דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום שני · י״ז בחשון תרפ״ז · 25 באוקטובר 1926
מוסף סוף השבוע · ט״ו בחשון תרפ״ז · 23 באוקטובר 1926

מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום שני, י״ז בחשון תרפ״ז, 25 באוקטובר 1926.

מדורי הגיליון
העולם

בריאן קיבל את ויצמן בפריס

ד״ר חיים ויצמן, ראש ההסתדרות הציונית העולמית, עושה את דרכו באניה לאמריקה. בשרבורג ירד מן האניה ועלה לפריס לביקור חטוף, ושם קיבל אותו ה׳ אריסטיד בריאן,...

פוליטיקה

הועד הלאומי מחדש את דרישתו

בתזכיר שהגיש הועד הלאומי לועדת המנדטים עומדת דרישה אחת שהיא שתים: שווי זכויות גמור בענין ההגנה והבטחון. או שיתקבלו יהודים לחיל הספר על יסוד שווי זכויו...

מקומון

קהל גדול אחרי מטת ד״ר שפירא

יום של הלויות ושל פתיחות בערי הארץ: בתל אביב הלך קהל גדול אחרי מטתו של מנתח ״הדסה״, ובאותה עיר עצמה נפתחו שני גני ילדים חדשים בשכונות.

כלכלה

אימפורט בלי אכספורט

מאמר שנדפס הבוקר בעתון שבירושלם מעמיד את משבר האשראי במסחר היהודי בארץ על שורה אחת: המסחר היהודי הוא אימפורט בלי אכספורט. הכסף היוצא לחוץ לארץ על ידי...

מדע וטבע

קרן איטלקית ובנין בירושלם

ועדת החברה הגיאוגרפית הלאומית האיטלקית החליטה לפנות אל העם האיטלקי בבקשת כספים לעידוד מחקר ארץ ישראל, בדמותן של אומות אחרות, וליצור קרן מיוחדת לארגון...

תרבות

מכתב לונדון: רחוב פליט

כותב מכתב לונדון שלנו, מרחוב פליט, בששה עשר באוקטובר: אספות הכסף ברחובות למען בתי החולים הן תמונה רגילה בעיר, ואין עובר ושב משתומם עליהן.

ידיעות הארץ

ועידת קרן היסוד נפתחת מחר בירושלם

הועידה השנתית של באי כח התורמים בארץ לקרן היסוד תיערך מחר, ביום ג׳ י״ח בחשון, והיא תיפתח בשעה שמונה בערב באולם בית הספר ״למל״ בירושלם, בנוכחות באי כחן של האקסקוטיבה הציונית, של הועד הלאומי ושל הדירקטוריון של קרן היסוד. את הפתיחה ינהל ד״ר שמריהו לוין.

ומספר אחד שחסר לנו אתמול נמסר הבוקר. כתבנו אתמול על מפעל מיוחד לגיוס מאה אלף לירות שטרלינג, שכולו לשם הקלת המשבר בארץ ישראל, והערנו שהמועד שנקבע לגיוס לא נמסר לנו. עתה נמסר: חודש אחד.

עיין בפנים
כלכלה
תפוחי זהב יוצאים לרומניה

ומאה אלף בחודש אחד אינם אותו דבר כמאה אלף. יעד בלי מועד הוא הכרזה, ואפשר להכריז עליו ולחזור ולהכריז; יעד שיש לו מועד הוא מבחן, מפני שבתום החודש יהיה סכום שאפשר להעמידו מול המספר שהוכרז.

והועידה מתכנסת בתוך אותו חודש, וסדר הדברים הזה ראוי לשימת לב. הבאים מחר אל אולם ״למל״ הם באי כחם של התורמים שבארץ, לא של התורמים שמעבר לים; כלומר, בשעה שהגיוס עצמו נערך בחוץ לארץ יושבים כאן אלה שנותנים כאן, ומי שנותן כאן נותן מתוך אותו משבר שלמענו נאסף הכסף.

השעה, האולם והיושב בראש נמסרו בהודעה; סדר היום לא נמסר, ואף לא מספרם של באי הכח שהוזמנו. כשיימסרו נדפיס אותם במקום הזה.

ספורט

התחרות בזכרון יעקב

נמסר כי בזכרון יעקב נערכה התחרות בכדור רגל בין קבוצת ״הצבי״ מירושלם ובין מכבי זכרון, והתוצאות שלושה נגד אחד.

להמשך קריאה ←
מקומון

קהל גדול אחרי מטת ד״ר שפירא

יום של הלויות ושל פתיחות בערי הארץ: בתל אביב הלך קהל גדול אחרי מטתו של מנתח ״הדסה״, ובאותה עיר עצמה נפתחו שני גני ילדים חדשים בשכונות.

להמשך קריאה ←
ידיעה ראשית

דבר הבקר פסק, וההגבלות הוסרו

דין וחשבון רשמי שנמסר הבוקר לעתונות קובע כי דבר הבקר, שפרץ בסוף יולי בכפרי מחוז רמלה ופשט בשלושים ותשעה כפרים, פסק: ארבע מאות ותשע עשרה בהמות אבדו, וכל ההגבלות הוסרו.

עדר בקר בדרכי הארץ
עדר בקר בדרכי הארץ

סימני המחלה נתגלו לראשונה בעשרים ותשעה ביולי, ובאותה שעה נמצאו מנוגעים כפרים במחוז רמלה ובסביבתו. הדין וחשבון מיחס את הנגע למגפה שפרצה בשטח דמשק ואשר לא הודיעו עליה בשעתה לממשלת פלשתינה, כדי לאפשר לה לאחוז באמצעי זהירות; ומן המרכז הראשון פשטה המחלה בשלושים ותשעה כפרים בטרם היה סיפק בידי הממשלה לאחוז בכל אמצעי ההשגחה. במחוז אחד, שבו נוגעו חמשה עשר כפרים, קיבלה המחלה צורה של מגפה, ובמרכז אחד בלבד היתה התמותה במדה רצינית.

ואלה המספרים כפי שהם מובאים בדין וחשבון. מכלל הבקר שבשלושים ותשעת הכפרים, שהיה צפוי להינגע, מתו 113 בהמות והומתו 226 לאחר שנתגלו בהן סימני המחלה ולפני שיכלו להשלים את הרכבת הנסיוב בכל העדרים; האבדה הראשונה הגיעה אפוא ל-339 בהמות, או כארבעה אחוזים. אחרי הרכבת הנסיוב הראשונה בבהמות שנותרו בחיים מתו ארבעים נוספות והומתו ארבעים לשם מניעה. הרכבת הנסיוב בפעם השניה היתה פעילה והושלמה, ומאז לא קרו עוד מקרי מות והמתה.

יתדה של ההודעה אינו בדין וחשבון אלא במכתב. נשיאי הרבנות הראשית לארץ ישראל קיבלו מאת הנציב העליון מכתב ובו נאמר: ״אדוני, בחדש אבגוסט האחרון שלחתי לאדוני הודעה רשמית שהופיעה בעתון הרשמי בנידון דבר הבקר, ובקשתי לערוך תפלות בכל בתי התפלה למען יעבור הנגף. התפלות ההן נתקבלו, ויש עתה ביכלתי לשלוח לכבודו הודעה טובה: ההגבלות שהוטלו לשעת הנגף הוסרו. אני מקוה שבכל בתי התפלה תערכנה עתה תפלות הודיה. הנאמן לכם מאד, פלומר״. הרבנות הראשית בישיבתה החליטה להודיע לקהל את תכן המכתב, ולהוסיף הערה מצדה להודות לשם על כי סר הנגף אשר גרם סבל לעם היושב בארץ ישראל בכלכלתו ובבריאותו.

ובין שני המכתבים עמדו שני סבבי נסיוב. באבגוסט נתבקשו תפלות, הבוקר מודיעים שההגבלות הוסרו, ובתוך הזמן הזה הורכב הנסיוב פעם אחת ולא הספיק, ופעם שניה והספיק. הדין וחשבון עצמו מוסיף מלים שראוי לקרוא אותן כפי שנכתבו: עתה אפשר לומר שהמחלה, לפחות לפי שעה, פסקה. אין עוד מרכזים מנוגעים, וכל המודעות שהכריזו על אזורים מנוגעים בוטלו.

ובטולן של אותן מודעות הוא כל הענין לאכר ולסוחר. מודעה על אזור מנוגע פירושה שאין מוציאים ממנו בהמה ואין מכניסים אליו, ושעדר שעמד בגדר נשאר בגדר; ומשבטלה המודעה חוזרת הבהמה לנוע. שני מחוזות בלבד לא הגיעה אליהם המלחמה שהיתה נטושה כמעט על פני כל הארץ, עזה ובאר שבע. ועוד מעשה אחד קשור בזה: אספתה הכללית של אגודה חקלאית הדדית לאחריות המקנה נקבעה, כפי שמסרנו, ליום העשירי בנובמבר, והיא נקבעה בשעה שהכל חשבו על אבדן ולא על מנין סופי.

ולקורא אנו חייבים שתי הערות. האחת, שהדין וחשבון נדפס הבוקר בשני עתונים והם חלוקים במנין העדרים שהיו צפויים לסכנה; לפיכך אנו כותבים ״למעלה משמונת אלפים בהמות״ ואין אנו נוקבים מספר מדויק. והשניה, שהאבדה הסופית, ארבע מאות ותשע עשרה בהמות או חמשה אחוזים, עקבית בשני העתונים. פצוי בעד הבהמות שהומתו נזכר בדין וחשבון בכלל הוצאות המלחמה, אך אין בו פרוט הסכום לכל בעלים ובעלים. הדין וחשבון המלא, ובו האחוזים לפי סבבים ומחלקות תחנת הנסיונות, מובא במדור המדע שבגליון זה.

מהדורת אחר הצהריים
מעתמול בארץ

עבודות החציץ נגמרו, והפועלים קובלים

עבודות החציץ בכביש תל אביב, ירושלם ופתח תקוה נסתיימו לאחר כחמשה עד ששה חדשים, בהנהלת הקבלן אגורוביץ. זה סופה של עבודה שנמשכה עונה שלמה.

ובאותה ידיעה עצמה שני צדדים, ואנו מביאים את שניהם. הצד האחד הוא הסיום: הכביש עצמו, והחציץ שעליו, ועבודה שהתחילה באביב ונגמרה עתה. הצד השני הוא תלונתם של הפועלים על תנאי העבודה הקשים בעבודות החציץ ועל חסר תשלום מלא.

ומי שלא ראה עבודת חציץ צריך שיאמר לו מה היא. חציץ הוא אבן שבורה הנפרשת על מסלול הכביש ונכבשת לתוכו, והיא נשברת בפטיש ביד ונמדדת לא בשעות אלא בערמות. העובד בה אינו מקבל שכר לפי יום בלבד אלא לפי מדה, ומי שמודד את המדה קובע בכך את השכר.

ומשום כך תלונה על ״חסר תשלום מלא״ בעבודה כזאת אינה תלונה על אחור בתשלום. היא אומרת שיש חלוקי דעות על מה שנעשה ועל כמה שנעשה, וחלוקי דעות כאלה נפתרים בפנקס ולא בדברים; ואין בידיעה שלפנינו הודעה על פנקס.

מספר הפועלים שעבדו בחציץ, השכר שנקבע למדה והסכום שבמחלוקת אינם בידיעה שלפנינו, ואיננו משערים אותם. אף לא נמסר אם הוגשה התלונה אל גוף כלשהו.

עשרה צירים מתוך מאתים ושמונים

בתל אביב נערכו הבחירות לועידת ״אחדות העבודה״, ונבחרו בהן עשרה צירים מבין מאתים ושמונים משתתפים. בחירות נערכו גם בפתח תקוה.

המספר הראשון הוא מספר של אולם, והשני מספר של ועידה. מאתים ושמונים באו והצביעו, ועשרה מהם ייסעו וידברו, וכל אחד מן העשרה נושא אפוא את קולם של עשרים ושמונה.

ויחס כזה אינו ענין של חשבון בלבד. מי שנבחר בידי עשרים ושמונה חברים מכיר אותם בשמם, ואפשר לשאול אותו אחר הועידה מה עשה; ומי שנבחר בידי מאות אינו נשאל, מפני שאין מי שיעמוד לפניו וישאל בשם כולם.

ואין אנו יודעים מה היה מספרם של בעלי זכות ההצבעה בתל אביב, אלא את מספרם של המשתתפים בלבד; והפרש בין השנַים הוא עצמו ידיעה, מפני שהוא מראה כמה מחברי ההסתדרות באו אל האולם וכמה נשארו בבית.

שמות הנבחרים, מועד הועידה ומקומה לא נמסרו בידיעה שלפנינו, ואף לא מספר הצירים שנבחרו בפתח תקוה.

מורים ממצרים בבתי הספר העברים

דין וחשבון מיוחד של מורים ממצרים על בתי הספר העברים בפלשתינה הגיע אלינו הבוקר, ובו שבח לגימנסיה שבתל אביב ולגן הילדים שבה.

והדין וחשבון הזה ראוי לשימת לב דוקא משום שאינו שלנו. שבח שכותב אדם על מוסד שבעירו הוא שבח של חבר; שבח שכותבים מורים הבאים מארץ אחרת, שסדרי למודיה אחרים ולשון למודיה אחרת, הוא דבר אחר, מפני שהכותב משוה ואינו משבח בלבד.

ומה בדיוק נבחן בבקור הזה ואלו כתות נראו בו אינו נמסר בידיעה שלפנינו. אף לא נמסר מי שלח את המורים ומטעם מי נכתב הדין וחשבון.

ומן הראוי להעיר דבר אחד לקורא. גן ילדים אינו נבחן בבנינו ואף לא במספר תלמידיו, אלא בלשון המדוברת בו; ומורה הבא מחוץ לארץ ומוצא גן שכל דבריו בו נאמרים בעברית רואה בשעה אחת מה שאיננו רואים, מפני שהוא נעשה אצלנו דבר של יום יום.

נוסחו המלא של הדין וחשבון אינו מונח לפנינו, ואנו מביאים את מה שנמסר בשם אומרו. כשיגיע הנוסח, נדפיס ממנו.

בנינים צבוריים חדשים בירושלם

נמסר על תכניות להקמת בנינים צבוריים בירושלם, ובהם בית ספר תיכוני ובתי כנסיות בשכונות שונות.

ושתי התכניות אינן מאותו סוג. בית ספר תיכוני הוא מוסד אחד לעיר, והוא נקבע במקום אחד ומושך אליו תלמידים מכל השכונות; בית הכנסת הוא מוסד של שכונה, והוא נקבע בתוכה ואינו מושך אליו איש מרחוק.

ולפיכך השאלה הראשונה בתכנית של בית ספר תיכוני אינה כמה כתות יהיו בו אלא היכן יעמוד; והשאלה הראשונה בתכנית של בתי כנסיות אינה היכן יעמדו אלא באיזו שכונות, ועל יסוד מה נבחרו אותן שכונות ולא אחרות.

ואת שתי השאלות האלה אין בידיעה שלפנינו תשובה עליהן. השכונות אינן נקובות בשמן, מספר בתי הכנסיות אינו נמסר, ומקומו של בית הספר התיכוני אינו נמסר אף הוא.

אף לא נמסר מועד להתחלת הבניה ולא נמסר מה ההוצאה המשוערת. תכנית שאין לה מועד ואין לה סכום היא כונה; כשיימסרו המועד והסכום, נדפיס אותם.

מכבי אש בהתנדבות בתל אביב

בתל אביב נוסדה אגודת מכבי אש בהתנדבות, ובה נרשמו חמשים חברים. סוכה להחזקת כלי הכבוי הוקמה על יד בנין המשטרה שבשדרות רוטשילד.

ולאגודה עגלה גדולה ובה משאבת יד ומאות מטרים של צנור מים. זה כל הרכב שבידה, והוא נמשך בידי אדם או בבהמה.

וסוחרי המקום תרמו מנחות, חמשים מכל מין: דליים, קרדומות, מסורים וכדומה. הכלל ״חמשים מכל מין״ הוא עצמו הידיעה, מפני שהוא נמדד לפי מספר החברים ולא לפי מספר הדליקות הצפויות: כל חבר שנרשם קיבל דלי, קרדום ומסור, ולא נשאר כלי בסוכה בלי יד שתשא אותו.

ומי שקרא בגליונות האחרונים על דליקה בבית חרושת יודע מה פירושה של משאבת יד בעיר שבתיה בני דיוטה אחת ושתים ושמחסניה עומדים בחצרות. חמשים איש עם דליים אינם מכבים בית חרושת; הם מצילים את הבתים שעל ידו, וזה עצמו עבודה.

שמותיהם של ראשי האגודה, שעות התורנות ודרך הקריאה אליה בשעת הצורך לא נמסרו בידיעה שלפנינו. אלה שלושת הדברים שעמידתה של אגודה כזאת תלויה בהם, וכשיימסרו נדפיס אותם.

מן הלוח: הרשמה, אזכרה ואספות

שעורי הערב לערבית מיסודה של אגודת ״ברית שלום״ בירושלם עומדים להיפתח שוב. למודי החורף נמשכים חמשה חדשים, והרוצים להשתתף צריכים להרשם בשבוע זה, מיום ג׳ ואילך, משעה שבע עד שמונה בערב, בבית הספר לבנים שמול הקונסול האיטלקי.

הערב בשמונה נערכת בתל אביב אזכרה לשלמה שילר. ואגודת האופרה והדרמה החובבת בירושלם תקיים אספה דחופה ביום שני, הראשון בנובמבר, בשעה חמש ושלושים אחר הצהרים בבנינים הרוסיים, כדי לדון בהצגה הקרובה של ״הגונדולירים״; ה׳ ג׳. ברודהרסט משמש מנהל בפועל בהעדרו של המפיק, ה׳ פ. איילמר-האריס, היוצא לחופשת מולדת.

וביום החמישי, בעשרים ושמונה באוקטובר, בין ארבע לשש אחר הצהרים, תקבל הגברת סיימס פנים במעון המזכיר הראשי שעל יד שער הורדוס.

ועוד נמסר כי רשימת מונחי הבנין שהציע התכניון בחיפה נדונה עתה בועד הלשון העברית. את החלטותיו האחרות של הועד הבאנו בגליון של אתמול, ואין בידיעה שלפנינו הוספה עליהן.

ועירית תל אביב מזמינה הצעות לספקה לחודש דצמבר. סוג הספקה המוזמנת ומספרה אינם קרואים כראוי בגליון שלפנינו ואיננו נוקבים בהם; מי שהענין נוגע לו יפנה אל העיריה.

העולם הערבי

מאל-אזרק, מן העתונות הערבית, מקהיר, מדאריה ומשטח העלווים

פהמי אל-חוסייני כנגד המלקות

עורך הדין הערבי פהמי אל-חוסייני כותב ב״אל-אתיחאד אל-ערבי״, תחת הכותרת ״עריצות ימי הבינים״, מאמר מחאה נגד שיטת ענישת המלקות שהמשטרה מפעילה בארץ.

ואלה דבריו, כפי שנמסרו, בפנותו אל הממשלה: ״האם לקחת את ההנהלה בידיך כדי לחקות את שיטת העריצות של ימי הבינים? האם באת לכונן מחדש את האינקויזיציה?״

ובהמשך הדברים הוא כותב: ״אינך יכול להתנער מאחריות למעשי פקידיך ושוטריך בטענה שאינך יודע עליהם, שהרי כל עתון בפלשתינה מכיל תלונות על המעשים המגונים האלה, ועורכי הדין נחרו מחזרה על התלונות״.

וסיומו שאלה אחת: ״כיצד אפוא תצדיק את שתיקתך ואת החזקתם בתפקיד של קציני המשטרה שנמצאו אשמים?״

הדברים מובאים כאן בשם אומרם ובלשונו, ואין אנו מוסיפים עליהם פרשנות של המערכת. מספרם של המקרים שעליהם מדובר, מקומם, וזהותם של הקצינים שנמצאו אשמים אינם במאמר שלפנינו; ואף לא נמסר אם נתקבלה תשובה מטעם הממשלה.

״ארצנו בסכנה״: קריאה אל המנהיגים

בהמשך למאמרים קודמים כותב ״מראת א-שרק״ כי האומה הערבית בפלשתינה היא בעלת כבוד לאומי והיסטוריה, היא נבונה ויודעת להבחין בין טוב לרע.

ולפני המלחמה, כך נאמר שם, דרשה את חרותה כדי לסייע לתחיית העבר, ולתכלית זו שפכה את דמה בקרב; וכיצד אפשר אפוא שהיום היא עלולה לאבד אף את מה שהיה לה בשלטון התורכי? אז שלטו הערבים בארץ והתורכים היו מעטים במספרם.

וכאן בא הויכוח שהעתון מנהל עם קוראיו עצמם: כיצד זה, הוא שואל, שעכשיו שולטים האנגלים בארץ ומחוקקים את חוקיה והערבים שותקים? כותב המאמר קורא למנהיגים לקום ולתבוע את חרות ארצם; שעבוד אין רוצים בו עוד, אלא ממשלה לאומית עם דגל ערבי.

ובאותה עתונות מובאת טענה מסוג אחר לגמרי. ״אל-ירמוק״ כותב כי מושלמי פלשתינה, בהיותם הרוב, זכאים יותר מכל עדה אחרת לדרוש את שמירת זכותם על המשרות הצבוריות, ולפיכך הוא דורש שכל פקיד מושלמי המתפטר או המפוטר יוחלף בפקיד מושלמי אחר.

ושתי הטענות אינן אחת, ואף על פי כן הן נכתבות באותו שבוע ובאותה לשון. האחת תובעת ממשלה לאומית במקום השלטון שישנו, והשניה תובעת חלק קבוע במשרותיו של אותו שלטון עצמו. אנו מביאים את שתיהן בשם אומרן ובלשונן, ואין אנו מוסיפים עליהן.

משבר הקבינט המצרי הוכחש

ידיעה שנעתקה מן ה״בורס אג׳יפסיין״ בדבר סכנת משבר מיניסטריוני בקהיר הוכחשה אמש מכל צד.

הידיעה דברה על חלוקי דעות שחלו כביכול בין הוזירים בדבר האמצעים שיש לאחוז בהם כדי להקל על המשבר בשוק הכותנה.

ועתה הצהירו ראש המיניסטרים והוזירים לחקלאות, לכספים ולהשכלה, וכן באי כח של זגלול פחה, כי ידיעות אלו הן חסרות כל יסוד, וכי חברי הממשלה וגם הועד של זגלול פחה כולם בדעה אחת בכל תכנית המלחמה נגד המשבר.

והכחשה שחתומים עליה ראש המיניסטרים, שלושה וזירים ובאי כח של זגלול פחה אומרת יותר מן ההכחשה עצמה: היא מונה בשורה אחת את מי שצריך להיות בדעה אחת כדי שלא יהיה משבר, ובכך היא מראה היכן עומדות הכפות.

ואת שמו של ראש המיניסטרים אין אנו נוקבים, מפני שהמקור שלפנינו אינו נוקב בו. ומה הם האמצעים שבהם מדובר, ומה מצבו של שוק הכותנה היום, לא נמסר בידיעה; והוא הענין הכלכלי שמאחרי כל הענין.

בקצרה: מן העלווים, מעבר הירדן ומבירות

באי כח המושלמים בבירת שטח העלווים שלחו טלגרמה לנציב העליון הצרפתי, ובה הם מבקשים לאחד את ארצם אל הקונפדרציה הסורית, ודורשים משאל עם על השאלה בקרב בני עמם.

והדרישה השניה היא החדשה שבשתיהן. בקשה לאחד שטח אל קונפדרציה היא בקשה המופנית אל השלטון; דרישה למשאל עם היא בקשה שהשלטון לא יכריע בה לבדו, ומי שמבקש את שתיהן באותה טלגרמה מבקש גם צרוף וגם ראיה שיש לו רשות לבקשו.

ומעבר הירדן נמסר כי מנהיגי הערבים שם התכנסו לועידה על עניני המועצה הנבחרת, ושבחירות למועצה צפויות בקרוב. מועד הבחירות ומספר חברי המועצה לא נמסרו לנו.

ומבירות נמסר כי שלושה עשר קומוניסטים שבאו באניה ״ברגה״ של קו פאבר נסו לעלות ליבשה שם ולהמשיך לחיפה, ופקידי הנמל מנעו מהם את הכניסה.

לאן הופנו אחר כך, ועל יסוד מה נמנעה מהם הכניסה, לא נמסר בידיעה שלפנינו. הענין מובא בהרחבה במדור העולם שבגליון זה.

מעתמול מציג

דרכים ושבילים

פרק מאה שלושים ושנים: שלושה ימים

משחקים וחידות

פינת החידות

לפינת החידות המלאה ←

ארבע מאות ותשע עשרה

מאת יוסף מן השוק

בוקר טוב. יש בגליון של היום דין וחשבון שאני מבקש לעמוד בו, ולא בשל הבשורה שבו אלא בשל המספרים שבו.

שימו לב מה נכתב שם. מאה ושלוש עשרה מתו. מאתים עשרים ושש הומתו. אחר כך עוד ארבעים ועוד ארבעים. והכל יחד ארבע מאות ותשע עשרה, שהם חמשה אחוזים. ולא די בזה: נקבעו שם גם שברי אחוז, אחוז ושלושים וחמשה מאיות למאה ושלוש עשרה שמתו, ותשעים ושלושה מאיות האחוז לשמונים שנוספו עליהן לאחר ההרכבה הראשונה. מי שכותב שבר של אחוז יודע בדיוק כמה בהמות היו לו מתחת ליד, מפני שאין שבר כזה יוצא מתוך אומדן.

ואיני בא להתלוצץ על זה, חס ושלום. דין וחשבון כזה נעשה מפנקסים, ומי שהרכיב נסיוב בעדר של כפר רשם אותו בהמה בהמה, אחרת לא היה יודע למי הרכיב פעם אחת ולמי פעמַים. זה שבחו של הדבר, ולא גנותו.

ועתה הביטו באותו גליון עצמו, שני טורים הלאה. עבודות החציץ על הכביש נגמרו לאחר כחמשה עד ששה חדשים, והפועלים קובלים על תנאי העבודה ועל חסר תשלום מלא. כמה פועלים עבדו שם, מה היה השכר שנקבע למדה, וכמה שולם בפועל? אין בידיעה מספר אחד. לא חמשה אחוזים, ולא שבר של אחוז, ולא מנין של ראשים.

ואני איני מבקש פנקס לכל אדם בארץ הזאת. אני מבקש להעיר דבר קטן אחד: את הפרה סופרים לפני שמרכיבים לה נסיוב, מפני שמי שמרכיב צריך לדעת למי הרכיב. את הפועל סופרים אחרי שהעבודה נגמרה, אם סופרים אותו כלל.

ואחת לזכותו של הדין וחשבון, והיא העיקר אצלי. נאמר בו שהמחלה פסקה ״לפחות לפי שעה״. שלוש מלים אלה הן כל ההבדל שבין הודעה ובין הבטחה, ומי שכתב אותן ידע מה הוא כותב ולא התבייש בו. הלואי שיכתוב אותן מי שכותב לנו על דברים אחרים, ולא יחסוך בהן.

דואר הקוראים

א. גולדשטין, עולה, יפו

בראשון לספטמבר, לפני סלעי יפו

אדוני העורך, בראשון לספטמבר עגנה אניתנו לפני סלעי יפו, ומאותה שעה ועד שהונחה רגלי בעיר עברו ימים שאיני יודע לספור אותם כראוי, מפני שלא היה לפני שום לוח. בדיקות הבריאות היו קשוחות, החטוי היה חובה על כל אדם ועל כל חפץ, וההמתנה היתה ארוכה. ואין אני כותב כדי להתלונן על הבדיקה. אדם הבא מארץ שיש בה מחלות אינו צריך להתפלא על כך שבודקים אותו, ואני מבין שהבדיקה אינה רעה לי אלא לי היא נעשית. בקשתי אחת בלבד, והיא בקשה של נייר: שיידפסו שעות הקבלה בתחנה, סדר הבדיקות ומשך ההמתנה הצפוי, כדי שהבא יידע מה לפניו ומה לומר למי שמחכה לו בנמל. אדם שיושב בתחנת הסגר ואינו יודע כמה ישב שם יושב שם פעמַים: פעם אחת בגופו ופעם אחת בדעתו. ועוד דבר אחד. את כל אשר נאמר לי שם נאמר בלשון שאיני יודע אותה, ומה שהבנתי הבנתי מפניו של אדם ולא מדבריו.

נ. גרינברג, אכר, פתח תקוה

הדין וחשבון, והכפרים

אדוני העורך, קראתי הבוקר את הדין וחשבון על דבר הבקר, וקראתי אותו פעמַים, פעם אחת בשביל הבשורה ופעם אחת בשביל המספרים. ארבע מאות ותשע עשרה בהמות אבדו מכלל עדרים שהיו צפויים לסכנה, וזה מספר שאפשר לעמוד בו. ואולם הדין וחשבון הזה נדפס הבוקר בעתונים העברים, ואילו הנסיוב הורכב בשלושים ותשעה כפרים, ומי שהחזיק שם את העדר אינו קורא את העתונים האלה. בקשתי קצרה: שהודעת ההסרה תפורסם בכפרים עצמם ובלשון שקוראים בה שם, ולא רק בעתון הרשמי ובעתוני הבוקר. בשעת הנגף היו מודעות על אזורים מנוגעים תלויות בכל מקום; אם הטרחה היתה כדאית בשעת האסור, תהיה כדאית גם בשעת ההתר. ועוד אני מבקש שאספתה של האגודה ההדדית לאחריות המקנה, שנקבעה לעשירי בנובמבר, תודע במושבות שבוע מראש. מי שלמד בשלושה חדשים האלה מה הוא אבדן בהמה ילך אל אספה כזאת, אם יידע עליה.

ד. ברנשטין, מורה, חיפה

שם אחד ושלושה כתיבים

אדוני העורך, שלושה עתוני בוקר מונחים לפני, ובשלושתם אותו שם של אדם מחוץ לארץ, ובכל אחד מהם הוא כתוב אחרת. ואיני מביא כאן דוגמאות, מפני שכל דוגמה שאביא תהיה ויכוח בפני עצמו, וכבר ראיתי במדור הזה ויכוחים כאלה שאין להם סוף. אני מבקש דבר אחר. קראתי בגליון שועד הלשון מרחיב את ספריתו השמושית ומכין להוצאה מחדש את חוברותיו, והנה זה המקום לבקש: שיוציא הועד דף אחד קצר של כללים לתעתיק שמות זרים לשמוש העתונות, ולא מלון ולא חבור, דף אחד. מורה העומד לפני כתה ומבקש להראות לה שם של עיר באירופה אינו יכול לומר לתלמידיו ששלושה כתיבים כשרים כולם, מפני שתלמיד שומע מזה דבר אחד בלבד, שאין בלשון הזאת סדר. ואין הדבר הזה נכון, ולפיכך אני מבקש את הדף.

מקצועות: קורספונדנציה ערבית, ותרגומים מערבית לעברית ומעברית לערבית. לפנות אל משרד ״הארץ״ או אל תיבת הדואר שמספרה נדפס במודעה.

שיעורים: שעורי ערב להנהלת פנקסים, לחשבון מסחרי, לאנגלית, לכתיבה על מכונה ולדבור ערבית. המרכז: תל אביב, מרכז מסחרי, רחוב הרצל 38, טלפון 194. סניפים בחיפה, רחוב השוק 37, ובירושלם, מאה שערים 143.

עבודה מבוקשת: מחפשת משרה בתל אביב או בסביבתה. לפנות למערכת ״הארץ״ בתל אביב.

מקצועות: חשוב לבעלי הבתים: מקבל עלי להשגיח על חצר או על חצרים ולהחזיקן בנקיון ובסדר, וכן להשכיר את החדרים ולגבות את שכר הדירה. התנאים נוחים. בדבר פרטים לפנות אל דפוס ״הארץ״, בשביל ״ישראל״.

לשכירה: דירה להשכיר. לפנות אל עורך הדין רפאל פינשטין, שדרות רוטשילד 37.

מסחר: בחירה גדולה של כל מיני סחורות לעונת החורף מן הפירמה האנגלית ״הורוקסס״: בטיסט ומינים חדשים של בד לבן, שמיכות של צמר ושל צמר גפן, מעילי גשם ומעילי צמר, חליפות ושמלות, בגדים תחתונים לגברים, לגבירות ולילדים וכל מיני גרבים. המכירה בסיטונות, המחירים קבועים.

ספרים: ״כתבי שלמה שילר״ בעריכת ר׳ בנימין יופיעו ביום השנה לפטירת המנוח על ידי מרכז הסתדרות המורים בארץ ישראל. למורים, לתלמידים ולפועלים הנחה הגונה. המען: מרכז הסתדרות המורים, שכונת רוחמה, ירושלם.

מקצועות: דפוס ״הארץ״ מקבל עליו כל מיני עבודות דפוס.

ספרים: חוברת חדשה של הדו שבועון למסחר, לחרושת ולחקלאות יצאה לאור, ובה רשימתו של א. אטינגר על יבוש בצות נהלל ורשימתו של י. ל. בן יהודה על גידול תולעת המשי בארץ ישראל.

הודעות: בית משפט השלום בטבריה מודיע לנתבע שמקום מגוריו אינו ידוע כי עליו לבוא אל בית המשפט ביום החמישי, העשרים וחמשה בנובמבר; ואם לא יבוא יידון המשפט שלא בפניו.

מסחר: יינות ראשון לציון: יין מבעבע, תירוש מבעבע, יין פרו-קינה וקוניאק רפואי. להשיג אצל הסוכנים שבערים.

מסחר: שרות האוטומובילים ״קדימה״, הראשון בארץ ישראל, נוסד בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה, ומבטיח לנוסעיו שרות טוב ומהיר. תל אביב.

מסחר: בנק הפועלים, הון המניות מאה אלף לירות מצריות, מקבל על עצמו את ניהול עסקיהם של בעלי המלאכה ושל הסוחרים בכל ענפיהם.

מסחר: שוקולד וסוכריות טריים מתוצרת ארץ ישראל, ואינם נופלים מן המובא מחוץ לארץ. דרשו אותם בחנויות.

מקורות נבחרים לעיון ולדיון