מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום חמישי, כ׳ בחשון תרפ״ז, 28 באוקטובר 1926.

בגליון הבוקר נמסר כי בתוך המשבר החל בישוב תהליך של השתנות: חלק מן העובדים שנדחקו מן העיר מצאו עבודה בחקלאות ובמושבות.

ידיעה זו אינה ידיעה טובה ואינה ידיעה רעה. מי שיוצא מן העיר אינו יוצא מרצונו, ומי שבא אל המושבה אינו בא אל שולחן ערוך; אך מי שמצא עבודה מצא עבודה.

הדרך הזאת מהלכת בכיוון ההפוך מזה שהורגלנו בו בשנים האחרונות, שבהן הלך הבנין בעיר ומשך אליו ידים מן הכפר ומן המושבה.

מספרים אין בידנו. הידיעה אינה מונה כמה עברו ולאן, ואין אנו ממציאים מספר; מי שיודע את עונת הפרדס יודע שמעבר כזה נמדד בעונות ולא בשנים.

לפיכך השאלה שתעמד באביב אינה אם יש עבודה בחקלאות, אלא אם תמצא העבודה הזאת גם בחדשים שאין בהם מסיק ואין בהם קטיף, ואם ימצא מי שבא מן העיר דיור במקום שהוא עובד בו.

בימים אלה מתגוררות כחמשת אלפים משפחות יהודיות במושבות שבארץ, כך נמסר בגליון הבוקר.

מספר כזה אינו אומר דבר בפני עצמו, ואינו אלא כלי למדידה. חמשת אלפים משפחות הן ציבור גדול לעמת החקלאות העברית כולה, והן ציבור קטן לעמת הישוב שבעיר.

והמושבה אינה קבוצה ואינה קיבוץ: בה כל משפחה עומדת ברשות עצמה, הקרקע שלה, הכלים שלה, והאשראי שהיא מבקשת הוא אשראי של יחיד ולא של חברה.

ומכאן גם צרתה. בשנת משבר אין היחיד יכול להמתין: שטר שזמנו הגיע אינו ממתין לעונה הבאה, ואין לו לא קופה ולא ערבות משותפת שתעמד תחתיו.

בנוסח שהגיע הבוקר מלונדון מדובר על אשראי לאכרים העובדים בארץ ועל הון התחלתי שיעמידו המוסדות; ולפי המספר שלפנינו ראוי לדעת כמה ידים פשוטות אל אותו אשראי, ושחלוקת סכום כזה בין חמשת אלפים בתים אינה חלוקה גדולה.

בעית התעשיה בארץ אינה בשוק בלבד ואינה במכס בלבד, אלא בכיס: בעלי בתי חרושת קטנים חלשים מכדי שיוכלו לתת קרדיטים ללקוחותיהם.

ומי שאינו נותן אשראי אינו מוכר. הסוחר הבא לקנות סחורה מבקש זמן לתשלום, וכשהיצרן הקטן אינו יכול להמתין לו הוא פונה אל סחורה שבאה מחוץ לארץ, שמאחוריה עומד בית גדול היכול להמתין.

בגליון הבוקר נדון גם צדה השני של אותה שאלה: הצורך ליסד בנק לדיסקונטו בארץ, שיעזר לבעלי בתי חרושת בתנאי האשראי למסחר סוריה.

ובנק לדיסקונטו, למי שאינו עוסק בכך, אינו מלוה כסף על קרקע ואינו נותן הלואה לשנים. הוא קונה מיד היצרן את השטר שקבל מן הקונה, בפחות מערכו, ומשלם לו במזומן עכשו; וההפרש הזה הוא מחירו של הזמן.

מכאן שמה שנתקבל בלונדון בדבר אשראי זול לתעשיה אינו ענין של נדיבות אלא ענין של מכונה: בלי מוסד הקונה שטרות אין היצרן הקטן יכול לתת זמן לקונה, ובלי זמן לקונה אין לו שוק. על השוק הסורי עצמו, ועל מה שהוא דורש מן האריזה ומטיב הסחורה, יבוא דבר במדור הכלכלה.

פרנץ אופנהיימר השמיע בימים האחרונים הרצאות על המצב בארץ, וקבל עליהן ביקורת משני הצדדים, מציונים ומבלתי ציונים כאחד.

שלש בעיות עיקריות הוא מדגיש: הקואופרציה החקלאית, היחסים בין היהודים והערבים, והחקלאות הערבית.

סדר שלושתן אינו מקרה אצל האיש הזה, שהקואופרציה היא עיקר שיטתו; מי ששמע אותו קדם לכן יודע שהוא רואה בצורת ההתישבות השיתופית לא תכסיס של שעת דחק אלא דרך.

והצד שעורר את הביקורת הוא הצירוף עצמו: מי שמעמיד את החקלאות הערבית כבעיה אחת משלוש אומר בזה שהתישבותנו אינה נדונה בחדר סגור, ויש שראו בכך הכרח ויש שראו בכך ויתור.

הידיעה שלפנינו אינה מביאה את נוסח דבריו ואינה מונה את טענות המשיבים, ואין אנו מיחסים לו דברים שלא נדפסו. מה שאפשר למסר הוא זה: ההרצאות נשמעו, הביקורת באה משני המחנות, ושלש הבעיות הן אלה שנזכרו.

בדיון שנמסר בגליון הבוקר עמדו שתי שאלות יחד: תעסוקת עובדים במשקי חקלאות, וקביעת שכר עבודה מינימלי בעונות שונות.

הצמד הזה אינו מובן מאליו למי שהורגל בשכר העיר. בעיר מקבל הפועל שכר יום, והיום שוה לחברו; בחקלאות אין העונות שוות, ואין המסיק דומה לחריש ואין הקטיף דומה לימי הגשם.

המבקש שכר מינימלי אחד לכל השנה עלול למצא את עצמו בלי עבודה בעונה הרפה, שבה אין המשק יכול לעמד בו; והמניח את השכר לעונה עלול למצא את עצמו בשכר שאינו שכר, דוקא בחדשים שבהם העבודה מרובה.

על כן נדון שכר מינימלי לפי עונות ולא שכר אחד. ומי שקובע כך צריך לקבע גם מי מודד את העונה ומי פוסק בה, ועל זה אין הידיעה אומרת דבר.

נוסח ההחלטות וסכומן לא נמסרו בגליון שלפנינו, והסכום חסר אצלנו. הדיון עצמו נמסר, והוא נוגע באותם עובדים שעברו בחדשים האחרונים אל המושבה, ולהם ענין גדול בשאלה הזאת.

בצד שאלת השכר נדון גם הצורך בהשקעות בקרקע, בדיור ובמים לצרכי ההתישבות היהודית.

שלושה אלה הם סדר של קדימה ולא רשימה. הקרקע נקנית, המים נחפרים או נמשכים, והדיור נבנה; ומי שהעמיד משפחה על קרקע בלי מים ובלי קורת גג לא העמיד התישבות אלא אהל.

המים הם החמור שבשלושה. באר אינה נקנית בשוק, וצנרת אינה נמדדת בדונם, וההוצאה עליהן קודמת לכל פרי ואינה מחזירה את עצמה בעונה אחת.

ומכאן ששלושת הסעיפים האלה הם בדיוק אותם סעיפים שאינם יכולים להמתין לאשראי קצר. הלואה שזמנה שנה אינה מועילה למי שחופר באר, ושטר שזמנו ששה חדשים אינו בונה בית.

הידיעה אינה נוקבת בסכומים ואינה מחלקת את ההשקעה בין שלושת הסעיפים. אנו מוסרים את סדר הדיון כפי שנמסר, ומעירים שבאותו בוקר עצמו הגיע מלונדון נוסח הדורש הלואה ממשלתית לזמן ארוך; שתי הידיעות אינן מזכירות זו את זו, והקורא יצרפן בעצמו.

בענין משפט שוורצבורד נערכה בדיקה רפואית ופסיכיאטרית על הנאשם, ושלשת האקספרטים הודיעו כי הנאשם אחראי על מעשיו.

הודעה כזאת אינה אומרת דבר על אשמה ועל זכאות, ועיקרה בשאלה אחת: אם יעמד האיש לדין כאדם שדעתו עליו.

ההגנה התולה את עצמה במצב הנפש נחסמת בזה, וממילא יחזר הדיון אל הטעמים עצמם, אל מה שקדם למעשה ואל מה שיביאו באי כחו על הפרעות באוקראינה.

ולישוב כאן ענין בדבר יותר מן הענין שיש בכל משפט רחוק. במשפט הזה ידונו בפאריס, בלשון צרפתית ולפני חוק צרפתי, בדברים שהיו בעירות שרבים מבני הישוב באו מהן.

מועד הדיון עצמו לא נמסר בגליון שלפנינו, ותאריך משלנו לא נוסיף. את הבדיקה ואת תשובת שלשת האקספרטים אנו מוסרים כפי שנדפסו.

ידיעה מיוחדת שנדפסה הבוקר מפאריס מודיעה כי בהזדמנות הולדתו של הנכד הראשון לבארון אדמונד רוטשילד בא הבארון הישיש לשנות סעיפים ידועים בצוואתו.

בכלל השינוי הזה נתן הבארון הוראה לעורכי הדין שלו בנוגע לסכומים המוקדמים בצוואה להתישבות היהודים בארץ ישראל.

ובכאן אנו עומדים. בגליון שלפנינו אין קרוא לאן נוטה השינוי, אם להוסיף על אותם סכומים ואם לגרע מהם, ואנו מוסרים את הידיעה בלי הכרעה זו; מי שיאמר לקורא יותר מזה אומר מה שאינו כתוב.

ולמי שאינו יודע: סכומים אלה אינם ענין של עבר. שמו של הבארון חתום על מושבות ועל מטעים ועל מוסדות בארץ מזה עשרות שנים, וההנהלה היושבת בפאריס עוסקת בכך גם בשבוע הזה.

הולדתו של נכד ראשון בבית אחד אינה ידיעה לעתון, ושינוי סעיף בצוואה אינו ידיעה לעתון; צירופם הוא הידיעה, ומשום כך אנו מוסרים אותה בזהירות ובלי להקדים את מה שיתברר כשיתברר.