ארבעה גורמי מות בתל אביב

בהודעה שנמסרה הבוקר נקובים ארבעה גורמי מות שנרשמו בתל אביב בשנה זו: שפעת ארבעים וארבעה, דלקת ריאות שלושים ותשעה, דיזנטריה שלושים וחמישה ודלקת המח שבעה.

ארבעה שמות של מחלות ולידם ארבעה מספרים, וזה כל מה שהגיע אל שולחננו. השפעת בראש; אחריה דלקת הריאות; אחריה הדיזנטריה; ובסוף דלקת המח, שבעה בלבד.

ולפני שנוסיף דבר, מלה על הנייר עצמו. בשורה שלפנינו נדפסה גם השנה, אלף תשע מאות עשרים ושש, ומי שקורא בחפזון עשוי לחשוב שזה מנין המתים. אין זה מנין אלא שנה, ואנו אומרים זאת בפירוש מפני שטעות כזאת אינה חוזרת לאחר שנדפסה.

וכיצד נעשה שם של מחלה למספר בטבלה. הרופא שטיפל ממלא תעודה ונוקב בה את הסיבה שממנה מת האדם; התעודה מובאת אל לשכת הבריאות שבעיריה ונרשמת בפנקס לפי אותה סיבה; ובסוף התקופה נמנות השורות שבפנקס, וכל מחלה מקבלת את סכומה. ומכאן שהטבלה אינה מודדת את המחלות שבעיר אלא את מה שנכתב בתעודות.

ושתי מגרעות יש בטבלה כזאת, וראוי לדעת אותן מראש. האחת, זקן שחלה בחולי אחד ומת מחולי שבא אחריו נרשם במחלה אחת ולא בשתיים, והכרעת הרופא היא שקובעת באיזו. והשניה, מנין אינו שיעור: ארבעים וארבעה מתים בעיר של ארבעים אלף נפש ואותו מנין עצמו בעיר של ארבעת אלפים אינם דבר אחד כלל, ובהודעה שלפנינו אין לא מספר התושבים ולא התקופה שעליה היא מדברת.

ומה שאפשר לומר מתוכה אנו אומרים. שלוש מן הארבע קרובות זו לזו במספריהן, ושתי הראשונות שבהן באות דרך הנשימה והשלישית דרך המעיים; והרביעית, הרחוקה מהן בהרבה, היא גם החמורה בהן למי שנפל בה. מי שמבקש ללמוד מכאן על העיר ימתין לטבלה שתבוא עם מנין התושבים לצדה.

בתחנת ״טפת חלב״ חולקו פרסים לאמהות, והם ניתנו על יסוד בדיקות של משקל ושל גדילה שנעשו בתינוקות; ולפי הידיעה שלפנינו רוב הנבדקות היו נשים ספרדיות.

ומה שיש ללמוד כאן אינו הפרס אלא הבדיקה. תחנה כזאת שוקלת את התינוק במאזנים ורושמת את משקלו בפנקס, ולאחר שבועות אחדים שוקלת שוב ומשווה אל הרשום; ומן ההפרש שבין שתי השורות היא יודעת אם התינוק עולה כראוי, בעוד שהעין לבדה אינה יודעת זאת. ומשום כך נקשר הפרס אל הפנקס ולא אל מראה הפנים.

ועוד דבר נלמד מן הדרך הזאת. אם מחלקים פרס, באות האמהות; ואם באות, נשקלים התינוקות; ואם נשקלים, יש בידי התחנה רשימה של גדילה, והיא עצמה היתרון שבדבר. מקומה של התחנה, מנין הפרסים שחולקו ושמות הזוכות אינם קרואים כראוי בדפוס שלפנינו, ואיננו משלימים אותם.

הקואופרטיב ״סולל בונה״ קיבל עליו את בניית אגף החיות של המוסד הביולוגי ״מיגרו״ שעל יד האוניברסיטה העברית בירושלם, ועלות הבנין נאמדה בכחמשת אלפים לירה שטרלינג.

ואגף חיות במוסד ביולוגי אינו לול ואינו רפת, ואף אינו גן חיות; הוא בנין שכל תכליתו להחזיק בעלי חיים בתנאים הנתונים למדידה. חדרים שהחום שבהם נשמר, מזון שנשקל ונרשם, כלובים שאפשר להפריד ביניהם כדי שמה שאירע באחד לא יעבור אל חברו, ופנקס שבו נרשם כל שינוי.

וטעמו של הדבר פשוט. חוקר המבקש לדעת אם נוזל שהכין מגן על בהמה מפני חולי צריך שתי קבוצות הדומות זו לזו בכל דבר ונבדלות בדבר אחד בלבד; ואם הכלובים אינם נפרדים, אם המזון אינו שווה ואם החום משתנה מיום ליום, אין הוא יודע בגמר הנסיון מה פעל ומה לא. בנין כזה אינו אלא הדרך להבטיח שההפרש היחיד יהיה זה שהחוקר קבע אותו בעצמו.

וחמשת אלפים לירה שטרלינג הוא אומדן של עלות הבנין, ולא תקציב פעולתו של המוסד; ומועד תחילת העבודה, מספר החדרים ובעלי החיים שיוחזקו בהם אינם בהודעה שלפנינו.

על המשלחת המדעית האיטלקית, שעל יציאתה מסרנו בגליון של אתמול, נמסר הבוקר דבר חדש: הנציב העליון הכיר בה מטעם ממשלות ארץ ישראל ועבר הירדן, ותחום פעולתה יתרכז בסביבות ים המלח ובעמק הירדן.

ועוד נמסר כי ד״ר אלמאג׳יה ואחרים עמו שהו לאחרונה בירושלם, שד״ר בראוור סייע להם בחקירותיהם, ושהוא עתיד לשתף עמם פעולה בהמשך; ולפי ידיעה אחרת עומדת המשלחת גם לאסוף קבצים מדעיים ולהעלותם עמה.

ומה עושה משלחת כזאת בשדה. היא מודדת גבהים ומשווה אותם אל פני הים, אוספת אבנים ורושמת מאיזו שכבה נלקחה כל אחת, מודדת חום ואדים וגשם בנקודות קבועות, לוקחת מים ובודקת מה מומס בהם, וממיינת צמחים ובעלי חיים לפי המקום שבו נמצאו. וכל אלה אינם אוסף של פרטים אלא נייר אחד: מפה שבה מונח כל פרט במקומו.

והמקום שנבחר אינו מקרה. ים המלח הוא הנמוך שבמקומות היבשה, והבקעה היורדת אליו היא שקע ארוך שגבהיו משתנים בתוך מהלך קצר; ומי שמבקש לראות כיצד נקבעים חום, אדים ומלח לפי הגובה לבדו ימצא כאן את כל הסולם בתוך מרחק של שעות אחדות.

ומנין המשתתפים, משך שהייתם בארץ ודרך פרסום מחקריהם אינם נקובים בהודעה, ואף לא מה פירושה המעשי של ההכרה שנתנו להם.