מעשה במלך זקן שהיו לו שלוש בנות, והיה אוהב אותן מאד ואוהב עוד יותר לשמוע אותן מדברות בשבחו. יום אחד קרא להן ואמר: אמרו לי כל אחת בתורה, כמה אתן אוהבות אותי. אמרה הבכירה: אני אוהבת אותך ככל הזהב שבאוצר. אמרה השניה: ואני אוהבת אותך ככל אבני החן שבכתר. ובאה הקטנה, שהיתה שקטה מכולן, ואמרה: ואני אוהבת אותך כמלח.

כמלח, אמר המלך והחוירו פניו. את הזהב אני מבין, ואת אבני החן אני מבין, אבל מלח? דבר שאין בו טעם ואין בו צבע, ועומד בקערה קטנה בקצה השולחן, ואיש אינו מסתכל בו. הלכי מכאן, בתי, ואל תחזרי עד שתלמדי לדבר כאחיותיך. ויצאה הקטנה מן הארמון ולא אמרה דבר, שכן ידעה שאין מועיל לענות לאב כועס.

הלכה ובאה אל כפר שבין ההרים, ונתקבלה שם לעבודה במטבחו של בעל אכסניה. שם עמדה שנה תמימה ליד הסירים, ולמדה מן הטבחית הזקנה מה שאין לומדים בארמון: מתי מולחים את המרק ומתי מולחים את הבשר, למה שמים גרגר מלח בעוגה המתוקה, וכיצד כובשים ירקות לחורף בחבית אחת של תמלחת. וכל אותה שנה לא שכחה את אביה אף יום אחד.

בא חודש חשון, וחגג המלך את יום הולדתו, ועשה משתה גדול לכל שריו. ערכו את השולחנות, הביאו את הקערות, וישבו האנשים לאכול. טעם השר הראשון מן המרק והניח את הכף. טעם השני מן הבשר והניח את המזלג. ואף אחד לא העיז לדבר, עד שקם הזקן שבשרים ואמר: אדוני המלך, המאכלים כולם עשויים כהלכה, ואין בהם טעם כלל. וטעם המלך בעצמו, ונוכח שהדברים נכונים.

מיד נקרא ראש הטבחים, ובא אל האולם וידיו רועדות, ואמר: אדוני המלך, שלושה ימים בקשנו מלח בכל הארץ ולא מצאנו אף שק. הספינה שהיתה מביאה אותו לא הגיעה, והמכרות שבדרום סגורות מפני הגשמים. ובלא מלח, הרי הבשר בשר והמרק מרק, וזה כל מה שהם. ישב המלך על כסאו ולא אמר דבר זמן ארוך, וכל השרים שתקו עמו.

אחר כך שלח שליחים אל כל הכפרים שבמלכותו, ומצאו את בתו הקטנה במטבח שבין ההרים, קמיצת מלח בידה ומצחה מכוסה זיעה. כשהגיעה אל האולם נשק לה המלך על ראשה ואמר: עתה אני יודע מה אמרת לי אז. הזהב יפה והוא נשאר בארון, ואבני החן יפות והן נשארות בכתר, אבל את המלח אין רואים עד שהוא חסר, ואז אין רואים דבר אחר. מאותו יום עמדה קערת המלח לא בקצה השולחן אלא לימינו של המלך.

אין לי רגלים ואני הולך, אין לי כנפים ואני עובר מעל ההרים. כשאני מלא אני כבד ואפל, וכשאני מתרוקן שמחים בי כל הזורעים. בחשון מחכים לי, ובניסן מודים לי. מה אני?

בירה:

בואנוס איירס

אוכלוסייה:

כעשרה מיליון נפש לפי האומדנים; המפקד שנערך בשנת 1914 מנה כשמונה מיליון

שפה:

ספרדית

יבשת:

אמריקה הדרומית

ארגנטינה יושבת בקצה הדרומי של אמריקה, וחלקה הגדול הוא מישור אחד עצום ששמו הפמפס. אין בו הר ואין בו יער, אלא עשב עד קו האופק, ובעשב הזה מהלכים עדרי בקר שמספרם גדול ממספר האנשים שבארץ כולה. הרועים שלהם קוראים להם גאוצ׳וס, והם יושבים על הסוס מן הבוקר עד הערב, אוכלים בשר צלוי על גחלים ושותים משקה מר מקערה של דלעת. הבשר והחיטה של הפמפס נשלחים באניות אל אירופה, ומשום כך יש בבואנוס איירס נמל גדול ובתים גבוהים כמו בפריז. במערבה של הארץ עומדת שרשרת הרי האנדים, ובה הפסגה הגבוהה בכל אמריקה, קרוב לשבעת אלפים מטר, ושלג עומד עליה גם בקיץ. ובפרובינציות שבפנים הארץ יש כפרים שקוראים להם מושבות יק״א, שהוקמו בכספו של הברון הירש לפני כארבעים שנה; יושבים בהם יהודים שבאו מרוסיה ומרומניה, מגדלים חיטה ובקר, ובניהם רוכבים על סוסים כגאוצ׳וס וקוראים עברית בבית הספר. ומן השבוע שעבר: ספרד הזמינה בגרמניה ספינת אויר גדולה, ובכוונתה להקים קו תחבורה חודשי קבוע ממדריד לבואנוס איירס, שכן הדרך באניה ארוכה מאד.

לחשוב: פתחו מפה של אמריקה הדרומית ובדקו שני דברים. ראשית, ספרו כמה ארצות גובלות בארגנטינה ורשמו את שמותיהן. ושנית, מצאו את הנהר הרחב שעליו יושבת בואנוס איירס, ובדקו שני נהרות מתחברים אליו ובאים אל הים יחד. ולבסוף שאלה לחשבון: אניה מאירופה לבואנוס איירס עושה את הדרך בשלושה שבועות בקירוב. אם תעשה אותה ספינת אויר בארבעה ימים, כמה ימים יחסכו בכל נסיעה?