המנתח הראשי בבית החולים הדסה שבתל אביב מת ממחלת לב בלילה שבין חמישי לשישי; ההלויה יצאה מדירתו שברחוב ביאליק, ומודעות האבל באו מטעם המוסד, מטעם חבר הרופאים והאחיות ומטעם ההנהלה הראשית של ההסתדרות המדיצינית
אחיות ורופא לפני בנין בית חולים
מודעות אבל נתפרסמו עליו ביום אחד, ובאו מטעם גופים אחדים: הנהלת בית החולים, חבר הרופאים, האחיות והעובדים, וההנהלה הראשית של ההסתדרות המדיצינית. מי שלמד לקרוא במודעות אבל יודע שאין השבחים שבהן העיקר, אלא מנין הידים שהאיש עבד עמהן. ד״ר אריה שפירא מת ממחלת לב בלילה שבין חמישי לשישי, וההלויה יצאה למחרת בשעה שתים אחר הצהרים.
הידיעה עצמה קצרה. ׳דבר׳ מסר כי מת ממחלת לב הד״ר א. שפירא, הכירורג של בית החולים הדסה בתל אביב, וכי עלה לארץ לפני עשרות שנים ושימש במשרתו בבתי החולים של הדסה. העתון הלועזי היוצא בירושלם הוסיף שורה אחת בלבד: המנתח הראשי של בית החולים מת בלילה. אין בידינו יותר מזה, ואין אנו מבקשים להוסיף על מה שנמסר.
ההלויה נקבעה לאותו יום עצמו בשעה שתים אחר הצהרים, ויצאה מדירתו שברחוב ביאליק עשר. מודעות האבל נמסרו לדפוס מטעם הנהלת בית החולים, מטעם חבר הרופאים, האחיות והעובדים, ומטעם ההנהלה הראשית של ההסתדרות המדיצינית. אדם פרטי אין מודיעים עליו מארבעה שולחנות.
בית החולים שבו עבד אינו מוסד עומד לעצמו אלא חוליה במערכת. ההסתדרות המדיצינית באה לארץ בימי המלחמה כמשלחת רפואית מאמריקה ונשארה בה, והיא מחזיקה בתי חולים ומרפאות בירושלם, בתל אביב, בחיפה ובגליל, ומגדלת אחיות בבית ספר משלה. מי שנושא במשרת המנתח הראשי באחד מבתי החולים האלה אינו נושא בה כרופא פרטי, אלא כמי שעומד על עבודה של צבור.
בית החולים יפתח מחר את שעריו כדרכו, והחולים יבואו כדרכם, וזה הדבר היחיד שאדם בעל משרה כזאת יכול לבקש לעצמו. זה גם הדבר המקשה על הצבור לדעת מי היה. אנו מבקשים מן הקוראים היודעים דבר על עבודתו בשנותיו הראשונות בארץ לכתוב אל המערכת, ונפרסם את הדברים בשם אומרם.
יוג׳ין דבס
יוג׳ין דבס, שהתחיל את דרכו בבית מלאכה של מסילת ברזל באינדיאנה והקים את אגודת פועלי מסילות הברזל האמריקאית, ישב בכלא על התנגדותו למלחמה הגדולה והועמד מטעם הסוציאליסטים כמועמד לנשיאות ארצות הברית בעודו במאסר; מותו נמסר השבוע
יוג׳ין דבס
בשנים שהיה בהן נער עבד בבית המלאכה של מסילת הברזל בעיר טרה הוט שבאינדיאנה, וגרד צבע מדפנות הקטרים. משם עלה אל תא ההסקה, ומשם אל לשכת האגודה, ומשם אל בית הדין ואל הכלא. הידיעה על מותו באה השבוע מניו יורק בשורות מעטות, ובהן נאמר כי מת מנהיג המפלגה הסוציאליסטית בארצות הברית.
את דרכו הצבורית התחיל דבס באגודת מסיקי הקטרים, אגודה של בעלי מקצוע אחד, ובה עלה למשרת המזכיר הכללי ולעריכת עתונה. בשנים ההן לא היה איש מרד כלל: גבה דמי חבר, שילם קצבות לנפגעים ולמשפחות ההרוגים, וכתב מאמרים בשבח ההסכם שבין הפועל ובין בעל המסילה.
אלא שבמשך השנים נוכח כי אגודה של מקצוע אחד יכולה למקצוע אחד לבדו. המסיקים שבתו והקטרים עמדו, אך הבלמים והמאיתתים ופועלי המחסן המשיכו בעבודתם, וכל מקצוע נלחם לחוד ונוצח לחוד. על כן הניח את חשבונו הראשון והקים אגודה אחרת, אגודת פועלי מסילות הברזל האמריקאית, שכל העובד במסילה רשאי היה להיכנס אליה, ואין הבדל בין בעל מקצוע ובין פועל פשוט.
האגודה החדשה עמדה במבחנה הראשון ונצחה: שביתה באחת המסילות הגדולות שבצפון נגמרה בתוך שבועות מעטים לטובת הפועלים. המבחן השני היה שביתת פולמן. פועלי בית החרושת לקרונות שבסביבות שיקאגו הורד שכרם, ושכר הדירה בשכונה שבנה להם בעל בית החרושת לא הורד עמו, והם יצאו לשביתה. אגודתו החליטה שלא לטפל בקרונות פולמן בשום מסילה, והרכבות עמדו במחצית ארצות הברית.
מנהיג של מפלגה שלא זכתה מעולם באף מדינה, שהועמד לנשיאות חמש פעמים ולא נבחר אף אחת מהן, ושמחצית שנותיו הצבוריות עברו עליו בבתי דין. ואף על פי כן הביאו השבוע גם עתוני הארץ הזאת את מותו, בשורות מעטות, בין ידיעה על סופה בהוואנה ובין ידיעה על ועידת הקיסרות בלונדון. יש אנשים שמניחים אחריהם חוק, ויש שמניחים אחריהם מלה אחת. הוא הניח את המלה סולידריות, ובעברית אנו אומרים במקומה אחדות, והענין אחד הוא.
סר רונלד סטורס
סר רונלד סטורס, שמונה למושלה של ירושלם בשעה שנכנס אליה הצבא הבריטי ועתיד עתה למשרת מושל בקפריסין, יצא מלונדון לשהות אחרונה של חודש בעיר; לפני שיצא שידל את ראש הממשלה לקבל עליו את נשיאות הכבוד של האגודה שייסד בה
סר רונלד סטורס, מושל ירושלם
בשבוע הבא, או בזה שאחריו, ירד אדם אחד באחד מנמלי הארץ, ישב בירושלם כחודש ימים, ויסע. לא יהיו בכך לא נאומים ולא תהלוכות, ואף על פי כן יהיה זה סופה של תקופה שהתחילה בדצמבר של שנת אלף תשע מאות ושבע עשרה, בשעה שנכנס הצבא הבריטי אל העיר ומונה לה מושל מטעמו.
עד שבא לירושלם ישב סטורס שנים רבות במצרים, במשרד הבריטי שבקהיר, ומשרתו היתה מזכיר לעניני המזרח. בשנות המלחמה היה מן האנשים שדרכם עברו המשא ומתן והמכתבים אל בית שריף מכה, והוא שנשלח פעם אחת בספינה אל חוף הים האדום לשאת ולתת שם. מי שיושב במשרה כזאת לומד שתי מלאכות בבת אחת: לשון של נמוסים, וזכרון של הבטחות.
בדצמבר של אותה שנה מונה למושל צבאי של ירושלם, ובידו היתה עיר שיצאה מתוך מלחמה ומתוך מצור. הממשל היה צבאי, ולא היו בו לא מושל אזרחי ולא מועצה נבחרת, והמושל החזיק בידו את הכל: הקצבת המזון, המים, סדרי המשמר ורשות הבניה. בשנת אלף תשע מאות ועשרים עברה הרשות לידי ממשלה אזרחית ונתמנה נציב עליון, ומשרתו נצטמצמה למחוז ירושלם וליפו.
מה שיישאר ממנו בעיר אינו פקודה ואינו תקציב, אלא אגודה. אגודת פרו ירושלם נוסדה בשנה הראשונה לממשלו, ובמועצתה ישבו מוסלמים, נוצרים ויהודים כאחד. היא עסקה בדברים שאין ממשלה עוסקת בהם: פינוי השטח שסביב החומות, שביל הליכה על גבי החומות עצמן, תיקון האריחים שבכיפת הסלע, ובית מלאכה לחרסינה שהובאו אליו אמנים ארמנים מאנטוליה. לאגודה היה גם יועץ לעניני עיר, אדריכל אנגלי, ושני קבצים של דינים וחשבונות נתפרסמו מטעמה.
תשע שנים החזיק אדם אחד במשרה שלא היתה כמותה בעיר הזאת מאז ימי הממשל התורכי: מושל שאין מעליו מועצה נבחרת, ואין תחתיו עיריה הבוחרת את ראשה. ובשבועות אלה עצמם נדונה בארץ חוקת הבחירות לעיריות, ובה נשאלת השאלה מי הוא הבוחר ומי רשאי להיבחר. יציאתו ובוא החוקה אינם ענין אחד, ואף על פי כן הם נופלים בחודש אחד, ומי שקורא את שניהם יחד קורא שאלה אחת: מי מנהל את ירושלם, ובשם מי.
מודעה
דפוס ״המזרח״
הדפסת מודעות, הזמנות וטפסים בעברית ובלועזית. אותיות חדשות, נייר משובח ועבודה מהימנה ומנוסה. מקבלים הזמנות לפנקסי קבלות, לספרי חשבון ולמודעות אבל, ומסירת העבודה ביום שנקבע.