אבן נפלה מן הר הבית אל הכותל

ב״הארץ״ נדפס הבוקר מאמר חתום בשאלת הריביזיוניזם, ומעל לו הערה של המערכת עצמה. וזו לשונה: ״עם בקורו של ז׳בוטינסקי בארץ ופעולתו העצומה על חוגים רחבים נעשתה שאלת הריביזיוניסמוס בתוך התנועה הציונית לשאלה אקטואלית. אנו נותנים כאן מקום למאמרו של מר שחראי, אם כי אין אנו מסכימים לכמה מהנחותיו, ביחוד בנוגע להתחייבויותיה של אנגליה״.

וטענת המאמר היא זו: בין הציונים סתם ובין הריביזיוניסטים אין מחלוקת בהנחה היסודית, לא בהכרת המציאות ולא בצורך לפעול. ההבדל הוא בטכסיסים בלבד; ד״ר חיים ויצמן עושה לפי הבנתו וה׳ ז׳בוטינסקי דורש מעשים אחרים. ומכאן מסיק בעל המאמר שחילוקי דעות בטכסיסים אינם מחייבים את השם הלועזי ״ריביזיה״, שמשמעו עיון ובדיקה מחדש והפיכה על יסודות.

ואת המציאות עצמה הוא מונה כך: ממשלת ארץ ישראל מחכירה אדמת הפקר לערבים וליהודים אינה מחכירה; הכנסות המסים מספקות את צרכי הערבים בחינוך ובבריאות; לצרכי חינוך יהודי היא נותנת אחוז קטן מאד מן הסכומים שהיא מוציאה לחינוך הערבי, ולצרכי הבריאות של היהודים אינה נותנת כלום, אף שלפי הודאת עצמה מעשי הבראת הארץ הנעשים בידי היהודים מועילים לא ליהודים בלבד אלא גם ליתר תושבי הארץ.

ועיקר הענין במה שעומד כאן זה בצד זה. המאמר חתום בשם אדם אחד, וההערה חתומה ״המערכת״; ועתון הנותן מקום לדברים ומודיע באותו עמוד עצמו שאין הוא מסכים לכמה מהנחותיהם עושה בכך שני מעשים שאין דרכם לבוא יחד.

מן העתונות הערבית נמסר הבוקר דיון בדבר חוק הבחירות לעיריות. נמסר כי יש לתת זכות בחירה ליהודים, בין שהם נתיני ארץ ישראל ובין שאינם נתינים, וכי צפויים סכסוכים עם הערבים בגלל החוק.

עוד מוצע שם, לפי אותה מסירה, לתת לנציב העליון את הזכות למנות את ראש העיריה. והכותב מעיר כי הממשלה לא הכניסה את תל אביב לרשימת העיירות מפני שהיהודים הוכיחו שביכולתם לבוא לידי הבנה ביניהם בענייניהם הכלליים.

ואנו מביאים את כל אלה בשם אומרם ולא בלשוננו. אלה דברים של עתון ולא של ממשלה, ומקצת השורות שבהן באו אינן קרואות כראוי בגליון שלפנינו; לפיכך אנו מוסרים את הענין בקצרה, ואת נוסח החוק עצמו נדפיס כשיתפרסם.

ועד עולי פולין הביע את התנגדותו למאמרו של ה׳ אלכסנדר לוי, שנתפרסם בעתון גרמני ובו ביקורת על ההסתדרות הציונית ועל ד״ר ויצמן.

וראוי לציין היכן נדפס המאמר והיכן נענה. המאמר נדפס מחוץ לארץ ובלשון שאינה עברית, והתשובה עליו באה מגוף של עולים היושב בארץ; כלומר הדברים שנאמרו שם נקראו כאן, ומי שקרא אותם ראה את עצמו נפגע מהם אף שלא אליו נכתבו.

ומה נאמר באותו מאמר, ומה בדיוק נאמר בהתנגדות שהביע הועד, אינו בהודעה שלפנינו. נמסר שהיתה התנגדות ונמסר על מה; תוכנה ונוסחה טרם הגיעו אלינו.