לונדון, ליל חמישי. עתוני לונדון מודיעים כי שמונה עשר אלף כורים חזרו אתמול לעבודתם במכרות, והוא המספר הגדול ביותר של חוזרי עבודה ביום אחד מאז החלו הכורים לשוב מעט מעט על יסוד פשרות אזוריות עם בעלי המכרות.
הסיבה, לפי אותה ידיעה, אינה נעוצה בשינוי שחל בתנאי העבודה כי אם ברוחו של המחנה: היאוש גבר מאוד בקרב הכורים בימים האחרונים, וכל הכרזותיו של ה׳ קוק אינן מוחקות את העובדה המרה שקרן הסיוע ריקה.
ה׳ קוק עצמו הודה בכך היום לעתונאים. מאמריקה הובטח מיליון לירות ולמעשה נתקבלו עד עתה כמאה אלף בלבד; גרמניה שלחה עשרת אלפים לירות ואולי תשלח עוד חמשת אלפים; ושאר המדינות, לדבריו, עניות הן ואין הכורים יכולים לסמוך עליהן. סכום נוסף נמנה שם באותה רשימה, ואולם הטור שבו נדפס מטושטש בגליון שהגיע אלינו, והרי הוא חסר כאן.
מכאן החשבון הקשה. הקרן נתרוקנה כמעט כליל, ואם גם יאמצו הכורים את שארית מאמציהם ואם גם תעזורנה להם אוסטרליה וקנדה כאשר הבטיחו לפני שבוע, מן המשוער הוא שיגיע הרגע, בעוד חודש לכל היותר, של משבר רעב בקרב הכורים. אל אותו רגע רמז ה׳ מקדונלד לכשהצהיר כי ביום שיחזרו הכורים לעבודתם לא מתוך רצון יהיה הדבר כי אם מתוך מצוקה.
ולדעת העתונים ודאי הוא שעד סוף השבוע ישובו לעבודה עוד כחמישים אלף איש, ושבסוף השבוע הבא יהיה מספר העובדים גדול ממספר השובתים; ואם אמת בדבריהם, יש לנבא כי ההסגר, הנמשך כבר יותר משלושה ירחים, יסתיים במחצית אוקטובר ואולי אף קודם לכן. תחזית היא ולא ידיעה, ואנו מוסרים אותה בשם אומריה.
בית הנבחרים חידש את התקנות
לונדון, עשרים ושמונה (רויטר). בית הנבחרים אישר את יפוי הכח לתקנות שעת החירום ברוב של מאה תשעים ושישה קולות נגד תשעים ותשעה, וההחלטה לדחות את הישיבות עד התשעה בנובמבר נתקבלה ברוב של מאה תשעים וחמישה נגד מאה וחמישה. בית הלורדים אישר אף הוא את התקנות ונתפזר.
בשעת הויכוחים נאמו ה״ה לויד ג׳ורג׳, הארטשורן, סמילי ומקדונלד בזכות הצעותיהם האחרונות של הכורים והדגישו את הצורך בהסכם לאומי; ומנגד טענו ה״ה בולדוין וצ׳רצ׳יל להצעת הממשלה בדבר בית דין של בוררים, ולצורך לשוב תחילה אל העבודה. את נאומו של אחד מדוברי הממשלה הפסיקו צירי הפועלים, ושמו אינו קריא בגליון שבידינו.
ה׳ לויד ג׳ורג׳ הוסיף כי לאחר שדחו בעלי המכרות את התנאים שהממשלה מצאה אותם מתאימים, שומה עליה לפתוח את המכרות בכוחו של אותו יפוי כח עצמו. ודחיית הישיבות עד נובמבר אומרת, למעשה, שהענין לא ישוב ויידון שם עד חלוף החודש הבא.
קוק נוסע לאוסטנדה
לונדון, עשרים ותשעה. ועידת הצירים של הכורים נמשכה כל היום, ובסופה נמסר כי ה׳ קוק ופקידים אחרים של ההסתדרות יוצאים היום לאוסטנדה, אל אספתה של הסתדרות הכורים הבין לאומית, כדי לדון שם בשאלת שביתה בין לאומית.
בנאום שנשא בלונדון האשים ה׳ קוק את הממשלה כי רימתה את הכורים. עוד נמסר כי בקשו הכורים מאת המועצה הכללית של הטרייד יוניונים להטיל איסור על הובלת פחם, ובקשתם נדחתה; ומשנדחתה בבית, נותרה להם הדרך האחת של בקשת סולידריות מעבר לים.
ואולם אספה באוסטנדה אינה שביתה. היא אספת נציגים של הסתדרויות כורים באחדות מארצות אירופה, ומה שיוחלט בה טעון עוד אישורה של כל הסתדרות בארצה שלה; ולפיכך אין להסיק מעצם הנסיעה יותר ממה שיש בה.
זעם בעלי המכרות על בולדוין
בחוגי בעלי המכרות זעם גדול על ה׳ בולדוין בשל נאומו בפרלמנט. הוא אמר במפורש כי בעלי המכרות התנהגו בכסילות כלפי פועליהם, ואף ה״מורנינג פוסט״, עתון השמרנים הקיצוניים, אומר כי בולדוין יסבול ממעשה זה בבחירות הבאות.
ומן העבר השני של אותו מתרס: מנהיגי הפועלים נוטים עתה דוקא לצד הממשלה, ובייחוד לצדו של ה׳ צ׳רצ׳יל, מפני שהאחרון הראה בימים אלה פשרנות רבה כלפי פועלי המכרות. שלושה ירחים של הסגר הפכו את היוצרות, ובעיני רבים מן השובתים נראית עתה הממשלה ותרנית יותר מן הבעלים עצמם.
עוד נמסר כי מנהלת הממשלה משא ומתן עם נציגי הכורים בנוגע להצעות שכר ולתנאי עבודה, וכי לפי ״דבר״ היא מסכימה לחוזים מחוזיים. הידיעה באה אלינו מעמוד שהדפוס פגם בו הרבה, ואנו מוסרים אותה בהסתייגות.
אמנה בין איטליה ובין תימן
בימים אלה נחתמה אמנה מסחרית בין איטליה ובין האמאם יחיה, מושל תימן. בא כוחה של איטליה שחתם עליה היה ה׳ גספריני, מושל מושבת אריתריאה האיטלקית שעל חוף הים האדום, היושבת ממול לתימן.
גספריני נסע לצנעה בירת תימן בעשירי לאוגוסט ובידו מנחות ומתנות יקרות לאמאם. בבואו לצנעה שלח לו האמאם את מרכבתו המלכותית המיוחדת, והציג לפניו את צבא תימן המסודר, הנחשב היום למסודר שבצבאות חצי האי הערבי.
מטרת הביקור היתה לסדר אמנה מסחרית שתשמש יסוד ליחסי ידידות בין שתי הממשלות. האיטלקים משתדלים זה זמן רב להתקרב אל האמאם, ועבודתם נשאה פרי רק בתחילת ספטמבר זה. לפי הנמסר יוכר האמאם בעקבות האמנה בתואר מלך תימן, ואולם דבר זה מופיע בכותרת הידיעה ולא בגופה, ולפיכך אנו מוסרים אותו בהסתייגות.
הידיעה עשתה רושם גדול במצאווה, באריתריאה ובתימן, והכל מדברים בה. עוד נמסר כי גספריני נוסע לארצו בסוף החודש וחוזר למקום עבודתו כעבור חודש וחצי, והוא עצמו ישגיח ברומא על משלוח הסחורות והחפצים שהתחייב לשלוח לאמאם.
אנגליה והמרד בסוריה
לונדון, שלושים. ה״ניר איסט״ כותב כי הואיל והמהומות בסוריה התחילו להזיק לעניניהן של ארץ ישראל ושל ארם נהרים, ואוכלוסיהן של שתי הארצות קובלות על כך, אפשר מאוד שאנגליה תצטרך, למרות רצונה, לבקש מצרפת שתדכא את המרד.
עד כאן העתון הלונדוני. ומן הצד האחר באה ידיעה קצרה ולפיה רודפים כוחות צבא צרפתיים אחרי המורדים בסוריה מיולי ועד ספטמבר בלא התנגשויות קרביות; כלומר, המרד אינו נגמר ואינו מוכרע, והוא נמשך והולך כמעשה שבכל יום.
ולקורא בארץ הזאת אין זה ענין רחוק. הדרכים העולות צפונה אל דמשק ואל בירות עוברות דרך אותו חבל עצמו, וכל חודש שבו אין הדרך בטוחה נרשם כאן בחשבונו של הסוחר ובחשבונו של הנהג.