האוניברסיטה פותחת את שנתה

חגיגת פתיחת שנת הלמודים תרפ״ז באוניברסיטה העברית תערך ביום השני בשעה שלוש אחר הצהרים, באולם ההרצאות שבבנין הראשי.

ד״ר י. ל. מגנס, קנצלר האוניברסיטה העברית, ישא את נאום הפתיחה, ולאחריו ירצו המרצים החדשים. אחת ההרצאות עומדת על שאלה אחת, והיא נדפסה במודעה כלשונה: במה הושפעה השירה העברית הספרדית מן השירה הערבית, ומה תועיל חקירת שתיהן להבנת דרכיה של השירה התנ״כית. ועוד נמסר כי בין המקצועות הנלמדים יש מקצוע הסוציולוגיה של עם ישראל.

ולמי שהשאלה הזאת נראית ענין של מומחים ראוי לאמר במה היא נוגעת. השירה העברית שבספרד נכתבה בארצות שהערבית היתה בהן לשון החכמה והשיר, והמשוררים העברים שבהן קבלו מן השכנים לא את הענין אלא את הכלים: את המשקל הקבוע שבו נמנות התנועות, את החרוז שבסוף הבית, ואת הצורות הקצובות של השיר. ומשעמדו החוקרים על הכלים האלה חזרו ושאלו על השירה שבמקרא, שאין בה משקל כזה ואין בה חרוז ובכל זאת שקולה היא; ובשאלה הזאת, מה עושה את פסוקי המקרא לשיר, עומד הדיון עד היום.

פתיחת שנת למודים אינה מאורע גדול כשהיא לעצמה, ובמקומות אחרים אין מונים אותה אלא בלוח. בארץ הזאת היא נמנית, מפני שמספר המקצועות הנלמדים בה קטן ממספר המקצועות שהישוב צריך להם, וכל מקצוע חדש הנוסף בהר הצופים הוא פתח שלא היה.

המשורר ההודי רבינדרנת טאגורה ביקר בחדש זה באיטליה ונתקבל פעמים אצל מוסוליני, ולאחר שעזב את הארץ שלח מכתבים שבהם הוא מתאר את הנסיעה כמלכודת.

לפי דברי הפרופיסור פורמיטשי, שהשתתף עם טאגורה בראיון עם מוסוליני, אמר לו המשורר בצאתם: ״אין ספק שמוסוליני אדם גדול הוא, וצורת הגבורה שבפניו מזכירה את מיכאל אנג׳לו; ויחד עם זה הוא פשוט כל כך עד שקשה להאמין כי האיש הזה הוא עריץ כמו שאומרים עליו״. וקדם נסיעתו מרומא, כך מספר פורמיטשי, נתקבל טאגורה שוב אצל מוסוליני, ושם אמר לו המשורר כי יש בעולם מי שמנאץ את שמו; ״אני יודע זאת״, ענה מוסוליני, ״אך מה יש לי לעשות״.

לאחר שעזב טאגורה את איטליה קבל הפרופיסור פורמיטשי ממנו מכתב מציריך, ובו כתב המשורר כי לצערו נודעו לו מעשים כאלה על הפאשיזם שאין הוא יכול לעבר עליהם בשתיקה. ובמכתב השני הוא מתאר את נסיעתו באיטליה כעין מלכודת, שמשכו אליה את המשורר המאמין לכל כדי לפרסם אותו אחר כך כאוהד הפאשיזם. פורמיטשי עצמו מאמין כי המשורר שנה את דעתו בהיותו בשווייץ ושם השפיעו עליו; וההשערה הזאת, כך נמסר, אינה מתישבת עם קומתו הרוחנית של האיש.

והפרשה מלמדת דבר שאינו חדש ואינו מתישן: מי שמזמין אורח מפורסם אל ארצו וחולק לו כבוד רב אינו מזמין אותו לשמו של האורח. נמסר כי שלח המשורר מכתב גם אל עתון וינאי ובו הוא חוזר ומסביר את דבריו, והחוגים הפאשיסטיים באיטליה שרויים עכשיו מקצתם בצער ומקצתם בכעס; ועכשיו מחכים לתשובה.