ד״ר ברוין נתמנה למנתח הראשי ב״הדסה״
ד״ר זאב ברוין נתמנה לרופא המנתח הראשי בבית החולים ״הדסה״ שבתל אביב, והמינוי חל מן האחד בנובמבר.
והמשרה הזאת נתפנתה בשבוע זה, ועל הלוויה שיצאה ממנה מסרנו בגליון של אתמול. מי שקורא את שתי ההודעות זו אחר זו רואה שבתוך ימים אחדים נסגר בית החולים על אבדה אחת ונפתח על אדם אחר, ושני הדברים נמסרים באותה מידה של קוצר.
ומשרה של מנתח ראשי אינה משרה של מנתח אחד. מי שעומד בראש המנתחים קובע אילו ניתוחים ייעשו בבית החולים ואילו יישלחו למקום אחר, מי מן הצעירים יעמוד ליד השולחן ומי יחזיק את המכשיר, ומה ייקנה בכסף שיש; ועל כן מינוי שכזה נמסר בעתון ולא בפנקס הפנימי בלבד.
והאחד בנובמבר, שהוא יום השני שבשבוע הבא, הוא גם התאריך שבו מתחילה המשרה וגם התאריך שעד אליו אין בה איש. מה נעשה בניתוחים שבימים שעד אז לא נמסר בהודעה שלפנינו, ואף לא מקום עבודתו הקודם של הממונה ולא מנין המיטות שבמחלקה.
אספת רופאים ואזכרה לד״ר שפירא
אספת רופאים תיערך בחדר המורים שעל יד הגימנסיה, ועל הפרק שני דברים: אזכרה לד״ר א. שפירא ז״ל, ורשימתו של ד״ר ברקוביץ על עבודתו של רופא בסביבה כפרית ערבית.
והנושא השני ראוי לשימת לב דוקא מפני שאינו נושא של עיר. רופא היושב במושבה או בכפר רחוק מבית חולים אינו יכול להעביר חולה אל מנתח בשעה אחת, ואין לו מעבדה שתבדוק בשבילו, ולשונו אינה לשון החולה; ומי שמרצה על כך בפני אספה בתל אביב מביא אל האולם את מה שאינו נראה ממנה.
שעת האספה נקראת בלוח שלפנינו, שמונה בערב, אך היום שבו תיערך אינו קרוא כראוי, ואיננו נוקבים אותו.
לשכת הבחירות של עולי פולניה
בקשר עם הבחירות הקרובות לעיריית תל אביב נתחדשה לשכת ועדת הבחירות של ״התאחדות עולי פולניה״; היא נמצאת באולם ההתאחדות, ופתוחה בכל יום מתשע עד אחת ומארבע עד שבע.
ושעות כאלה אומרות דבר. לשכה הפתוחה בבוקר בלבד משרתת את מי שאינו עובד באותן שעות; לשכה הנפתחת שוב לאחר ארבע משרתת את מי שיוצא ממקום עבודתו, והוא רוב הבוחרים.
ומה עושה לשכה כזאת. היא אינה בוחרת ואינה מצביעה; היא מוודאת ששמו של אדם נמצא ברשימה שעל פיה יחולקו הפתקים, שכתובתו נכונה בה, ושאינו מוצא את עצמו ביום ההצבעה מחוץ לשער מפני שורה שלא נרשמה. מנין הנרשמים עד כה ועד מתי תהיה הלשכה פתוחה אינם בהודעה.
גדוד העבודה תובע מאמר לדין
ביום הרביעי, בשמונה וחצי, ייערך בבית משפט השלום העברי שבתל אביב דיון בתביעה שהגיש גדוד העבודה בשל מאמר שנתפרסם בגליון של השבועון ״העולם״ בשנה זו.
ובית משפט השלום העברי אינו בית דין של הממשלה ואין בידו לכפות; הוא יושב מתוך הסכמת שני הצדדים לבוא לפניו, ופסקו קיים בכוח אותה הסכמה בלבד. ומי שמביא לפניו ריב על מאמר אומר בכך שהוא מבקש הכרעה מתוך הבית ולא מתוך בית הדין המחוזי.
שם הנתבע וכן שמו המדויק של המאמר אינם קרואים כראוי בדפוס שלפנינו, ואיננו נוקבים אותם.
מלשכת העליה אל עסקי תיירות
מר חיים פינברג, שהיה זמן רב מנהל לשכת העליה בעיר, נכנס לעבודה בעסק העוסק בכל הנוגע לתיירות; ובלשון ההודעה, עבודות טרנספורט שונות ואינפורמציה רחבה בכל עניני נסיעת תיירים בארץ ובחוץ לארץ.
ומי שעבר מלשכת עליה אל עסק של תיירות עבר בין שני סוגי נוסעים הדומים בדרכם ושונים בכל השאר. העולה בא פעם אחת ואינו חוזר, ונזקק לנייר, לפקיד ולמקום; התייר בא וחוזר, ונזקק לכרטיס, ללוח זמנים ולידיעה. ומי שידע את הראשון יודע לפחות את הדרכים ואת המשרדים.
שמו של העסק, מקומו ומי שותפיו אינם בהודעה שלפנינו.
- ובדיון של מועצת הציונים הכלליים בתל אביב הודגש כי עבודתו של ה׳ סופרסקי בעיריה היתה בהסכמת המועצה. מי שמדגיש זאת עתה מודה בכך שנשמעה טענה אחרת, ואת הטענה עצמה אין הידיעה מביאה.
המפקד וודג׳בוד יגיע מחר בבוקר
מחר בבוקר עומד להגיע לירושלם המפקד וודג׳בוד, ציר הפועלים בבית הנבחרים הבריטי, ועמו רעיתו.
וביקור של ציר פרלמנט אינו ביקור של תייר. מי שיושב בבית הנבחרים ישוב אל מקומו וידבר שם, ומה שראה בימים אחדים בארץ הזאת הוא כל מה שיידע עליה כשתעמוד לדיון. על כן נוהגים הגופים שבעיר להיפגש עם אורח כזה בימים הראשונים ולא באחרונים.
ועל הודעת בואו מסרנו הבוקר מתוך שני עתונים, ובשניהם אותו דבר עצמו: שהוא מגיע מחר בבוקר ושרעיתו עמו. סדר ביקורו, הימים שישהה בארץ והגופים שייפגש עמם אינם נקובים בהודעות שלפנינו, ואף לא מי קיבל את פניו בדרכו.
ותוארו, ״המפקד״, הוא תוארו הצבאי ולא משרה שהוא נושא בה עתה; ואנו מציינים זאת מפני שבעתוני הבוקר הוא בא בתואר לבדו, ומי שקורא תואר צבאי בצד המלים ״ציר הפועלים״ עשוי לקרוא בהן שתי ידיעות במקום אחת.
לשכת ההתאזרחות ארגנה מחדש
ועדת ההתאזרחות שעל יד ועד העיר ארגנה מחדש את לשכתה, והיא פתוחה במשרד ועד העיר משעת תשע עד שתים עשרה ומארבע עד שבע.
והתאזרחות היא הדבר שבו נעשה אדם היושב בארץ נתין שלה. ומי שאינו נתין אינו חסר נייר בלבד: הוא עשוי למצוא עצמו מחוץ לרשימת הבוחרים, בבית דין הוא נידון כזר, ואם הוצע לגרשו אין לו מה להשיב. על כן לשכה שארגנה מחדש את שעותיה עושה יותר ממה שנראה מן ההודעה.
מנין המבקשים, משך הטיפול בבקשה והמסמכים הנדרשים אינם בהודעה שלפנינו.
בתי העם, התקציב והמקומות
נמשך הדיון על הצורך בהקמת בתי עם בתל אביב ובירושלם, שיהיו מרכזים תרבותיים וחברתיים לצעירים; ולפי הידיעות סובלים הקיימים מחוסר תקציב ומחוסר מקומות.
ובית עם אינו אולם בלבד. הוא המקום שבו נפגשים מי שאין להם חדר משלהם: שיעור של ערב, אספה של אגודה, הרצאה, חזרה של מקהלה וקריאה בעתון. ומי שאין בעירו בית כזה אינו נשאר בלא תרבות; הוא מוצא אותה במקומות שיש בהם, ואלה הם בית הקפה והרחוב.
והדיון הזה נמשך זמן, ואין בידיעה שלפנינו לא סכום התקציב החסר ולא מנין המקומות המבוקשים; ואנו מציינים את העצם בלבד.
- בית בשכונת רוממה עומד להשכיר, כולו או שתי קומותיו, ואפשר להשכיר כל קומה לחוד. ושתי צורות ההשכרה בהודעה אחת מלמדות על מה שמחפשים בעיר: מי שמבקש בית שלם הוא משפחה גדולה אחת או מוסד, ומי שמבקש קומה הוא שתי משפחות שאינן יכולות לבית.
שאלת השביתה ב״נשר״ עברה להסתדרות
פיטוריו של פועל אחד בבית החרושת ״נשר״ הגיעו אל שולחן הועד הפועל של ההסתדרות: הפועלים שבמקום לא הכריעו בעצמם אם להכריז שביתה, אלא העבירו את השאלה למעלה.
וכל הדבר נעשה בשלושה שלבים, וכולם בהודעה אחת. ההנהלה פיטרה פועל; הפועלים שבמקום שאלו אם להכריז שביתה; והשאלה לא הוכרעה שם אלא נמסרה אל הועד הפועל של הסתדרות העובדים העברים הכללית.
ומי שמעביר שאלה כזאת למעלה משלם בה ומשתכר בה כאחד. הוא מוותר על ההכרעה שבידו ומקבל עליו מה שייקבע במקום אחר, ובאותו מעשה עצמו הוא קונה שותפות: שביתה שהוכרזה בידי ועד מקומי נושאת את מי שהכריז אותה בלבד, ושביתה שהוכרזה מן המרכז נושאת את מי שעומד מאחוריו.
ובית החרושת ״נשר״ שבמפרץ חיפה הוא בית חרושת לצמנט, וחומר שלו הולך אל הבנין שבערים אחרות; ומשום כך הפסקת עבודה בו אינה ענין של חיפה בלבד. ואנו מציינים זאת אף על פי שאין בהודעה שלפנינו מנין הפועלים שבמקום, לא שמו של המפוטר ולא הטעם שנתנה לו ההנהלה.
ומועד ההכרעה לא נמסר, ואף לא אם הועד הפועל דן בדבר בימים אלה; ובאותם ימים עצמם נפתחות בתל אביב שתי ועידות של פועלים, ועל פתיחתן מסרנו בעמוד הראשון שבגליון זה.
התכניון נפתח לשנתו השלישית
אתמול נערכה בחיפה פתיחת עונת הלימודים בתכניון, והוא נכנס בכך לשנתו השלישית; במעמד היו כל שמונים וחמישה תלמידיו, ואת נאום הפתיחה נאם המנהל.
ושמונים וחמישה תלמידים הוא מנין שאפשר למנות אותו בשם, וזה כל ענינו של בית מדרש גבוה בשנתו השלישית. מנין התלמידים החדשים נקוב בשני עתוני הבוקר בשני מספרים שאינם שווים, ולפיכך אין אנו מדפיסים אותו; המנין הכולל, שמונים וחמישה, בא בשניהם כאחד.
שמו של המנהל ותוכן נאומו אינם בידיעות שלפנינו, ואף לא המחלקות שבהן לומדים התלמידים.
משפט שנגמר בהצעת גירוש
היום נגמר בבית המשפט המחוזי שבחיפה משפטם של איש ואשתו שנאשמו בפיתוי נשים לפריצות. הנאשמים שוחררו מחוסר הוכחות מספיקות, אך בית המשפט הציע לגרשם מן הארץ בהיותם נתינים זרים.
ושחרור והצעת גירוש אינם באים מאותו עולם. שחרור מחוסר הוכחות הוא דין: בית המשפט אומר שלא הוכח מה שנטען, ואין בידו לדון אדם על מה שלא הוכח. הצעת גירוש אינה דין אלא המלצה אל הממשלה, והיא נשקלת בכלים אחרים ואין בה צורך בהוכחה באותה מידה.
שמותיהם של הנאשמים ושל הסניגורים אינם קרואים כראוי בדפוס שלפנינו, ואיננו נוקבים אותם; ואף לא מנין העדים שנשמעו ולא ארצם של השניים.
הרבנים הראשיים בעניני המצות
הרבנים הראשיים א. י. קוק ויעקב מאיר באו אמש לחיפה בעניני הכשרות שבבית החרושת למצות.
ומצה אינה נאפית בערב פסח בלבד; בית חרושת העושה אותה טוחן, לש ואופה חדשים מראש, ומשום כך נקבעים עניני הכשרות שלו בחשון ולא בניסן. ומי ששואל למה באו שני הרבנים הראשיים בעצמם ולא שלוחיהם, התשובה היא בדבר אחד: פסק בכשרות של בית חרושת אינו פסק ליחיד אלא לכל מי שיקנה.
ואנו מציינים לקורא כי ה׳ קוק שבידיעה זו הוא הרב הראשי, ואין לו דבר עם ה׳ קוק של כורי הפחם שבאנגליה הנזכר במדור העולם שבגליון זה.
אבנים טובות נגנבו בשוק בוסטרוס
גנבים חדרו לחנותו של ה׳ י. בראקר בשוק בוסטרוס שבחיפה וגנבו ממנה תכשיטים ואבנים טובות; ולפי הידיעה אסרה המשטרה שמונה חשודים.
ושמונה חשודים בפריצה אחת הם מספר גדול, ואין בידיעה שלפנינו מה היה היסוד לאסירתם. שווי הגנבה, מועד הפריצה ודרך כניסתם של הגנבים לחנות אינם נמסרים, ואנו מביאים את העצם בלבד.