחרים מן העדה העברית.

מובחריהם וראשיהם של הכפרים הערבים בית חנינא וחיזמא ביקרו לכבוד החג בכפר העברי שבשכנותם.

האורחים שוחחו בידידות רבה ובנחת רוח עם ראשי הכפר העברי. שמו של הכפר העברי אינו נדפס כאן, שכן הוא הגיע אלינו בכתיב מסופק.

ידיעות כאלה אינן מרובות אצלנו, ודווקא משום כך ראוי להן מקום בעמוד. בשבוע שנדפסת בו בעתון ערבי כותרת על פשיטת רגלה של הציונות, יושבים בכפר אחד ראשיהם של שני עמים ומדברים בנחת.