מוסד איטלקי לחקר ארץ ישראל

ועדת החברה הגיאוגרפית הלאומית האיטלקית החליטה לפנות אל העם האיטלקי בבקשת כספים לעידוד מחקר ארץ ישראל, בדמותן של אומות אחרות, וליצור קרן מיוחדת לארגון משלחת מדעית.

המוסד החדש, כך נמסר, עומד לרכוש בנין קבוע בירושלם שיהיה מרכזו לחקר הגיאוגרפי והמדעי, ולאסוף בו אוסף של חבורים, מפות ופרסומים הנוגעים לארץ ישראל. את חקירותיו יתחיל בבקעת ים המלח והירדן. את ארגון ההכנה קיבלו על עצמם הפרופסורים דה פיליפי, גריבאודו ופורו, ועמם הכהן פר גולובוביץ׳; והדבר נתאשר על ידי הממשלה האיטלקית.

והנה ההפרש שראוי לעמוד עליו, מפני שהוא כל חדושה של ההודעה. משלחת מדעית באה, מודדת, אוספת וחוזרת לארצה, ומה שאספה נדון שם ונדפס שם; וכל מי שיבוא אחריה יצטרך להתחיל מן ההתחלה, מפני שאין בארץ מקום שבו מונחים ממצאיה. מוסד שיש לו בנין אינו עושה כן. הוא יושב במקום שבו נעשית העבודה, ומה שנאסף בשנה אחת עומד על מדף בשביל מי שיבוא בשנה הבאה.

ואוסף של חבורים ושל מפות אינו נוי שעל הקיר. חוקר הבא אל בקעה כדי למדוד בה צריך לדעת תחילה מה נמדד בה לפניו ובאיזו שנה, ואם מצא הפרש בין מדתו ובין מדת קודמו עליו להשוות את שתיהן אות באות. על כן מתחיל כל מוסד כזה בספריה ואחר כך במכשירים, וסדר זה אינו מקרה.

ובחירת בקעת ים המלח והירדן למקום הראשון מובנת למי שהלך שם. זהו המקום הנמוך שבארצות הידועות לנו, ובמרחק של שעות אחדות עולים ממנו אל הר, וכל שכבות האדמה שביניהם גלויות לעין בלא שיצטרך אדם לחפור אותן; מי שמבקש לראות הרבה במעט מקום מתחיל שם. מה יחקרו שם ובאיזה סדר לא נמסר בהודעה שלפנינו.

הדין וחשבון הרשמי על דבר הבקר, שעיקרו בעמוד השער, מחלק את האבדה לשני סבבים של הרכבה, ובהפרש שביניהם כל תורת הענין.

ואלה הדברים כסדרם שבדין וחשבון. בסבב הראשון לא היה סיפק בידי הממשלה להשלים את ההרכבה בכל העדרים בטרם פשטה המחלה, והאבדה בו הגיעה לכארבעה אחוזים מכלל הבקר שהיה צפוי להינגע. לאחר שהורכבו הבהמות שנותרו בחיים נתקבלו ידיעות על אבדה נוספת של פחות מאחוז אחד, ובדין וחשבון היא נקובה בשברי אחוז. ההרכבה בפעם השניה, כלשון הדין וחשבון, היתה פעילה והושלמה לגמרה, ומאז לא בא עוד מקרה.

ומי שלא ראה הרכבה בעדר צריך שיאמר לו מה היא. נסיוב הוא הנוזל הצלול הנפרד מדמה של בהמה שחלתה ועמדה בחליה, ובו, לדברי חכמי הוטרינריה, אותם דברים שבהם עמד גופה. מרכיבים ממנו מדה בבהמה בריאה, והיא מקבלת בבת אחת את מה שהחולה קנתה בשבועות של מחלה. ומכאן גם חסרונו: מה שלא נקנה בעמל אינו מחזיק לאורך ימים, והמוגן בנסיוב מוגן לזמן קצוב ולא לעולם.

ומשום כך אין מרכיבים עדר לחצאין. בהמה אחת שלא הורכבה בתוך עדר שהורכב כולו היא המקום שבו יושב הנגע וממתין, וכשתמה הגנתן של האחרות היא פותחת את הכל מחדש. זהו פשוטו של ״לא היה סיפק להשלים״ שבדין וחשבון: לא חסרון של נסיוב היה כאן אלא חסרון של זמן, ובמרוץ שבין הפקיד ובין המחלה הקדימה המחלה בשלושים ותשעה כפרים.

ובסבב השני נעשה מה שלא נעשה בראשון, והוא נגמר בכל העדרים. על כן אין פלא שמנין המקרים שלאחריו אפס; וראוי לקורא לדעת שלא ההרכבה השניה היתה טובה מן הראשונה בכוחה, אלא בכך שלא נשאר לה פתח. מה היה מספר הבהמות שהורכבו בכל סבב וכמה מדות נסיוב הוצאו עליהן אין בדין וחשבון שלפנינו.

עובדי תחנת הנסיונות החקלאית של ההנהלה הציונית פרסמו גלוי דעת נגד התקפות שהופיעו עליה בעמודי העתונות בארץ, ובו הם מונים אגב אורחא את כל מחלקותיו של המוסד.

שלושה דברים נאמרים בגלוי הדעת. האחד, שההתקפות, המכוונות כביכול אל הנהלת התחנה, פוגעות בעיקרן בכנות עבודתם של חבר המומחים העושים את המוסד. השני, שאנשים שלא ראו מעולם מוסד מסוג זה ואין להם כל רשות לחרוץ עליו משפט מציעים לפני הקהל טענות מגוחכות שאינן מבליטות אלא את חסר הבנתם. והשלישי, שהמוסד יקבל ברצון רב את הערותיהם של מי שבאים אליו מתוך רצון טוב ומתענינים בשאלות שהוא מעמיד לפתרון ובמכשולים שהוא נתקל בהם, אך ידחה תמיד אינטריגות שנעשות בכונה תחלה.

על גלוי הדעת חתומים ראשי מחלקות התחנה. שנים מהם נדפסו בבירור: ה׳ ש. צמח, מן המחלקה להדרכה, וד״ר י. רייכרט, מן המחלקה לפאתולוגיה של הצמח; יתר השמות באו בנוסח שאינו קרוא כראוי בגליון שלפנינו ואיננו נוקבים בהם. ולצדם נזכרות המחלקות לאנטומולוגיה, לבוטניקה, לחימיה חקלאית ולפלחה, ומומחים לניהול בהמות ולשימורי פירות.

ורשימת המחלקות הזאת היא הידיעה האמיתית שבהודעה, מפני שהיא מראה מה נעשה שם בפועל. מחלקה לפלחה בודקת זרעים וזני תבואה ושואלת איזה מהם עומד בקרקע הזאת ובמעט הגשם הזה. מחלקה לבוטניקה אוספת וקובעת את הצמחים עצמם. פאתולוגיה של הצמח היא חכמת מחלותיו, ואנטומולוגיה חכמת החרקים הפוגעים בו; ושתיהן יחד נותנות תשובה לאכר שבא ומראה עלה מנוקב ואינו יודע אם תולעת אכלה אותו או פטריה. חימיה חקלאית בודקת את האדמה ואת הזבל ואת המים, וניהול בהמות ושימורי פירות הן המלאכות שבאות אחרי הקציר.

ומי שיקרא את הרשימה כסדרה יראה שהמוסד הזה אינו משיב על שאלה אחת אלא על שרשרת: הזרע, הצמח, מחלתו, מזיקיו, האדמה שבה הוא עומד והמחסן שבו הוא נגמר. התקפה על מוסד כזה שאינה נוקבת את המחלקה שעליה היא מדברת אינה התקפה שאפשר להשיב עליה, וזה, כנראה, פשוטו של דבר בגלוי הדעת.

נזר יהלומים בשווי שבעת אלפים וחמש מאות דולר ניתן על ידי הגברת אירמה לינדהיים, נשיאת ארגון הנשים הציוניות ״הדסה״, לטובת קרן של מליון דולר לבנין בתי חולים בארץ ישראל.

הגברת לינדהיים הגישה את מתנתה לד״ר נתן רטנוף, יושב ראש גוף משותף המיצג את ועד הרופאים היהודים באמריקה ואת ארגון ״הדסה״, שבחסותם הוכרזה הקרן. בתכנית הועדה נכלל בית חולים מצויד כראוי שיהיה חלק מן המחלקה הרפואית של האוניברסיטה העברית בירושלם; ומלבד זאת ייבנו בתי חולים קטנים יותר ביתר ערי ארץ ישראל ובמרכזים החקלאיים הגדולים, ובמיוחד בעמק יזרעאל, שבארבע השנים האחרונות נתכסה ברשת של ישובים חקלאיים יהודיים משגשגים.

ובסעיף אחד שבתכנית ראוי לעמוד, והוא צרופו של בית חולים אל מחלקה רפואית של מכללה. בית חולים רגיל מרפא את מי שבא אליו ואין לו ענין בשום דבר אחר. בית חולים שהוא חלק ממחלקה רפואית עושה את אותה עבודה עצמה ועוד שתים עמה: התלמיד עומד שם על יד מטת החולה במקום שיעמוד על יד לוח, והרופא המלמד חייב לנמק בקול את מה שהוא עושה, מפני שיש מי ששומע אותו. ומכאן שאין מוסד כזה נבנה בצד המכללה אלא בתוכה.

ושני בתי החולים שבתכנית אינם אפוא מוסד אחד בשני גדלים. האחד נקבע לפי המכללה שהוא צמוד לה, ומשום כך מקומו בירושלם ואין לו מקום אחר; והאחרים נקבעים לפי מרחק: בית חולים קטן במרכז חקלאי אינו מתחרה בגדול, הוא עומד במקום שממנו אין מגיעים אל הגדול בשעה שהוא דרוש. מה יהיה מספרם של הקטנים ובאלו מקומות ייבנו לא נמסר, ואף לא מה נאסף עד כה בקרן.

ידיעות הרדיו של ״דבר״ מתקבלות, לפי הנמסר בעתון עצמו, מן המכון לרדיו ואלקטרוטכניקה שעל יד ״חברת העובדים״; ובדרך זו הגיעו אל העתון באותו יום ידיעות מקנטון, מורשה ומלונדון.

ועל הרדיו עצמו כתבנו כבר בגליונות אחרונים, ואין אנו חוזרים על העיקרים. החדש כאן אינו בקבלה אלא בשמוש: עד כה היה הענין קהל היושב ושומע קול הבא מרחוק, ועתה הוא שרות של ידיעות המגיע אל שולחן מערכת ונדפס למחרת בעתון יומי.

וההפרש הזה הוא הפרש של פנקס ולא של מכשיר. עתון המקבל ידיעותיו מסוכנות קונה מברק: המברק בא בשעה שהסוכנות שולחת אותו, הוא נמסר בנוסח אחד לכל קוניה, ומחירו נקוב לפי מלים. מערכת שיש לה מכון קבלה אינה קונה מברק כי אם שעה, ושעה אינה נמדדת במלים: בשעה אחת אפשר שלא יבוא דבר ואפשר שיבואו שלוש בירות, וכל מה שנשמע בה תלוי במי שיושב ובכשרו לכתוב במהירות מה שהוא שומע. על כן מכון כזה אינו מכשיר שקונים אותו פעם אחת אלא משרה שיש בה תורנות.

ושלושת המקומות שנשמעו באותו יום, קנטון שבסין, ורשה שבפולין ולונדון, מראים את עצם הענין: שלושתם רחוקים זה מזה מרחק שאין לו שום שיעור משותף, ואף על פי כן נכנסו שלושתם באותה שעה אל אותו חדר בתל אביב. ואם יתרבו המכונים האלה בארץ, אפשר לשער כי יבוא יום שבו תיקרא ידיעה מרחוק בבוקר שבו נאמרה ולא בבוקר שלאחריו.