מאמר משפטי ב״דאר היום״ של הבוקר טוען כי אין ערך חוקי להודעה שעל פיה הוקמה מועצת הרבנות בשנת אלף תשע מאות עשרים ואחת, וכי מועד כהונתה תם מכבר.
בעמוד השמיני של ״דאר היום״ נדפס הבוקר המשכה של סדרה משפטית על ארגון מוסדות העדה היהודית ועל סמכותם של בתי הדין הדתיים בארץ ישראל. אין זו ידיעה שנמסרה אלא טענה מנומקת של כותב, ואנו מביאים אותה ככתבה ומייחסים אותה לו.
הכותב מעמיד את הדברים על הפרוקלמציה לסדור בתי המשפט מיום העשרים וארבעה ביוני אלף תשע מאות ושמונה עשרה, שנדפסה ב״חדשות הארץ״. סעיפיה הראשונים עוסקים בסדור בתי המשפט האזרחיים דוקא, סעיף אחד עוסק ביסודם ובסדורם של בתי הדין הדתיים המושלמיים, ואילו ביסודם ובסדורם של בתי הדין הדתיים של הנוצרים ושל היהודים אין בה זכר כלל. עוד נאמר באותה פרוקלמציה כי סמכות בתי המשפט של עדות הנוצרים והיהודים בעניני המצב האישי של נתינים עותומנים תהיה זו שהיתה לפני הכבוש.
ההשגחה הכללית והבקרת על כל בתי המשפט, האזרחיים והדתיים, נמסרו לפי אותה פרוקלמציה לידי השופט העליון, שהיה רשאי להתקין מזמן לזמן תקנות בדבר סדור בתי המשפט וסמכותם, תפקידי השופטים והמשרדים וחובותיהם, והמסים המשתלמים בבתי המשפט. ואולם תקנות כאלה בענין בתי הדין הדתיים של הנוצרים ושל היהודים, כך כותב בעל המאמר, לא הופיעו מעולם; נמצאו רק תקנות בדבר סדור בית משפט לערעורים של בתי הדין המושלמיים.
על סדורו של בית דין דתי יהודי קוראים, לדברי הכותב, לראשונה בהודעה שנדפסה באחד באפריל אלף תשע מאות עשרים ואחת. ההודעה מונה את מי שנבחרו באספת הרבנות שנקראה בירושלם בסוף פברואר של אותה שנה, ובהם הרב יעקב מאיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנרשמו בה כרבנים ראשיים, חכמים ספרדים למועצה, חברים אשכנזים ובהם הרב צבי פסח פרנק, ושלושה יועצים חילוניים. עוד נאמר בה כי משרת החכם באשי איננה במציאות יותר בארץ ישראל, וכי הממשלה לא תכיר באיש כרב ראשי מלבד שני הרבנים שנבחרו באספה.
וכאן בא עיקר טענתו. ההודעה חתומה בידי המזכיר האזרחי, ו״הודעה״ אינה מנשר ואינה פקודה ואינה צו ואינה תקנות בית משפט ואינה חוק, והמזכיר האזרחי אינו מחלקה ממשלתית. מכאן מסיק הכותב כי אין להודעה שום ערך חוקי, וכי בארץ ישנה סמכות לבית דין דתי יהודי אך אין בית דין שנוסד כדין כדי לפעול על פיה.
ואם בכל זאת נניח שהבחירות היו כדין, מוסיף הכותב, עומדת שאלה אחרת: הבחירות היו בפרוש אך ורק לשלוש שנים, לפי הודעתו של מר בנטוביטש, שהיה אז המזכיר המשפטי, רגע לפני הבחירות ועל מנת כן נעשו; ותקופת שלוש השנים נגמרה לדעתו בי״ד באדר תרפ״ג. החשבון עומד כאן כלשונו, בלי תאריך לועזי לצידו, שכן ההמרה שבמאמר עצמו אינה עקבית.
הדרישה האשכנזית אל הרבנות
בנאום שנשא יושב ראש ועדת הבחירות באספה הכללית לבחירת משרד הרבנות נמנו שלושה נימוקים שהביאו את הממשלה להתענין בשאלת הרבנות הראשית ולאחוז בצעדים.
הראשון, מעמדו הבלתי ברור של מי שהיה נושא משרת החכם באשי בשנים האחרונות. השני, בטול המשטר התורקי והנחיצות לכונן חקה חדשה לרבנות בהתאם לתנאים שנוצרו. והשלישי, הדרישה שבאה מצד האשכנזים להשתתף כחלק חוקי בעבודת הרבנות, תחת אשר עד כה היתה עבודה זו כמין חזקה בידי הספרדים דוקא.
דרישה זו הועלתה באספה ואין בידינו לומר שהוכרעה בה, ואנו כותבים אותה כדרישה שנשמעה ולא כהכרעה. באותה אספה נשא דברים אף הנציב העליון, ואמר כי מיד לאחר יסוד הממשלה האזרחית בארץ בא לעיון הענין כיצד תתקיים משרת החכם באשי להבא ובאלו תנאים.
ארבעה אורגנים ושמונים בוחרים
אספת הרבנות שנקראה בירושלם קבעה את הליכי הבחירה למשרד הרבנות הראשית, והמאמר מעמיד מולה את הסדר התורקי הקודם, שבו היו לעדה היהודית ארבעה אורגנים.
לפי אותן תקנות עמדו בראש העדה החכם באשי, שהוא הרב הראשי, מועצה כללית של שמונים חברים, ועד רוחני של שבעה ועד גשמי. הועד הגשמי מורכב מנשיא ומשמונה חברים מן הציבור הרחב, והם נבחרים לשנתיים בלבד וטעונים אישור השלטון.
בבחירת החכם באשי משתתפים כל שמונים חברי המועצה הכללית, ובתוספת עד ארבעים נציגים מערים נוספות, והבחירות סודיות. כל עדה דתית קיבלה סדר בחירה משל עצמה, שנקבע בתקנות נפרדות שהוציא השלטון לכל קהילה וקהילה. ולפי המאמר כוונתה של האספה שנקראה בירושלם היתה לצמצם את ארבעת האורגנים האלה לאורגן אחד ששמו משרד הרבנות.
״אל תדחה את ערעורך״
בעתונות הבוקר נדפסה קריאה קצרה אל הקורא בעיר: ״אל תדחה את ערעורך על זכות הבחירה לעירית תל אביב״.
פקודת העיריות החדשה פורסמה רשמית ועליה נמסר בגליון אתמול. ההתפתחות שנוספה הבוקר היא בשלב המעשי: הוגשו מלואים לרשימות הבוחרים, והציבור נקרא לא לדחות את ערעורו על זכות הבחירה. ומועצת ארגון בעלי המלאכה קיבלה תכנית לבחירות הבאות.
הסתדרות בעלי הבתים והמגרשים קוראת לאספה כללית במוצאי שבת, בשעה שמונה, באולם ״עדן״ הקיצי; האספה צריכה לדון ביחסה של ההסתדרות אל הבחירות ולקבל החלטה בדבר, וההסתדרות פרסמה בינתים הודעה לחבריה בענין זה. רשימת בוחרים אינה טופס של רשות בלבד: מי שאינו מופיע בה אינו מצביע, ולפיכך שלב הערעורים הוא שלב ההכרעה המעשי, וכל יום של דחיה גורע ממנו.
אחדות העבודה דנה באבטלה
ועידת אחדות העבודה דנה במצב התעסוקה ובחוסר העבודה בערים שונות.
הועידה נפתחה בתחילת השבוע ועל פתיחתה נמסר כאן בשעתה, ואין אנו חוזרים על תכני הישיבות הקודמות. החומר החדש שלפנינו הבוקר הוא ענין אחד, הדיון באבטלה, ולצידו נמסר כי בישיבת הועד הציוני נדון מצב התקציב וההכנסות הדרושות לתמיכה בעבודה. שתי הידיעות באות מאותו בוקר ומעמידות את אותה שאלה משני צדדיה: מי דורש עבודה ומי מעמיד לה כסף.
השיח׳ מעכו נגד עורך ״פלסטין״
נמסר כי השיח׳ שוקיירי מעכו הזמין לדין את עורך העתון הערבי ״פלסטין״ ובעליו, עיסא אל-עיסא, בטענה שפגע בכבודו בטורים שנדפסו בעתון.
הזמנה לדין בטענת פגיעה בכבוד היא הדרך שבה מתברר בבתי המשפט הדבר שבעתונות: הטוען מגיש תביעה אישית, והדיון נסב על הדברים שנדפסו ולא על קו העתון כולו. הידיעה באה כאן כפי שנמסרה; נוסח הטורים שעליהם היא נסבה לא הגיע אלינו, ואף לא תשובת העורך.