נמסר מאירופה כי שני מנתחים פתחו את בית החזה וניתחו את הלב עצמו, והחולה שיצא מתחת ידיהם השתחרר כעבור שלושה חדשים ושב לעבודתו הרגילה.

פרופיסור ששמו הגיע אלינו ׳שמידל׳, כך בידיעה, הצליח לדברי המקורות בניתוח לב, והחולה נמצא במצב מצוין שנים אחדות לאחר הניתוח. אין זו הודעה על נסיון שנעשה אתמול אלא על מעקב ארוך, וזה מה שנותן לה את משקלה.

ניתוח שני נמסר על שמו של פרופיסור ׳גולקע׳, ואף שם זה הגיע אלינו משובש. הוא לא בא לתקן פגם שבלב עצמו אלא לשחרר אותו מכבלים שמבחוץ: נמסר כי הלב היה קשור בצלקות שנתהוו סביבו, והמנתח התיר אותן בשיטה חדשה שעיקרה מניעת אבדן דם.

וראוי לבאר במה הקושי. הלב יושב בתוך שק דק, וכשעוברת בו דלקת נעשה השק דבוק אליו ומתקשה, וכל פעימה ופעימה נמשכת כמו בחבל. אדם כזה מתעיף מן ההליכה ורגליו מתמלאות מים, לא מפני שהלב חלש אלא מפני שאין לו מקום להתרחב. המנתח שמתיר את הצלקות אינו מחליף את המנוע, הוא פותח את השרשרת שכבלה אותו.

ובמה קשה ניתוח כזה מכל ניתוח אחר: כל חתך הקרוב ללב פוגש בכלי דם מלא, ואין להרים ממנו את היד אף רגע. על כן כל שיטה החוסכת דם נחשבת בעיני המנתחים התקדמות גדולה מכל כלי חדש שמביאים אל החדר.

ועל אחד מן החולים נמסר כי השתחרר מבית החולים לאחר שלושה חדשים וחזר אל עבודתו כתמול שלשום. מי שמבקש מידה להתקדמות ברפואה, זו המידה: לא הניתוח שנגמר בשלום, אלא האיש שחזר אל מלאכתו.

יש לדמיין כי אם יעלו הדברים כשורה בבתי חולים אחדים, יקבל הלב את מקומו בין האיברים שהרפואה נוגעת בהם, ולא יהיה עוד גבול שאין עוברים אותו כלל.

ד״ר א. ל. סוקניק פתח בחפירה בתל עפולה שבעמק יזרעאל, מטעם האוניברסיטה העברית. אין זו חפירה של מנזר ושל כנסיה, כדרך משלחות רבות שעסקו בארץ עד עתה, אלא חפירה של תל שישבו בו אנשים.

ומי שלא ראה תל מימיו ישאל מה יש בו. תל אינו גבעה שהטבע העמיד. הוא ישוב שנבנה, נחרב, ונבנה שוב על גבי חרבותיו, פעם אחר פעם, עד שהצטברו השכבות זו על גבי זו כדפים בספר. החופר יורד בו מלמעלה למטה, ומה שהוא מוצא בעליונה הוא המאוחר, ומה שבתחתונה הוא הקדום שבכולם.

על כן חפירה ארכאולוגית היא מלאכת רישום לא פחות משהיא מלאכת חפירה. אין הערך בכד שנמצא אלא בשכבה שממנה נלקח ובמה שהיה מונח לצדו. מי שמוציא כד ואינו רושם את מקומו, אבד לו הכד ואבדה לו גם השכבה.

עמק יזרעאל, שנרכש ונתישב בשנים האחרונות, כמעט שלא נחפר עד היום. והחפירה הזאת נעשית בידי חוקר עברי ומטעם מוסד עברי, וזה דבר שלא היה מצוי בארץ הזאת עד לפני שנים מועטות.

מגפת הבקר, היא דבר הבקר, דוכאה רשמית. מן העשרים ותשעה ביולי ואילך נדבקו שמונים ותשעה כפרים, שמונת אלפים שלוש מאות שמונים ושנים ראשי בקר נחשפו להדבקה, וארבע מאות ותשעה עשר ראש אבדו. עד אמצע ספטמבר נעצרה המחלה.

ארבע מאות ותשעה עשר מתוך שמונת אלפים הם כחמישה למאה, וזה מספר שראוי לעמוד עליו. במקום שהמחלה הזאת פורצת בלא מחסום היא נוטלת חלק גדול הרבה יותר מן העדר הנגוע. חמישה למאה פירושו שהיה מי שעמד בדרכה בזמן.

ובמה עוצרים אותה. לא בתרופה. עיקר הדרך הוא הסגר: מקיפים את המקום הנגוע, אוסרים להוציא ממנו בהמה ואף לא עור ולא זבל, וכל בהמה שחלתה מומתת ונקברת עמוק. המחלה עוברת מבהמה לבהמה ואינה נעצרת מאליה, ומי שמשאיר חור אחד בגדר מתחיל את החשבון מראשיתו.

והכרזה על דיכוי אינה סופו של דבר אלא תחילתה של התקופה שבה בודקים אם אמנם נגמר. רועה שנשאר לו עדר שלם למד השנה מה מחירו של יום אחד של איחור בהודעה.