על גיל שלושים שנקבע לבחירה פאסיבית, על מפקד העבודה העברית ועל השליש שאינו רשום, על מושב הועד הלאומי בגימנסיה, על נאום ז׳בוטינסקי לפני ששת אלפים ועל שאלת היהודים בין קרים ובין פריז
השאלה השבועית
אילו המצאות חדשות יעצבו את חיינו בעשור הקרוב?
מנחם הררי
פועל־אדמה דתי ממושב צעיר
קמתי הבוקר לתפילת שחרית ואחר כך יצאתי אל השדה, ומה שאני מבקש מן העשור הבא אינו מברק סודי ואינו רובה שאינו משמיע קול. אני מבקש מכונה שתדוש ושתנכש, שתעמוד בשמש של תמוז ולא תישבר, ואני מבקש שיהיה בארץ מי שיודע לתקן אותה בכפר ולא רק בעיר. חבר שלי במושב הביא כלי חדש מחוץ לארץ, ומששבר בו בורג אחד עמד הכלי חודש ימים.
וקראתי השבוע על ניתוחים שנעשו בלב אדם ועל חולה שחזר לעבודתו לאחריהם. על זה אני אומר ברכה ואיני אומר שאר דברים. הבורא נתן לאדם דעת, והאדם עושה בה כלים, ויש כלים שמצילים נפש ויש שמכלים אותה, ובשתיהן אותה דעת עצמה. מי שמבקש לדעת אילו המצאות יעצבו את חיינו יביט לא במה שנבנה, אלא בידי מי הוא נמצא.
שלמה גלבוע
סוחר ובעל משרד קטן בתל אביב
לפי חשבוני, ההמצאה שתשנה את חיי אינה זאת שמדברים עליה אלא זאת שאינה נראית עוד כהמצאה כלל: הטלפון. השבוע נמסר כי עומדים לפתוח קשר טלפוני בין מוסקבה לוורשה, ואני יושב במשרד קטן ומחשב מה יהיה כשאוכל לדבר עם סוחר בטריאסטה בתוך דקה ולא בתוך שבועיים.
ואומר גם את החשש, שלא יאמרו עלי שאני מתנגד למכונה. כל מה שמקצר את הזמן מקצר גם את הזמן שיש לאדם להתיישב ולשקול. מי שמקבל הזמנה במברק משיב במברק, ומי שמשיב במברק מתחייב בלא שבדק אשראי. אני מבקש שיבואו עם המכשיר גם סדרי אמון, שאם לא כן נשלם על המהירות בחובות.
משה סרגוסי
סוחר ספרדי מיפו, מתווך בסחר יהודי-ערבי
בחודש שעבר אבדה לי עסקה על סחורה שהגיעה אל הנמל, מפני שהקניין שלי בהר לא ידע בזמן שהמחיר ירד. אילו היה בחנותו מכשיר טלפון לא הייתי מפסיד את הפרנסה ההיא. לכן כשאתם שואלים אותי על המצאות אני אומר: תנו לי חוט אל הכפר ואל השוק הערבי, ואחר כך דברו עמי על ספינות אויר.
ואומר עוד דבר, ואיני אומרו כאידאולוגיה. בשוק יפו יושבים יהודי וערבי זה ליד זה, ומה שמקרב ביניהם אינו נאום אלא סחורה שמגיעה בזמן ומשקל שאין חולקים עליו. מכונה שמקצרת את הדרך בין הכפר ובין השוק עושה לשלום של שוק יותר מכל ועדה, וזה השלום היחיד שאני יודע לעשות בו מסחר.
לאה פרומקין
סדרית־דפוס מחיפה
אין אני נבהלת מן ההמצאות, אני שואלת של מי הן. השבוע נמסרו שני דברים: ממציא בברלין בנה רובה הפועל באוויר דחוס, יורה מטחים ואינו משמיע קול, והצבא שם בחן אותו. ובאותם ימים הודיע סיניור מרקוני על שיטה לשידור מברקים שאין לקלוט אותם ואין לפקח עליהם. הבה נאמר בפירוש: שתי אלה אינן המצאות לרווחת האדם, הן כלי עבודה של צבא ושל משטרה.
ואני רואה היטב גם את שלי. אני סדרית־דפוס, וכל מכונה חדשה הנכנסת אל בית הדפוס מוציאה ידים ומוסיפה רווח לבעל הבית, ואת שכרי אינה מעלה. לכן איני שואלת אילו המצאות יבואו בעשור הבא אלא מי יחזיק בהן ומי ישב אל הכלים. עד שלא ייענה הדבר, כל המצאה היא דרך חדשה להוציא מן הפועל את מה שיש בידו.
חמשה כותבים נענו לנו השבוע, ובלא שהתיעצו זה עם זה אחזו כולם בשאלה אחת: מי נמנה. בחוקת הבחירות לעיריות נמצא סעיף הקובע כי הבחירה הפאסיבית מותרת מגיל שלושים שנה, ובחוק התורכי שקדם לה היה הגיל נמוך מזה. במפקד העבודה העברית ליום אחד בספטמבר נמנו ארבעה עשר אלף שמונה מאות שמונים וארבעה עובדים ושמונת אלפים חמש מאות ששים ושלוש עובדות, וששים וחמישה למאה מהם רשומים בהסתדרות. בגימנסיה שבירושלם ישב הועד הלאומי ודן כיצד יצביע הצבור היהודי בבחירות הקרבות, ובמגרש הספורט של מכבי נאם ז׳בוטינסקי לפני כששת אלפים איש על משטר של קולוניזציה. חמשת הכותבים שלפניכם עומדים על אותם מספרים עצמם ומגיעים לחמש מסקנות שונות, וזה טעמה של הבמה הזאת.
הבמה הזאת אינה מבקשת הסכמה בין הכותבים ואף לא לשון אחת לכולם. היא מבקשת דבר אחד: שכל טענה תיאמר בשם בעליה, ושהמספר שעליו היא נשענת יובא כמות שנתפרסם. קורא שאינו יודע מנין בא המספר אינו יכול לחלוק על המסקנה, ואנו מבקשים שיוכל.
❖
די לנו בשמירה על הקיים
יהושע בר־נס, עיתונאי ופובליציסט ירושלמי
ששת אלפים איש עמדו במגרש הספורט שבירושלם ושמעו את ז׳בוטינסקי אומר שתי מלים: משטר קולוניזציה. אני אומר בגלוי שהמלים האלה אינן חדשות לי ואינן מרעישות אותי, ואף על פי כן ראוי לעמוד על מה שנאמר שם באותו ערב. נמסר כי הטענה היתה זאת: משטר של קולוניזציה פירושו מדיניות של תעסוקה, קרקע ודיור שיש להשיגם, וסקר של מקורות המים. ארבעה דברים, ובכל אחד מהם נמדדת ממשלה לא בנאומיה אלא בפקודותיה. ואני שואל את ההנהלה שלנו שאלה פשוטה: איזה מן הארבעה תבעה השנה בכתב, ובאיזה יום.
ועוד נמסר מפיו דבר שהוא לדעתי העיקר: היהודים בארץ הזאת אינם יכולים להישאר מיעוט כדרכם בגולה. איני מוכן שיאמרו לי כי זו לשון של קיצונים. מיעוט הוא מיעוט גם כשהוא מסודר וגם כשספריו מאוזנים, ומי שאינו תובע עלייה והתיישבות בקנה מידה רחב מסכים מראש לשיעור שאחר יקבע לו. נמסר כי הנאום ההוא עורר תגובות בצבור וביקורת על התנהלות ההנהלה, ואני מצטרף אל הביקורת ולא אל התגובות. השבוע נדונו אצלנו סעיפים של חוקה וגיל של שלושים שנה, ואיני מזלזל בסעיפים, אך מי שכל מערכתו בסעיפים ינצח בסעיף אחד ויפסיד את החשבון כולו.
❖
שני שלישים, ומה עם השליש
אשר לוריא, פועל־בניין ומארגן קואופרטיבי מחיפה
המפקד שנתפרסם השבוע נותן מספר אחד שראוי לתלות אותו על קיר הלשכה: ששים וחמישה למאה מן העובדים והעובדות בארץ רשומים בהסתדרות הכללית. אני איני עוסק באחוזים, אני עוסק בשליש שאינו רשום. המפקד כולו מונה קרוב לעשרים ושלושה אלף איש ואישה, ושליש מהם הם קרוב לשמונת אלפים שאין להם ועד ואין להם קופה ואין להם מי שינהל בשמם שיחה עם קבלן.
ובמושבות המספר אחר: שלושת אלפים ושלושה עשר עובדים ועובדות, ומהם כשמונים למאה רשומים. הרי שבמושבה, במקום שהעבודה קשה והשכר נמוך, הארגון חזק יותר מאשר בעיר. אני מבקש שיסבירו לי את זאת לא בנאום אלא בלוח זמנים: מי יוצא אל הלא רשומים שבעיר, באיזה שבוע, ומי משלם לו את יומו. ועד שלא יבוא לוח כזה אל שולחני, אין אני מקבל את המספר הזה כהישג. הוא חשבון פתוח, לא סגור.
❖
שמונת אלפים חמש מאות ששים ושלוש
רחל גולדשטיין, מארגנת ועד נשים בהסתדרות, חיפה
במפקד העבודה שנתפרסם השבוע נמנו שמונת אלפים חמש מאות ששים ושלוש עובדות. אני מבקשת מן הקורא שיעצור על המנין הזה רגע אחד לפני שיעבור אל הסיכומים. אין זה אחוז ואין זו הערכה, אלא מנין של נשים היוצאות בבוקר אל הפרדס, אל בית המלאכה ואל המטבח הצבורי, ומביאות שכר הביתה. ואם תשאלו אותי מה חסר לי בטבלה הזאת אומר מיד: פירוט של שכר ושל שעות לפי מין העובד. בלי הפירוט הזה אנו נספרות ואיננו נמדדות.
ובאותו שבוע עצמו נמסר כי בחוקת הבחירות הוגבלה הבחירה הפאסיבית לגיל שלושים שנה, ובחוק שקדם לה היה הגיל נמוך מזה. את ההגדרה שבראש החוקה כבר קראנו בשבוע שעבר, ואיני חוזרת עליה כאן. אני מבקשת לומר דבר על הסעיף הזה לבדו: מועצת הפועלות שאני עובדת בה מונה חברות בנות עשרים וחמש ובנות עשרים ושבע, והן המנהלות אספות, גובות דמי חבר ונושאות ונותנות עם קבלנים. הסעיף החדש אומר להן, ולכל צעיר וצעירה שבעיר, שהנסיון שבידיהם אינו נחשב עד שיגיעו לשלושים. אני דורשת שהמועצה תעמיד את הדבר בכתב לפני הממשלה, ולא בשם הנשים לבדן.
❖
בגימנסיה ישבו, ובעדות שואלים
יעקב ספרדי, זקן קהילה ספרדי מירושלם
בילדותי היו בירושלם ועדים לעדות, ולכל ועד היה זקן אחד שהיה יודע בעל פה את שמות כל בעלי הבתים שבשכונתו, ואת מי מהם אפשר לשלוח אל השלטון ואת מי מוטב שלא. לא היו אז רשימות תלויות ברחוב, והיו אנשים שידעו. השבוע ישבו נציגי הישוב באולם הגימנסיה שבירושלם ודנו כיצד יתייחס הצבור היהודי אל הבחירות לעיריות וכיצד יצביע בהן. אני מברך על המושב הזה בלב שלם, ואני מבקש לשאול שאלה אחת בכבוד הראוי: מי מבני העדות ישב שם ודיבר.
ועוד נמסר כי גיל הבחירה להיבחר הוגבל לשלושים שנה. על זה איני מיצר יותר מדי, שכן אצלנו אין אדם נעשה פרנס בשנותיו הצעירות, ויש טעם בדבר. מה שאני מיצר עליו הוא אחר: בעיר הזאת יושבות עדות שיש להן בתי כנסיות, בתי דין ובתי אבות, ואין שמותיהן ברשימות שמגישים אל הממשלה. אם ילכו ראשי הישוב אל הבחירות ברשימה אחת ובה כולם בני עדה אחת, לא תהיה זו אחדות אלא האחדה, ולזה איני מסכים. אני מבקש כבוד ושוויון לכל עדות ישראל, ובכללן עדות המזרח שאני מבני מנינן, ואומר את הדברים בנחת: מוטב שנדון בהם עתה, באולם, מאשר ביום הבחירות עצמו.
❖
היכן נפתרת השאלה
ד״ר נתן אמיתי, מרצה ירושלמי לענייני חברה ולשון
שלוש ידיעות הגיעו השבוע מחוץ לארץ, ואיני יכול להפריד ביניהן. נמסר כי הממשלה הסובייטית החליטה להקציב קרקעות בקרים לישוב יהודי, ובתכנית מדובר על כרבע מיליון נפש. ובאותם ימים נפתח בפריז משפטו של שוורצבארד, ובו נשמעה עדות יהודית על האלימות באוקראינה. ובבודפשט הוכו סטודנטים יהודים וגורשו מן האוניברסיטה בעקבות מהומות של סטודנטים נוצרים שהתנגדו למינויו של רקטור יהודי בפקולטה לרפואה. דומני שכל אחת מן השלוש נראית לקורא כידיעה מארץ אחרת, ובאמת אחת הן.
אני מבקש להזכיר דבר שאינו נוח לאיש: אין בשלוש הידיעות האלה תשובה אחת. מי שאומר שהתכנית הרוסית מוכיחה כי אין צורך בארץ ישראל אינו קורא את פריז ואינו קורא את בודפשט. ומי שאומר כי בודפשט מוכיחה שאין תקנה לגולה כולה אינו קורא את הידיעה מרוסיה. אני חושש משתי המסקנות הנחרצות האלה במידה שוה. מה שאני למד מן השבוע הזה צנוע יותר: קהילה נמדדת בכך שיש בה מי שקם ומעיד, ובארץ הזאת נמדדת אחריותנו בכך שנבנה בית שאין בו בן עדה שאינו נמנה, ואין בו שכן שאינו נחשב.
ציר המחלוקת
גיל שלושים להיבחר: יש הרואים בו סדר ראוי, שאין אדם נושא במשרה צבורית קודם שיצא מן הנעורים, ומזכירים שאף בקהילות הישנות לא נבחר פרנס צעיר. המסתייגים משיבים כי בעיר הזאת מנהלים אספות וועדים אנשים בני עשרים ושש, ושהסעיף מוציא מן הרשימה דוקא את מי שנושא בעבודה.
המפקד: המצדדים בהסתדרות רואים בששים וחמישה למאה הישג ארגוני שאין לו אח בגולה. המסתייגים אומרים כי אחוז אינו מנין, ושהשליש שאינו רשום הוא קרוב לשמונת אלפים איש שאין להם ועד ואין להם קופה.
המושב בגימנסיה: המברכים אומרים שמוטב שיוסכם על דרך ההצבעה קודם יום הבחירות ולא אחריו. המסתייגים שואלים מי יושב שם, ומעמידים את שאלת ייצוגן של העדות לפני שאלת הרשימה המאוחדת.
קרים מול ארץ ישראל: יש האומרים שתכנית ההתיישבות ברוסיה מחלישה את הטענה הציונית, ויש האומרים שמשפט פריז והמהומות בבודפשט מחזקים אותה. הכותבים כאן חולקים על שתי המסקנות ומעמידים במקומן שאלה של אחריות.
בקצרה
מפקד העבודה במושבות מונה שלושת אלפים ושלושה עשר איש ואישה, וכשמונים למאה מהם רשומים בארגון.
מושב הועד הלאומי באולם הגימנסיה שבירושלם דן ביחס הצבור היהודי אל הבחירות לעיריות ובדרך ההצבעה בהן.
נמסר כי נאומו של ז׳בוטינסקי בירושלם עורר תגובות בצבור וביקורת על התנהלות ההנהלה הציונית.
תכנית ההתיישבות היהודית בקרים, כפי שנמסרה מרוסיה, מדברת על הקצבת קרקעות לכרבע מיליון נפש.
