בן-גוריון: נקודת המשען בעם העברי

הועד הלאומי החליט בישיבתו האחרונה לעמוד על הדרישה להרכיב יחידה יהודית בתור חיל הספר של ארץ ישראל, ולדרוש מההנהלה הציונית לעשות את הצעדים הדרושים להגשמתה.

ו״דאר היום״ מלוה את ההחלטה במאמר ביקורת, ואנו מביאים את עיקרו. מזמן שהוכנסה הדרישה לממשלה בענין זה הורע המצב; בקיץ היתה תקוה שהממשלה תמלא אותה ושהשאלה תיפתר כאן בארץ, ולאחר תשובת המזכיר הראשי נגוזה התקוה ואנו נשארנו מבחוץ.

וכעת, כותב הוא, כבר אחרנו קצת. השאלה הקשה והדוקרת של הקמת חיל הספר איננה עוד כל כך קרובה אלינו; אנו לא שכחנוה, אבל אחרים כבר דשו בה והתרגלו אליה באיזו מידה, ודרישתנו עכשיו תראה לפיכך בעיני אלה שמחוץ כדרישה שנולדה בהופעת פתאום וכדבר שלא בזמנו.

ועם כל זאת הוא מחייב את ההחלטה, ובלשון שאינה מניחה מקום לספק: ״אבדנו את מקומנו ועלינו להחזירו״, כותב הוא על מקומנו בחיל ההגנה של הארץ. ושימו לב מה הוא עושה כאן: הוא מחייב את הצעד וטוען שנעשה באיחור, ואין שני אלה סותרים זה את זה. מי שמוכיח על האיחור ואינו תובע לחזור מן הצעד מדבר אל ההנהגה שלנו ולא אל הממשלה.

ושתי בקשות הוא מעמיד לפני הועד הלאומי. האחת, לבקש ראשית כל את עזרתו של הועד שנוסד עתה בפרלמנט שבלונדון בענין חיל הספר, ועל יסודו של הועד ההוא מסרנו במדור העולם שבגליון זה. והשניה היא חוקת הקהלות: האם אי אפשר להשתמש בעזרת הועד החדש ובהשפעתו לפתרון השאלה הזאת.

סיר תומס הייקראפט, השופט הראשי של ארץ ישראל, התפטר ממשרתו ועוזב את הארץ.

וזו כל הידיעה שבידינו הבוקר: אין בה נימוק, אין בה מועד היציאה, ואין בה מי יבוא במקומו. ומשרת שופט ראשי אינה משרה שעומדת פנויה זמן רב, ומי שמתפטר ועוזב בבת אחת מודיע שאינו ממתין למחליף.

ובהמשך לדיווח שמסרנו בימים האחרונים בענין מינוי שופט בגליל ובמחאה שנשמעה עליו מצד הצבור העברי: שום מקור שלפנינו אינו קושר בין הדברים, ואף אנו איננו קושרים. מי שקושר בלא ידיעה עושה מידיעה אחת שתים, ושתיהן אינן נכונות.

ועדת הבחירות לעירית תל אביב מודיעה לתושבי העיר כי מפני השינויים שחלו השנה בחזקת הבחירות, בגלל חילופי הדירות שבזמן האחרון וכל הכרוך באלה, הוכרחה לנהוג זהירות יתרה בבירור זכות הבחירה של כל אחד מן התושבים.

ושלושה דברים מודיעה הועדה. הראשון: שלוש עשרה רשימות נתפרסמו עד היום, וכל מי ששמו בהן זכותו לבחור הובררה בהחלט ואין עליה ספק. השני: כל שאר התושבים רשומים בספרי הועדה, והיא מבררת אותם אחד אחד לפי הערעורים שמוגשים לה ולפי הפרטים שהיא אוספת, והם שם המשפחה והשם הפרטי, הגיל, היחס המשפחתי, משך הישיבה בעיר, הכתובת וחיוב המסים. והשלישי: רשימות מלואים תתפרסמנה, ובהן יבואו יתר בעלי הזכות.

והועדה מזכירה כי ערעורים יתקבלו במשרד הבחירות שבבית העיריה עד למועד שנקבע. ואת המועד עצמו אין אנו נוקבים, מפני שהוא משובש בהודעה שלפנינו; ומי שמבקש לערער יעשה זאת מיד ולא ביום האחרון.

ושימו לב לסדר שהועדה בחרה בו, מפני שיש בו הודעה שלא נאמרה. אין היא מפרסמת רשימה אחת של כל התושבים ומוחקת ממנה את הפסולים; היא מפרסמת תחילה את הבטוחים, ומשאירה את כל השאר בספרי הרשום עד שיתבררו. ומי שאינו מוצא את שמו ברשימות שנתפרסמו עד עתה אינו יודע מתוכן אם נפסל או שעדיין לא נבדק, ואין בהודעה דבר המבדיל בין השניים.

ועל ההודעה חתומה הנהלת ועדת הבחירות: ה׳ אפטר, ה׳ א. אזולאי, ה׳ י. רוקח, ה׳ י. רוזנטל.

ה׳ זאב ז׳בוטינסקי ביקר בירושלים, בתל אביב, בחיפה ובעמק יזרעאל.

ובאותו עמוד שבו נמסר הביקור נדפסת גם טענה של הכותב, והיא זו: כי הציונים מתכננים מלוכה יהודית בארץ. והטענה הזאת היא לשונו של הכותב ולא לשונו של ה׳ ז׳בוטינסקי; אין היא מובאת כדבריו ואין היא נמסרת בשמו, ואנו מדגישים את הדבר מפני שמי שקורא במהירות עלול להחליף בין השניים.

ובהמשך לדיווח שמסרנו אתמול: אותו עתון עצמו הדפיס מאמר חתום על הגדרתה של התנועה הרביזיוניסטית, וצירפה לו המערכת הודעה שהיא חולקת על הכתוב בו. ומי שמדפיס מאמר ומסתלק ממנו באותו עמוד עושה שני דברים בבת אחת, והקורא צריך לדעת את שניהם.

ותשובה מצד הנידונים לא נדפסה עדיין לפנינו. כשתידפס נדפיס אותה.