דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום שישי · כ״א בחשון תרפ״ז · 29 באוקטובר 1926
מוסף סוף השבוע · כ״ב בחשון תרפ״ז · 30 באוקטובר 1926

חוסר מים מצפון מזרח לאלנבי

תל אביב

אין מים מצפון מזרח לאלנבי

חוסר המים נרגש בכל השכונות שמצפון מזרח לרחוב אלנבי, ועתוני הבוקר נוקבים שני טעמים שונים לדבר.

לפי אחד מעתוני הבוקר בא החוסר מפני ההפסקות בעבודות המים שבמכון המים; לפי עתון אחר בא הוא לרגלי קלקול פתאומי במשאבה. שני הנוסחים נדפסים כאן זה בצד זה, בלי הכרעה ביניהם; אף שם המקום שבו עומדת התחנה אינו נדפס, שאינו ברור בעתונים שלפנינו.

החוסר פוגע בשכונות ובמקומות המגורים שבעיר, ולפי הידיעות הוא נרגש בכל אותן שכונות שמצפון מזרח לרחוב אלנבי. מי שמכיר את מפת העיר יודע שאין זו שכונה אחת אלא רצועה שלמה, מעבר לקו שקובע רחוב אלנבי ועד קצות הבנין החדש.

בתים ריקים ובנין שנעצר

בעתונות הבוקר נדונות בעיות הבנין והדיור בתל אביב: בתים העומדים ריקים ובנין שנעצר. הדיון שם נסב על הדברים עצמם ואין בו מספרים, וכך הוא מובא כאן.

ושתי הצלעות האלה אינן סותרות זו את זו: דירה ריקה אינה מעידה שאין דורשי דירות, אלא שאין מי שיכול לשלם את שכרה; ועצירת הבנין אינה מעידה שאין מגרשים, אלא שאין אשראי לבונה.

ירושלם

פרופ׳ אנרי קלוד בא מפריז

פרופ׳ אנרי קלוד, מגדולי הפסיכיאטרים בצרפת, הגיע לירושלם מפריז דרך ביירות.

ביום הראשון, שלושים ואחד באוקטובר, יקבל את פניו הסניף הירושלמי של התאחדות הרופאים העברים באוניברסיטה, ושם ירצה לפני רופאי העיר. על מועד זה נוקבים עתוני הבוקר שני נוסחים, ואנו כותבים את המועד שנמסר בפרוט ובשם היום: יום ראשון, שלושים ואחד בחודש.

קבלת פנים של התאחדות מקצועית נעשית לצורך הלימוד. רופאי העיר באים לשמוע הרצאה מפי אדם שעסק בשאלות שהם עוסקים בהן, והמכללה שבהר הצופים היא המקום שבו נעשה הדבר; זה אחד השימושים המעשיים שיש לה בחיי העיר עצמה.

הרצאה על לשונות ושינויי מקורות

בירושלם תתקיים הרצאה פומבית על ״לשונות ושינויי מקורות״ באולם ההרצאות של המכון למדעי היהדות. כך נדפס בעתונות הבוקר: בלי שעה ובלי שם מרצה.

מגדיאל

כתב שלום עם ביר עדס

פועלים זורים תבואה בשדה מדורג
זרית תבואה בשדה מדורג בארץ ישראל

לאחר סכסוך שארך זמן נחתם כתב שלום בין תושבי הכפר הערבי ביר עדס ובין המושבה מגדיאל.

נמסר כי תושבי ביר עדס תקפו בזמן מן הזמנים את המושבה השכנה, ככל הנראה בעקבות תעמולה רעה, ומאז נעשו הגניבות דבר שבשיגרה, עד שנתפס הגנב והוא ערבי צעיר. לו נמסר אל השלטונות היה דינו מאסר ארוך, אך ועד המושבה סירב למסרו ובחר ליישב את הענין בדרכי שלום.

שיח׳ הכפר שלח אז משלחת אל מגדיאל והציע דיון משותף. ההצעה נתקבלה, ויום הראשון שלאחריו נקבע למעשה הפיוס ולברית הדומה לזו שנכרתה בין אברהם ובין אבימלך. בבוקר היום שנקבע באו נכבדי הערבים אל מגדיאל, נפגשו בפתח המושבה בשומר הרכוב, הובלו אל בית העם ונתקבלו שם בפני הועד כולו.

בדבריו אמר השיח׳, ואנו מביאים את הדברים כפי שנמסרו: אתם מיבשים את הביצות, שהן המקור הראשי למחלותינו, אתם נותנים לנו עבודה ונוהגים עמנו כאחים אוהבים; שונאינו משקרים באמרם שאנו נגד היהודים, ובאמת ערבים ויהודים אחים הם. כל הערבים שנכחו שם מחאו כף לדברי השיח׳ שלהם.

לאחר שנחתם כתב השלום בידי שני הצדדים הוסכם כי שני הכפרים ישמרו את היום הזה מעתה כחג, ויחגגו אותו ברוח של אחוה, ועל המבקשים לזרוע מדנים בין אחים נאמר שם שהאלהים יענישם כמעשיהם. זהו מעשה שבין שני מקומות שכנים זה לזה, ואין אנו עושים ממנו הצהרה על יחסי ערבים ויהודים בכלל.

צפת

יותר כסף ופחות תורמים

גביות קרן היסוד בצפת עלו בתרפ״ו, ומספר התורמים ירד.

סכום ההתחייבויות בצפת הגיע בתרפ״ו למאה וחמש עשרה לירות וארבעים, לעומת שמונים ושמונה לירות ושבעים ושתים בשנה שעברה. ואולם מספר התורמים ירד: שישים ואחד לעומת שמונים ואחד בתרפ״ה.

הסברו של הדבר מונח באותו דין וחשבון עצמו. רוב התורמים בצפת הם פקידי מוסדות ואנשי בנק אנגלו-פלשתינה ומורי מחלקת החנוך, ואין לזקפם על תושבי העיר הקבועים מפני שהם מתחלפים לרוב; מבני הישוב הצפתי עצמו יש, לפי אותו חשבון, אחד עשר או שנים עשר תורמים בלבד.

הועדה המקומית שבצפת, ובה ש. א. רובין, ב. ברנשטיין וה׳ דוד שוב, סבורה כי בהשפעה מתמדת אפשר להרחיב את חוגי התורמים, ולדעתה צריכה ההשפעה לבוא מפי אנשים הקרובים ברוחם לתושבי העיר. ובאותו דין וחשבון נאמר גם כי הקרן לא זכתה עדיין להכרה ולתמיכה רחבה בקרב קהילות הגליל העליון ובצפת.

מקורות לידיעה