דרישת הסטודנטים הנוצרים בוארשה

באספה מיוחדת של מועצת הקהילה היהודית בוארשה הוחלט להקציב סכום לעזרה תכופה בעולים מפולניה שהתיישבו בארץ ישראל, ורובם בתל אביב, שמצבם דחוק בעקבות המשבר הכלכלי שבעיר.

וכאן מתחיל הקושי. המסירה הטלגרפית שלפנינו נוקבת עשרים וחמישה אלף זלוטי, ובלירות מצריות שש מאות עשרים וחמש. עתון שני נוקב סכום אחר לגמרי ובמטבע אחר, ועתון שלישי נוקב סכום שלישי. ארבעה עתונים מסרו את ההחלטה, ושלושה מהם נוקבים שלושה מספרים.

ולפיכך אנו מדפיסים את המספר שבמסירה הטלגרפית ונוקבים אותו בשם המסירה שבה בא; אין אנו מכריעים בינו ובין האחרים, ואין אנו עושים מהם ממוצע. מי שעושה ממוצע משלושה מספרים שרק אחד מהם נכון מקבל מספר רביעי שאינו נכון כלל.

ובאותו ענין נמסר כי ההחלטה באה בצד הקצבה של ועד פועלי הציונים בלונדון. העולים עצמם, מספרם ושמות המקומות שבהם הם יושבים אינם בהודעה; נמסר ״רובם בתל אביב״, וזה כל הפירוט שבה.

קראנו בעתונים את תלונתו של העורך דין טורס, הסניגור במשפטו של שווארצבארד: דעת הקהל בצרפת והעתונות שלה לא הוכשרו כלל לטובת הנאשם. ולדבריו אין ההמונים שם, ואף לא האינטליגנציה, יודעים כמעט מה היו אוקראינה והאטאמאנים שלה, ופטליורה בתוכם, לשלושת מיליוני היהודים שישבו בה.

ומכאן תביעתו: על ועד ההגנה היושב בפאריס לקבל עליו תפקיד של אינפורמציה, אל הקהל הרחב בצרפת ואל העתונות שלה; ובענין זה, לפי דבריו, עדיין לא נעשה דבר. סניגור שמתאונן על דעת הקהל אינו מתאונן על הדיינים; הוא אומר שהמשפט יישמע באולם שיושבים בו אנשים שבאו אליו מן הרחוב.

ובצד התביעה באה הצעה מעשית, והיא נוגעת אלינו כאן. ההצעה היא שאגודת הסופרים שבארץ תעמיד לרשות העתונות בצרפת חומר על חיי היהודים באוקראינה בימי הפרעות, ובתוך זה יתורגמו פרקים מן החלק השלישי של ״רשומות״, בעריכת ה׳ דרויאנוב, שקובץ בו חומר רב מפי עדי ראיה.

וספר שנערך מפי עדי ראיה הוא הדבר שסניגור מבקש אותו, מפני שאינו עדות בבית הדין ואף אינו דעה של עתון. שלוש שנים עברו מאז הופיע אותו כרך, ומוצע לתרגמו חלקים חלקים ולשלחם לפרסום; מי יתרגם ומי ישא בהוצאות אינו נאמר.

בקובנה ביטלו בתי הדין את ההזמנה שהוציאו נגד הועד הפועל של המועצה הלאומית ליהודי ליטא, שנצטווה להופיע בבית הדין באשמת המשך פעילות לאחר איסור ממשלתי.

ועל ההזמנה עצמה כבר מסרנו אתמול, והתוספת של הבוקר נוגעת למי שביטל אותה: הממשלה הליבראלית שבשלטון עכשיו היא שציוותה לבטל את האשמה שהעלתה קודמתה. כלומר לא בית הדין פסק בגוף הענין, אלא הממשלה חזרה ממה שעשתה זו שקדמה לה.

ושאלה אחת נשארת פתוחה, והיא העיקר. האיסור הממשלתי על פעולת המועצה לא בוטל בהודעה שלפנינו; בוטלה האשמה על הפרתו. גוף שאסרו עליו לפעול ולא העמידוהו לדין על שפעל אינו יודע ממה שנעשה אם מותר לו לפעול מכאן ולהבא.

על רעידת האדמה בארמניה הסובייטית מסרנו בגליון של אתמול, והבוקר באו שתי מסירות חדשות; ואין אנו מדפיסים מהן מספר קרבנות אחד.

וזו הסיבה. עתון אחד מוסר מספר הרוגים שהוא בגדר עשרות, והשני מוסר מספר שהוא בגדר עשרות אלפים, ומוסיף שהעיר לנינכאן חרבה כמעט כולה. שני המספרים נדפסו באותו יום ובשני עתונים שעל שולחננו, ואין ביניהם יחס של תיקון אלא יחס של סתירה גמורה.

ולפיכך אנו מוסרים את העצם, שהיה רעש ושנגרמו נזקים קשים בסביבה, ואיננו נוקבים בשום מספר עד שיימסר מספר אחד בייחוס מפורש. קורא שיראה בעתון אחר מספר נקוב ידע שאף לנו הוא ידוע, ושלא נדפס כאן מפני שהוא עומד לבדו.

ובאותו ענין נמסר על דיון בדבר תמיכה בקהילה הארמנית שבגולה ועל ייסוד מוסדות תרבות וסיוע לארמנים. מועד הדיון, מקומו ומי נטל בו חלק אינם בהודעה שלפנינו.