ועידת הרביזיוניסטים נפתחת בשבת

שאלה הועלתה למנציב העליון בנוגע להגנתם של האתרים הקדושים היהודיים בירושלים מפני התעללות, ובאותו בקר יצא אחד מעתוני הארץ בקריאה גלויה בעמודו הראשון.

וזה לשון הדברים כפי שנדפסו: מזמן לזמן נעשים על יד הכותל המערבי מעשים הפוגעים בכבוד אדם ובכבוד אומה; יהודים מכל המעמדות באים להתפלל ולשפוך שם דמעות דורות על דורות, ואנשים שאין אלהים בלבם מסתתרים בחצרות ועל הגגות. הכותב דורש לזרז את הועדה בעבודתה ולדרוש משפט אמת, ושואל עד מתי יחשה הנציב.

אנו מדפיסים את הקריאה כקריאה של עתון אחר ולא כדיווח שלנו, ומבדילים בין שני הדברים שבאו הבוקר כאחד. מאמר בעמוד ראשון הוא לחץ של דעת הקהל, ואין לו כלי אלא הקוראים; שאלה שהועלתה אל הנציב העליון היא כלי אחר לגמרי, שכן על שאלה כזאת מוכרחים לענות בכתב, ותשובה שבכתב אינה נמחקת בגליון של מחר.

ומה היא הועדה שהכותב מבקש לזרז. על זה אין הידיעה מרחיבה, ואף אנו לא נרחיב מדעתנו. נציין רק את מה שמונח ביסוד התביעה כולה: שכאשר מעשה נעשה פעם ועוד פעם באותו מקום עצמו, אין הוא עוד מקרה שבא בהיסח הדעת, והשתיקה עליו נעשית אף היא תשובה.

בהמשך לדיווחנו: הבוקר בתשע נפתחה הישיבה הרביעית של ועידת אחדות העבודה, היושב ראש ה׳ אידלסון, ונמשכו הוכוחים על המצב בארץ.

והדבר שהוא חדש בישיבה הזאת אינו בנושאים אלא בלשונם של המתוכחים: הם תבעו אקטיביות מן המפלגה בכל השאלות העומדות על הפרק. בין הענינים שנדונו היו ההתישבות החדשה, הקואופרטיבים, תפקידה של הממשלה בעזרה לפיתוח תעשיה ומלאכה בישוב, והקמת מוסדות אשראי ותעשית בניה להקלת משבר הקליטה. הפרטים שבפרקי האשראי וההתישבות נדונים בגליון הזה במקומות אחרים, וכאן אנו מוסרים את הישיבה ואת הדרישה שהושמעה בה.

ובאותה ועידה עצמה נחלקו הדעות על דבר שאינו סעיף בתקציב ואינו מספר בטבלה: סמלי התנועה. המחלוקת היתה בין הדגל האדום ובין הדגל התכול-לבן.

הידיעה שלפנינו היא שורה אחת, ואין בה נאום ואין בה הצבעה ואין בה שם של מתוכח. ואף על פי כן אין בכל גליון הבוקר ענין שמלמד יותר ממנו על האנשים היושבים באולם ההוא. שני הדגלים אינם שני בדים צבועים: האחד בא מתנועה שהיא של עובדים בכל הארצות, והשני בא מתנועה שהיא של עם אחד ושל ארץ אחת. ומי שיושב בועידה הזאת שייך לשתיהן ואינו מוכן לותר על אף אחת מהן, ומכאן הויכוח.

אין אנו יודעים במה נגמר, ואף לא אם נגמר כלל. ויש ויכוחים שאינם מסתימים בהצבעה אלא במה שנתלה בפועל על הקיר באולם הועידה הבאה.

פורסמה חקת עיריות חדשה, המקנה לממשלה סמכויות וקובעת כללים לבחירות העירוניות. וזהו, בשורה אחת, הדבר שעירית תל אביב ועדותיה ממתינות לו שבועות.

ויש להעמיד את הקורא על צורתו של הדבר. חקה כזאת אינה נדונה כאן באספת נבחרים ואינה מתקבלת בהצבעה של תושבי הארץ; היא מתפרסמת כפקודה מטעם הממשלה, ומאותו רגע היא המסגרת שהבחירות נעשות בתוכה.

וכללים לבחירות אינם ענין טכני שמניחים אותו לפקיד. מי שקובע מי זכאי להצביע, כיצד מוגשות הרשימות, מי מאשר את הרשימות ומי מכריע בקובלנות, הכריע חלק גדול מן התוצאה עוד קדם שנפתחה הקלפי. על כן אנו מוסרים את הפרסום הזה כידיעה מדינית ולא כידיעה של מנהל, וממתינים לנוסח המלא כדי לדעת מה בדיוק נקבע ובידי מי.

סכסוך נתגלע על ניהולה של תחנת הנסיונות שבישוב: החתומים על תזכיר יצאו נגד העורך על שפרסם דברים בלא רשותם של הבעלים, ובדברים נזכרים ד״ר רבינוביץ, ה׳ ב. כצנלסון וה׳ אטינגר.

ולמי שקורא בחפזון נראה הדבר כריב של נימוס עתונאי. ואינו כן. תזכיר הוא מסמך שכתבו אנשים אחדים ועליו חתמו שמם, ובו הם אומרים את דעתם בדבר שהם אחראים לו. כל עוד הוא מונח בתוך המוסד הוא חומר לדיון; מן הרגע שנדפס הוא נעשה עמדה פומבית, ומי שחתום עליו נעשה בעל דין בעיני הצבור, גם אם לא לכך התכון בשעה שחתם.

על כן הריב הזה אינו על התחנה ועל נסיונותיה החקלאיים, הוא על השאלה מי מדבר בשם מוסד ומי מתיר לפרסם את דבריו. וזו שאלה שחוזרת בישוב הזה כמעט בכל מוסד שיש לו ועד ויש לו עתון קרוב, ואין לה עד כה הסדר מקובל. הפרטים שבצד החקלאי של התחנה הם ענין למדור אחר.