א. ב. ווקלי, מבקר התיאטרון של העתון ׳הטיימס׳, מת. שנים רבות היה האיש שדעתו הכריעה אם מחזה יעמוד בלונדון או ירד מן הבימה, וברנרד שו הקדיש לו אחד ממחזותיו.

מי שאינו יודע מה משקלו של מבקר יבין זאת מן ההקדשה. מחזאי אינו מקדיש מחזה לאדם שדעתו אינה חשובה לו, ואף אינו מקדיש למי שהוא ירא מפניו בלבד. הקדשה כזאת מעידה על ויכוח ארוך שהיה בין השנים ועל כבוד שנשאר בתוכו.

ומפריז נמסר על מחזה חדש שהוצג לראשונה בששה באוקטובר בקומדי דה שאנז אליזה. שמו ׳הדיקטטור׳, מאת ז׳ול רומן, ובמרכזו סוציאליסט שבא אל השלטון ונעשה דיקטטור. אין זה ענין שבדמיון בלבד בשנה שאנו עומדים בה, ואפשר להבין מדוע בחר המחבר דוקא בו.

שתי הידיעות, אף שאינן קשורות זו בזו, נוגעות באותה נקודה עצמה: בלונדון מת מי שהיה שופט הבימה, ובפריז עולה על הבימה שאלה ששופטיה טרם הוכרעו.

עמנואל הרץ, עורך דין בניו יורק ואחיו של הרב הראשי, התחייב לכלכל את מחלקת מדעי היהדות של האוניברסיטה העברית, ובכלל זה משכורתו של ספרן, ותרם לה שבעת אלפים כרכים.

מי שהורגל בתרומות לבנינים ולאבני פינה ימצא כאן דבר אחר לגמרי. בנין אפשר לחנוך ולצלם; משכורת של ספרן אין לה טקס. ואף על פי כן, ספריה בלא ספרן היא מחסן, וחכמה שאין מי שיסדר אותה על המדף אינה נמצאת למבקשיה.

ושבעת אלפים כרכים אינם מספר קטן למחלקה צעירה כזאת. והחשוב מכך: הם באים בבת אחת ולא כרך אחר כרך, וזה מקצר לחוקר שנים של חיפוש אחר ספר יחיד.

ומידיעה אחרת: נמסר כי השחקן אלכסנדר מויסי עתיד לבוא לארץ בחודש ינואר ולהופיע בה. אם יבוא, יהיה זה אחד השמות הגדולים שעלו על בימה בארץ הזאת.

בעתונות השבוע פורסמו ביקורות על כמה עשר ספרים, בתחומי פילוסופיה, מוסר, תולדות הדעות ופולקלור. ולצדן נערך דיון בשאלה שאינה נשאלת לעתים קרובות: מה תפקידה של ביקורת הספרות בעתון, ואל מי היא פונה.

יש הסבורים כי המבקר כותב אל המחבר. הוא מונה לפניו את מגרעותיו, מראה לו היכן החמיץ, ומקוה שהספר הבא יצא טוב יותר. ויש הסבורים כי הוא כותב אל הקורא, אל זה שעומד לפני חנות הספרים ובידו מטבע אחד ומבקש לדעת במה יוציא אותו.

ההבדל אינו הבדל של נימוס אלא של מלאכה. מי שכותב אל המחבר יפרט את הפגמים לפרטיהם ויעסוק במה שאין הקורא יודע כלל שחסר. ומי שכותב אל הקורא חייב קודם כל לספר במה הספר עוסק, ורק אחר כך לומר אם עלה הדבר בידי מחברו.

ואצלנו, בארץ שכל ספר עברי בה הוא מאורע, נוספת שאלה שלישית: המבקר כותב גם אל הלשון. ספר של פילוסופיה בעברית אינו ספר בלבד; הוא נסיון לברר אם אפשר לומר את הדברים האלה בלשון הזאת. המבקר המעיר על מונח שנבחר שלא כהוגן עושה מלאכה שאין לה שיעור, ואין הקורא מודה לו עליה.

ומן הספרים הבאים: נמסר כי בחודש נובמבר עתיד לראות אור בלונדון ספרו של מיג׳ור א. ו. פולסון ניומן, ׳המזרח התיכון׳, סקירה של ארץ ישראל, סוריה, עבר הירדן, עיראק ופרס, בהוצאת ג׳פרי בלס. נמתין ונראה מה יאמר בו על ארצנו.