ששה עשר אלף לירות לעבודות

ההקצבה באה אל עיר שבה אלף ושמונה מאות פועלים אינם נתמכים זה חצי שנה

מחלקת העבודה של ההנהלה הציונית הקציבה ששה עשר אלף לירות מצריות בשביל עבודות שונות שצריכות להתחיל בתל אביב ובסביבותיה, ומקוים כי עבודות אלו תעסקנה את מחוסרי העבודה.

והמספר שהושמע באותו יום עצמו הוא שנותן להקצבה את מדתה: בתל אביב אלף ושמונה מאות פועלים חסרי עבודה שאינם נתמכים זה חצי שנה, ובהם בעלי משפחות, חולים ואנשים שאין בכחם לעבוד. זהו מספרה של העיר הזאת לבדה, ואין לערבו באותו מספר של כששת אלפים הנזכר במדור הכלכלה לפי לשכות העבודה שבכל הארץ.

ומה עושה הקצבה כזאת למעשה. אין היא תמיכה אלא הזמנת עבודה: הכסף נתן למזמין, המזמין קונה חמר וסולל או בונה, והפועל מקבל שכר יום ולא קצבה. ומכאן שתי שאלות שכל הקצבה כזאת נמדדת בהן, והן איזה חלק מן הסכום הולך לשכר עבודה ואיזה לחמר, ובאיזה חדש תתחיל העבודה בפועל; ועל שתיהן אין בידיעה שלפנינו תשובה.

המועדון נפתח בחגיגיות במעמד קהל מוזמנים, ובדברים נסקרו שנות ההסתדרות מיום יסודה

בימים אלה נפתח בחגיגיות, במעמד קהל מוזמנים ובהם צעירים וצעירות ונכבדים, המועדון של הסתדרות חלוצי המזרח ברחוב בן יהודה. את החגיגה פתח ה׳ א. אלישר, וסקר את פעולותיה ואת התאמצויותיה של ההסתדרות מיום יסודה ועד היום.

ה׳ אלמליח אמר כי לזכותם של חלוצי המזרח יש לזקף גם את קיומה של התאחדות הספרדים, שליצירתה הקדישו מרץ וכח, ועמד על ההבדל שבין הצעירים הספרדים של היום ובין צעירי הדור שקדם להם. נמסר כי מסבות שונות לא נתרכזו הכחות בשנה שעברה, ומקוים כי המועדון ירכז אותם עכשיו.

ומועדון הוא כלי של ארגון ולא של נוי. אגודה שאין לה חדר אין לה שעה קבועה ואין לה מקום להניח בו ספרים ופנקסים, וכל פעולתה תלויה בבתיהם של יחידים; ומשעה שיש חדר, יש ועדה, יש יום קבוע ויש כתובת, ואפשר לדרש דין וחשבון. על כן נמנית פתיחת מועדון בעיר הזאת בין חדשות העיר.

בית המשפט המחוזי האזרחי מזמין לדין בעל מלון לשעבר שמקום מושבו אינו ידוע

בית המשפט המחוזי האזרחי שבעיר מודיע מעל גבי העתון למר זאבי, לפנים בעל מלון בהדר הכרמל, כי הוא נדרש להופיע לפני בית המשפט ביום השני, התשעה ועשרים בנובמבר, בשעה שמונה בבוקר, להשיב על תביעה שהוגשה נגדו על פי שני שטרי חוב; ואם לא יבוא ולא ישלח בא כח חוקי במקומו, ישמע בית המשפט את המשפט שלא בפניו.

ההודעה הזאת נראית יבשה ואינה יבשה. אדם שמקום מושבו אינו ידוע אין כתב בית דין מגיע לידו, ואלמלא דרך זו היה כל נתבע יכול להעלם ולבטל בכך את הדין. על כן נותן החק לבית המשפט לפרסם את ההזמנה בעתון, ומיום הפרסום ואילך רואים את הנתבע כמי שהוזמן; ומכאן אף האזהרה שבסוף ההודעה, שאין העדרו עוצר את הדיון אלא מזרז אותו.

שם התובע הוא ה׳ סקינה ושותפיו, והוא מיוצג על ידי עורך דין שבעיר. סכום התביעה נזכר בהודעה בגרושים מצריים, ואף מספרו של ההליך נזכר בה; הנוסח שהגיע אלינו אינו קריא בשניהם.

בית המשפט המחוזי שבעיר הכיר, בפסק דין מיום העשרים וששה באוקטובר, בה׳ י. פסקל, סוחר שבדרך יפו תל אביב, כפושט רגל, ומנה ועדה לפרוק עסקיו. בועדה: ה׳ מלכיאל מני כשופט קומיסר, ד״ר מ. דונקלבלום כסינדיק זמני, וה׳ יוסף מ. קמיניץ והגברת שושנה הופמן כמזכירים.

לפי סעיף מאה ושבעים של החק המסחרי מודיעה הועדה לכל המעונינים כי אספה כללית תתקים באולם בית המשפט ביום הארבעה עשר בנובמבר בשעה שלוש אחר הצהרים, לשם מנוי סינדיק תמידי; ומי שיש לו תביעה נדרש להגישה למזכיר הועדה, במשרדו שבבית המשפט, לא יאוחר מן השנים עשר בנובמבר עד שתים עשרה בצהרים.

והמלה סינדיק צריכה באור לקורא שאינה שגורה בפיו. בדיני פשיטת רגל אין החיב מנהל עוד את נכסיו בעצמו; הם נמסרים לידי נאמן שתפקידו לאסף את הנכסים, לבדק את התביעות ולחלק את הנמצא בין הנושים לפי סדר שהחק קובע. בתחלה מתמנה נאמן זמני, מפני שאין להשהות את הנכסים בלא שומר, ומשנועדו הנושים הם הם הבוחרים את הנאמן הקבוע; ושופט הקומיסר הוא המפקח על כל המהלך הזה.