ד״ר ז׳יטלובסקי מציע בעתון ״טאג״ לגרש את הא״ב העברי ולכתוב אידית באותיות לטיניות, ובאותו עתון עצמו באה עליו תשובה מאת ש. רוזנפלד.
אין במדור הבוקר מאורע אחד גדול, אלא ארבעה מקומות שבהם נעשית עבודה של רוח: עתון שמעבר לים שנחלקו בו על האותיות, אולם בחיפה שבו מוצג מולייר, אולם בתל אביב שבו ייערך הערב קונצרט, ובמה בירושלם שעמדה עליה תמונתו של מורה שמת.
ושמות המחזות באו בעתוני הבוקר בכתיב משובש, ומצאנו אותם קרואים כראוי באחד מהם בלבד; לפיכך אנו נוקבים את שמות המחברים בוודאות, ואת שמות המחזות בלשון שאנו בטוחים בה.
מן הארץ
ז׳יטלובסקי והא״ב העברי
ד״ר ז׳יטלובסקי מציע בעתון ״טאג״ להחליף את הא״ב העברי באותיות לטיניות לכתיבת אידית, וש. רוזנפלד משיב לו באותו עתון עצמו ושואל מה יישרף על המזבח הבא.
ושני נימוקים מביא בעל ההצעה, ואנו מביאים אותם בלשונו. האחד: ״עם הא״ב הלטיני תכנס ספרותנו למשפחת הספרויות האירופאיות״. והשני, רחב ממנו: ״מלבושים לאומיים מותר וצריך להעלות באש על מזבח האחוה האנושית״.
ועל אלה באה באותו עתון תשובה כהלכה. המשיב פותח במה שאינו ענין של נוחות: בהכרתו של עם ישראל נתקדשו אותיות הא״ב זה כבר, והרוח היהודי תלה את עצמו לא באותיות בלבד אלא גם בתגיהן.
ואחר כך הוא לוקח את משל הלבוש מידי בעל ההצעה והופך אותו עליו. ״כשם שהא״ב הוא הלבוש של הלשון, כך הלשון אינה אלא הלבוש של הרוח״; ואם לבושים לאומיים ראויים לשריפה, שואל המשיב, מדוע לא תישרף על אותו מזבח עצמו גם הלשון שבה נדפסה ההצעה.
ומי שעומד מרחוק יראה שהוויכוח אינו על אותיות. ההצעה אומרת: קחו את ספרותנו והכניסו אותה אל הבית הגדול; והתשובה אומרת: בית שנכנסים אליו בלא הלבוש שבאת בו אינו בית שנכנסת אליו אלא בית שהחלפת בו את עצמך. ואת הדבר לא יכריעו שני כותבים בעתון אחד, אלא מי שיקרא או לא יקרא את הנדפס.
ושאלה אחת נשארת פתוחה אצלנו, ואין בידינו תשובה עליה הבוקר. הדיון כולו בא בעתון אידי ובין כותבי אידית, ואין אנו יודעים מה ייאמר בו מצד הכותבים עברית; וכשייאמר נדפיס.
מן העולם
״הקמצן״ בחיפה בשלוש הצגות
התיאטרון האמנותי הארץ ישראלי מציג בשבוע זה בחיפה שלוש הצגות של ״הקמצן״ מאת מולייר, ואחת מהן נקבעה לתלמידי בתי הספר.
ומשם יוצא המחזה לדרכו. בתל אביב יוצג בפעם השלישית, ובירושלם בשבוע הבא, בשלושה ובארבעה בנובמבר, ואף שם נקבעו הצגות לתלמידים.
ובערב יום החמישי תוצג לראשונה ״המדורה״ מאת אוגוסט סטרינדברג. ומולייר וסטרינדברג אינם מאותו עולם כלל: הראשון כתב בצרפת של המאה השבע עשרה קומדיות שבהן מידה אחת של אדם, הקמצנות או הצביעות, נמשכת עד שהיא נעשית מגוחכת; והשני כתב בשוודיה של לפני דור מחזות של שניים או שלושה אנשים בחדר אחד, שאין בהם צחוק כלל. ולהקה אחת מעלה את שניהם בשבוע אחד.
והצגה לתלמידים אינה ענין של הנחה במחיר בלבד. היא נקבעת בשעה שבה בית הספר פנוי, ובה יושב באולם קהל שרובו רואה מחזה בפעם הראשונה בחייו; ולהקה המבקשת קהל בעוד עשר שנים עושה בכך את מה שהמוציא לאור עושה בספריה לבני הנעורים.
ומן הפרטים שאין בידינו: מנין המקומות באולמות, מחירי הכרטיסים ושמות השחקנים בשני המחזות לא נמסרו בהודעות שלפנינו.
קונצרט ״עזרת נשים״ הערב
הערב, בשעה שמונה וחצי, ייערך במלון אלנבי שבתל אביב קונצרט לטובת בית חולי הרוח של חברת ״עזרת נשים״.
ובמשתתפות שלוש: הגב׳ תלמה ילין בצ׳לו, ועל פי ההודעה תופיע הפעם היחידה בעונה זו; הגב׳ שלזינגר בפסנתר; והגב׳ סטרשבסקי בזמרה.
ובית לחולי הרוח אינו מוסד שאוספים לו כסף בנקל. חולה שאינו נרפא בשבועות אחדים אלא נשאר שנים, ומשפחתו אינה יכולה להחזיק אותו בבית, מצריך מיטה ומשמר וסבלנות; ומי שאוסף בשבילו אינו יכול להראות לתורמיו גמר מלאכה אלא המשכה. על כן נערכים בשבילו קונצרטים ולא מעמדי הנחת אבן פינה.
ותכנית הקונצרט לא נמסרה בהודעות שלפנינו, ואף לא מחיר הכרטיס ומקום מכירתו; ומי שמבקש לבוא יפנה אל המלון.
אזכרה לשלמה שילר בירושלם
בירושלם נערכה אספת זכרון לשלמה שילר במעמד קהל גדול של מורים ושל סופרים, ומעל לבמת הנואמים נתלתה תמונתו.
ה׳ אבישר פתח את האזכרה והביע את צערם המשותף של המורים ושל הסופרים. אחריו דיבר ה׳ דינבורג על שילר המורה והמחנך: הוא דרש מתלמידיו את המידה הגדולה שהם יכולים לה ואחריות מלאה על מה שבידם, והיה מורה באישיותו ולא בשיעוריו בלבד.
ור׳ בנימין סקר את מהלך חייו הרוחניים וקבע את מהותו בדבר אחד: הוא איחד בקרבו תרבויות שונות וארבע תקופות בחיי עמנו. ואין זה הספד של נוי. מי שנולד בעולם אחד, למד בשני, לימד בשלישי ומת ברביעי נושא בתוכו את ההפרש שביניהם, ותלמידיו שומעים אותו גם כשאינו מדבר עליו.
ובלוח המודעות שבגליונות הבוקר נמסר כי ״כתבי שלמה שילר״ בעריכת ר׳ בנימין הופיעו ביום השנה לפטירתו, מטעם מרכז הסתדרות המורים; ומי שהיה באולם ושמע את שלושת הנואמים יוכל עתה לקרוא את מה שכתב האיש עצמו.
מנין הנוכחים באספה ומועדה המדויק אינם בידיעה שלפנינו, ואף לא מה נאמר בה מלבד דברי שלושת הנואמים הנקובים בשמם.